ישמח משה, בשלח ג׳Yismach Moshe, Beshalach 3
א׳ולא נחם אלקים דרך ארץ פלשתים כי קרוב הוא (שמות יד יז). המדרש ילקוט (ילקו"ש רמז רכ"ו) שנאמר (תהלים קמח יד) לבני ישראל עם קרובו. ויובן דמפרש כי קרוב הוא, ר"ל דהוא ית"ש קרובן של ישראל. והוא תמוה דמה זה נתינת טעם לולא נחם אלהים. ועל דרך הפשוט יש לפרש, שהיא אהבה הנבחרת שבאהבות, להכריח לטוב לאדם על מה שאין ברצונו, והבן. אבל עוד נ"ל, דהנה איתא במדרש (ילקו"ש, רמז רכ"ז) ויסב אלקים וגו', ר' יהושיע אמר כדי ליתן להם התורה במדבר ולהאכילן את המן. ור"ל שלא יעסקו בישובו של עולם רק בהתורה, וכאמרם (תנחומא בשלח סי' כ') לא נתנה התורה אלא לאוכלי המן, ואם כן זה טעם נוסף על הטעם שמפורש בתורה הק' פן ינחם העם וגו'. וצריך לומר דשני טעמים יש בדבר, והיכן מרומז טעם זה, ומנא לן להוסיף עוד טעם על המפורש. לכך דריש במדרש ילקוט כי קרוב הוא כנ"ל, וקיימא לן גאולת קרובים לשיעבוד, דהא פליגו במסכת קדושין (קידושין דף ט"ו:) בפסוק אם לא יגאל באלה (ויקרא כה נד), דרבי יוסי הגלילי סבר באלה, דהיינו בקרובים לשחרור ושאר כל אדם לשיעבוד, ורבי עקיבא ס"ל בהיפך גאולת קרובים לשיעבוד, ושאר כל אדם לשחרור, וקיימא לן כרבי עקיבא מחבירו (עירובין מ"ו ע"ב). ועל כן נאמר (ויקרא כה נה) עבדי הם אשר הוצאתי וגו'. וכן פירש רש"י בפסוק ראשון של מתן תורה (ד"ה אשר) אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך וגו' (שמות כ ב), וז"ל: כדאי הוצאה זו שתהיו משועבדים לי, והיינו כרבי עקיבא שהשי"ת שומר תורתו, ואם כן צריכין לקבל התורה, על כן ולא נחם וגו', כי לזה צריכין להיות במדבר, ועוד טעם כי אמר פן ינחם כנ"ל.
1
ב׳ועל פי זה יש לפרש המדרש רבה (שמו"ר כ' י"ח) ויסב אלקים וגו' (שמות יג יח), מכאן אמרו אפילו עני שבישראל לא יאכל עד שיסב, שכך עשה להם הקב"ה שנאמר ויסב אלקים וכו'. וקשה הא הסיבה אינו רק בליל א' של פסח. והנ"ל כי הנה בהמשנה ריש ערבי פסחים (פסחים צ"ט ע"ב) יש שני פירושים אי אפילו עני שבישראל וכו', קאי אלקמיה או אדבתריה, עיין שם בתוספת (ד"ה ואפילו). והנה לפי מ"ש קשה על רבי יוסי הגלילי מפסוק כי עבדי הם וגו', וכן מפסוק אשר הוצאתיך, וצריך לומר שסובר דאדרבה עבדות זו היא חירות אמיתי, דאין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתלמוד תורה (אבות פ"ו מ"ב). ועל פי זה יתפרש אמרם (עירובין דף נ"ד.) אל תקרי חרות אלא חירות, דהכי פירושו שאין אתה יכול לקרות חרות על הלוחות, דהיינו שנתן להם תורה ועול מלכות שמים, אלא אם כן תאמר שהיא חירות ממלאך המו' ומשיעבוד מלכיות, כי היא חייך כתיב (דברים ל כ), וכל המקבל עליו עול תורה מעבירין ממנו עול מלכות (אבות פ"ג מ"ה), דאם לא כן קשה הא גאולת קרובים לשחרור, אלא ודאי דהיינו השחרור האמיתי. והנה ידוע דהסיבה מורה על חירות, והנה אם היינו אומרים דהוא רק בשביל חירות הגוף, אם כן עני שהוא עתה נדכה ושפל ומשועבד לעשירי עם, הסיבה למה לו, אבל אם מורה על קבלת התורה דהוא חירות אמיתי, הרי כולן שווין בה, כי ממדבר מתנה (במדבר כא יח), ודרשו (עירובין נ"ד.) מה מדבר הפקר לכל וכו'. ועל פי זה יבואר, דהיה קשה להמדרש דלמה שינה הלשון לויסב, היה ראוי לומר וינחם אלקים דרך המדבר, לכך פירש דהוא מורה לדרשה, דלעיל אמר כי קרוב הוא, וקשה הא גאולת קרובים לשחרור, על כן אמר ויסב אלקים, ר"ל דאדרבה עשה להם הסיבה וחירות, דרך המדבר היינו במה שנתן להם התורה שם, ועל כן אדרבה משום דקרוב הוא וגאולת קרובים לשחרור, נתן להם התורה, והבן. ואם כן מכאן אמרו אפילו עני שבישראל וכו', כיון דזה הוא חירות, הרי כולן שווין כמ"ש. וגם דרך המדבר, ר"ל בדרך של המדבר שהיא הפקר, כן עשה לכולן חירות, על כן אמרו אפילו עני שבישראל כנ"ל. ועל כן דרשו ברפידים (שמות יז ח), בשביל שרפו ידיהם מן התורה (סנהדרין דף ק"ו:), דבעסקם בתורה חירות מן הכל, ועל כן תרגום יונתן דשוור בליל חד ד' מאה פרסי, והיא ודאי על ידי כישוף, והנה אין עוד מלבדו כתיב (דברים ד לה), ואמרו במסכת חולין (דף ז' ע"ב) דר' חנינא נפיש זכותיה עיין שם, וכל שכן כל ישראל, רק בשביל שרפו ידיהם, הועיל הכישוף ובא, והבן.
2