ישמח משה, בא י״דYismach Moshe, Bo 14
א׳ונתנו על שתי המזוזות ועל המשקוף (שמות יב ז), ובצוואת משה לישראל נאמר (שמות יב כב) והגעתם אל המשקוף ואל שתי המזוזות, ועיין באלשיך. ואני בדרכו אלך לפרש באופן אחר, כי הנה בציוני פרשה זו כתב כי שתי המזוזות והמשקוף שהדם עליהם, היה השם של שלשה יודי"ן, שני יודי"ן ויו"ד אחד על גביהן, רומז לשלש עשרות, עשרה מאמרות, ועשרת הדברות, (ועתר) [ועשר] ספירות, עד כאן עיין שם. והנה כבר כתבתי במקום אחר (בפרשת בראשית ד"ה ויהי ערב וגו'), שעשרה מאמרות הם סיבת הבריאה, ועשרת הדברות הם סיבת הקיום, ובעשרת הדברות מקיימין לעשרה מאמרות, וכשישראל מקיימין עשרת הדברות, נאחזין גם בעשרה מאמרות. ועל ידי זה מתאחדין בעשר ספירות שנשפע מהן המאמרות והדברות. אבל קודם שמקיימין כנ"ל, אין להם קיום להתאחד בספירות דלעילא. ולכך אמר השי"ת מקודם אל המזוזות ואחר כך על המשקוף, רומז שלא יתאחדו בספירות דלעילא רק אחר מתן תורה. אבל משה רבינו אוהב ישראל היה ורוצה לאחדן תיכף בקדושה דלעילא, על כן עשאן לאגודה אחת. ולזה רומז אגודת אזוב שנאמרה בצוואת משה ולא בצוואת השי"ת, וגדול השלום שהוא ייחוד הגמור לאחדן בקדושה דלעילא, על כן אמר והגעתם אל המשקוף, שתיכף יגיעו להמשקוף ואחר כך אל שתי המזוזות שאחר כך יקבלו תורה, על כן אמר לשון והגעתם שיגיעו תיכף לקדושת המשקוף, והבן והסכים השי"ת על ידו, ואשרי תלמוד שהרב מודה לו.
1