ישמח משה, בשלח ט״וYismach Moshe, Beshalach 15
א׳עוד במדרש (פליאה) מה ראה, ראה ישראל באים ורכוש מצרים בידם. ונ"ל על פי מה דאיתא (תנחומא ניצבים סי' א') אלמלי היו ישראל באגודה אחת לא שלטה בהם כל אומה ולשון, והטעם לזה כי על יעקב נאמר (בראשית לב כט) ישראל יהיה שמך כי שרית עם אלקים ועם אנשים, והנה הוא זכה לזה לאשר כי היו בו כל מיני שלמות וכל המדות הטובות. והנה אחר כך כאשר נאסף אל עמו, נתחלק בחינתו לי"ב שבטים, ומהם לששים ריבוא צינורות הם הנפשות של ישראל, זה יש לו מדה טובה זו וזה מדה טובה זו, עד שבכללם תמצא כל המדות הטובות והשלימות שהיה בישראל סבא, ולכך הם נקראים ישראל על שמו, ואז נאמר עליהם כי שרית וגו'. אך זהו דוקא כשהם באגודה אחת וחזי לאצטרופי בהדדי, אמנם כאשר יפרדו איש מעל אחיו ואינם מצטרפים, לא יקרא עליהם שם ישראל, והבן. וזהו שאמר אלמלא היו ישראל באגודה אחת וכו', דר"ל דאז יש להם בחינת ישראל סבא, ואז לא שלטה בהם כל אומה למטה ולשון מלמעלה, כי אז נאמר עליהם כי שרית וגו'. והנה בהיותם בבחינה זו, בדין הוא שהים והשר שלו יכנעו מפניהם ולהקרע להם, אך מי יאמר שהיו באגודה אחת להיות נקראים בשם ישראל, אולם המופת לזה כי הדבור וישאלו ממצרים וגו' (שמות יב לה), נאמר להם כמה חדשים קודם צאתם, ועם כל זה לא היו בכל הששים ריבוא אחד שיהיה מגלה סוד זה למצרים, כי אלו ידעו לא השאילו להם, וכמאמר רז"ל (ויק"ר ל"ב ה') שנגאלו בזכות ד' דברים, ואחד מהם בשביל שלא היה בהם דלטורים, וכבר פירשנו על פי זה הפסוק (תהלים קה לז) ויוציאם בכסף וזהב ואין בשבטיו כושל, דר"ל ממה שהוציאם בכסף וזהב, מוכח שלא היה בהם כושל היינו מגלה מסתורין, וכמו שביארנו באריכה בפרשת בא (בפסוק (שמות יא ב) דבר נא באזני העם וישאלו, עיין שם). וזה דבר המדרש מה ראה להכנע מפניהם, על זה אמר ראה ישראל באים, ר"ל ששמם ישראל, והיינו שהיו באגודה אחת כנ"ל, והמופת לזה ורכוש מצרים בידם, דאלמלא לא היו באגודה אחת והיה אחד מהם מגלה מסתורן, אז לא היה מגיע הרכוש לידם, ולזה נקרע מפניהם, ודוק.
1
ב׳עוד נ"ל ביאור על זה, דהנה קשה האיך נטלו שכר עבודתם, דאם כן מגיע לעשו חלק בארץ, ואי משום שהם פרעו השטר הלא קבלו שכר עבודתם. ועוד לכתחלה מאי קסבר ולבסוף מאי קסבר. אבל הנכון על פי מה שכתבתי בדרוש דפרשת תולדות (בפסוק (בראשית כו לד) ויהי עשו בן ארבעים וגו'), לפרש הקרא הנאמר בפרשת וישב (בראשית לז יד) וישלחהו מעמק חברון, עיין שם. ואם כן כיון שכבר נטמעו זרעו של עשו ונדחו מזרע אברהם ויצחק, שוב אין לחוש, וזה דוקא אם יצאו מכלל בני נח משנת מ"ח של אברהם, אם כן בנך הבא מן הנכרית קרוי בנה (יבמות י"ז ע"א), דאם לא כן באומות הלך אחר הזכר כמ"ש בתשובת מהרי"ט שהבאתי שם, ומגיע להם חלק בארץ ולא היה להם ליטול רכוש, אלא ודאי מדנטלו, שמע מינה הכרעה דיצאו מכלל בני נח. וכבר כתב הפרשת דרכים בדרוש ראשון דקריעת ים סוף תלוי אם יצאו מכלל בני נח, אז יש לו להקרע מפניהם, ואם כן מבואר ודוק.
2
ג׳(עוד ביארנו המדרש הנ"ל בכמה דרכים בפרשת בא אל פרעה, עיין שם).
3
ד׳והנה בספר נחלת יעקב הובא המדרש הנ"ל בזה הלשון, ראה ישראל באים ורכוש מצרים בידם, ועצמותיו של יוסף מונחים בארונו וכו'. ונ"ל על פי מ"ש בפרשת ויחי (בפסוק ויאמר ישראל אל יוסף וגו', (בראשית מח כב) ואני נתתי לך שכם אחד וגו'). על פי המבואר במסכת ב"ב (דף קכ"ג.) דניתן הבכורה ליוסף, משום שמחשבתו של יעקב היה על רחל עיין שם, והיינו משום דאזלינן בתר מחשבה, ונקדים דאיתא בספר נחלת עזריאל פירוש על המדרש (שמו"ר כ"א ו') שטען אני קשיש ממך אני בשלישי ואתה בששי, אם כן אינו מועיל התנאי דהוי כמזכה לעובר דלא קנה (כתובות ז' ע"ב), עד כאן. והנה עיין שם מה שכתב דאם אזלינן בתר מחשבה אדם קודם, כי ישראל עלו במחשבה תחלה (ב"ר א' ד'), עיין שם. והנה עוד י"ל דבו ית' לא שייך הא דמקנה לדבר שלא בא לעולם, משום דטעמא דמילתא דלא גמר ומקנה, דהוי כמו אסמכתא וספק דשמא לא יצא לאויר העולם חי, אבל הקב"ה יודע עתידות. והנה אף שמירושת הארץ אין להוכיח זה, די"ל דהקנה תיכף לאברהם, אבל מרכוש מצרים דנתקיים, ודאי דיש להוכיח זה דהשי"ת מקנה אפילו לדבר שלא בא לעולם. והנה עוד איתא בגמרא (בב"ק דף צ"ב. ועיין בחידושי אגדות סוטה דף י"ג) שאף עצמות שאר השבטים העלו עמהם, רק ארונו של יוסף הלך אצל ארונו של שכינה כדאיתא (סוטה דף י"ג.) שני ארונות היו מהלכין זה בצד זה, נמצא ארונו של יוסף היה מהלך קודם המחנה, והטעם שהיה הבכור ונמצא המחשבה עיקר וישראל קדמו. והיינו ראה שרכוש מצרים בידם, ונמצא מוכח מזה דבהשי"ת אפילו במקנה לדבר שלא בא לעולם נמי קנה, ולא עוד אלא שעצמותיו של יוסף מונחים בארון שראה הים אותו, דהיינו שהיה לפני המחנה, ואם כן שמע מינה שהמחשבה עיקר, ואם כן לא הוי דבר שלא בא לעולם, לכך וינס, והבן.
4
