ישמח משה, בא ג׳Yismach Moshe, Bo 3
א׳ויאמר אליהם לכו עבדו את ה' אלקיכם מי ומי ההולכים (שמות י ח), ויאמר משה בנערינו ובזקננו נלך כי חג ה' לנו (שמות י ט). הנה על צאן ובקר אין צריך לבאר הטעם, כי כבר אמר (שמות ה ח) נלכה נזבחה וגו', רק על הטף אמר זה הטעם, והענין הוא דמבואר בפרשת דרכים (בדרש כ"ד) על אמרם (שבת קי"ט ע"ב) לא חרבה ירושלים אלא בשביל שבטלו בה תינוקת של בית רבן, דכל זמן שהשכינה בישראל אין כל אומה ולשון יכולה לשלוט בהם (מגילה י"א ע"א), וזה תולה בתינוקת של בית רבן, עיין שם. לכך פרעה חשש אולי יברחו, ולא יוכל לרדוף אחריהם ולהרע להם דהרי השכינה עמהם, ולכך רצה שילכו לבד בלא הטף, וממילא לא יהיה השכינה עמהם. והנה משה אמר בנערינו ובזקנינו בבנינו ובבנותינו נלך כי חג ה' לנו, ר"ל דעיקר החג הוא מה שה' לנו, וזה לא יתכן בלי הקטנים, (שמות י י) ויאמר יהי כן כאשר אמרתם שה' עמכם, כאשר אשלח אתכם ואת טפכם אם כן ראו וגו', ר"ל שזה נראה בעליל כי רעה נגד פניכם, שאתם חושבים רעה בלבבכם כפירוש הרשב"ם שאתם רוצים למרוד, ולזה תירצו שה' יהיה עמכם כדי שתנצחו, כי לעבודה אף אם שוכן בשמים תוכלו לעבוד אותו, (שמות י יא) לא כן לכו נא הגברים ועבדו, כי רק אותה שאמרתי אתם מבקשים, וזה פירוש יקר.
1
ב׳או יאמר כי חג ה' לנו (שמות י ט). על פי המבואר (בשורש ישע) בשורש חגג, ולי נראה כי הזמן קבוע נקרא חג, כמו חוג הארץ (ישעיה מ כב), הוא המרכז הקבוע, עיין שם בשורש חוג. ועיין בספר משמיע ישועה להאברבנאל (דף י"ד ע"ב) שכתב דחג היא לשון חוג הארץ, והנה בסנהדרין (פרק חלק (סנהדרין) דף צ"ז ע"ב) איתא כלו כל הקיצין ואין הדבר תלוי רק בתשובה, ר' אליעזר אומר דיו לאבל שיעמוד באבלו, שיהיה קץ לדבר אף בלי תשובה, עד כאן. הרי מבואר דאם אין השכינה עמנו אי אפשר בלי תשובה, אבל כשהשכינה עמנו אפשר בלי תשובה. וכן היה גם כן מסתמא גלות מצרים, כי כתיב (מיכה ז טו) כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות, והנה פרעה חישב כי עדיין לא הגיע זמן הגאולה, כי לא ידע כי נחשב להם משנולד יצחק, וגם משה לא גילה לו רק אמר לו נלכה נזבחה (שמות ה ח), אבל לא שיגאלו כעת. והנה משה אמר לו כי אנחנו מוכרחין שלא להפרד מטפינו, כדי שלא נסלק השכינה מאתנו כי אם נסלק, גם במועד הקבוע לא נהיה נגאלין. והיינו בבנינו ובבנותינו נלך וגו', כי חג, ר"ל הזמן הקבוע הוא רק אם ה' לנו, דאז די לאבל וגו'. ועל זה השיב פרעה (שמות י יא) לא כן לכו נא הגברים ועבדו את ה' והיא התשובה, ואז אין צריך לומר די לאבל, כי אותה אתם מבקשים לעבוד את ה', אם כן הטף למה, והבן.
2
ג׳עוד באופן אחר נ"ל, ויתיישב גם כן מה דמסיים הפסוק (שמות י יא) ויגרש אותם מאת פני פרעה, דלמה יגרשם עכשיו ולא בפעם אחר. דנ"ל דפרעה הרשע פשט טלפיו, דהנה משה אמר לו כי חג ה' לנו (שמות י ט) כמ"ש באופן הראשון. ומעתה נבין תשובת פרעה, בהקדים מ"ש (בפרשת האזינו ד"ה באופן אחר נ"ל הסמיכות), בפסוק (הושע (יד) י"ד ה') ארפא משובתם אוהבה נדבה. ושורש הדברים להבין הטעם דתשובה מיראה זדונות נעשו לו כשגגות, ומאהבה זדונות נעשו לו כזכיות (יומא פ"ו ע"ב). נ"ל מפני שתשובה מיראה, המעשה מוכרחת אחר שמתיירא במחשבתו, וההכרח לא ישובח ולא יגונה, אך היראה בעצמה היא מעלת האמונה, ונמצא דאין לו אלא מחשבה, ומחשבה מוציא מידי מחשבה (סוכה י"ד ע"א), ולא נשאר אלא מעשה בלא מחשבה והיינו שגגה. מה שאין כן מאהבה שאין שם מכריח, רק עושה מאהבה להתענג בו האהוב, וידוע כי אהבה מעורר אהבה ותענוג, דבמדה שאדם מודד וכו' (מגילה י"ב ע"ב), אם כן כל מה שחטא יותר נצמח תענוג יותר דזה המושקע בחטא כל כך יעשה תשובה, ולכך זדונות נעשו כזכיות, דהא שורש המצוה לנחת רוח לפניו, וכאן על ידי התשובה נעשה מכל זדון נחת רוח כנ"ל, מה שאין כן מיראה הלא אין בו תענוג כלל, והבן כי הוא טעם נפלא על הא דמאהבה זדונות נעשו כזכיות, ולא מיראה.
3
ד׳ונקדים עוד לפרש הפסוק הן לא קצרה יד ה' מהושיע וגו' (ישעיה נט ב), כי אם עונותיכם מבדילים ביניכם לבין אלקיכם וחטאתיכם הסתירו פני מכם. על פי הקדמה מספר שמעון ולוי, מה שפירש על המדרש (פליאה) שלחה אסתר וכו', (והוא נדפס בתחילת ספר קהלת משה בשם מהר"ש מאוסטרפאלי), כי בזמן שעושים רצונו של מקום, הקב"ה הוא שר של ישראל, אבל אם אינם עושים רצונו של מקום, הוא מוסר אותם ביד מיכאל ואם רוצה להרע להם מסיר השר ח"ו, (ותמצאנו בפרשת קדושים). והיוצא מזה דאף שוגג מסתיר פניו. ונקדים עוד מה שפירשתי בפסוק (ישעיה ה' (כא) כ"א) הוי חכמים בעיניהם ונגד פניהם נבוכים, כי באין חטא השי"ת כנגדו כמ"ש (תהלים טז ח) שויתי ה' לנגדי תמיד, ומשום זה נותן שלום לשמאל ברישא והיינו אפין באפין, וכשיש חטא הרי הוא מבדיל, אם כן החטא עומד לנגדו, והיינו ונגד פניהם נבונים, דזה שהם נבונים דהוא הרשעות שלהם הנחשב אצלם לתבונה, היא עומד נגד פניהם ומסתיר פניו. ובהקדים מה שפירשתי הפסוק (תהלים כז ד) אחת שאלתי מאת ה' אותה אבקש שבתי בבית ה' וגו'. על פי מה שאלתך וינתן לך ומה בקשתך עד חצי המלכות ותעש (אסתר ז ב), כי השאלה הוא ענין אחד, והמבוקש הוא דבר אחר כמעט בכל הענינים, רק אחת היא שבזה השאלה הוא המבוקש, והיינו אם שואל שיזכה לעבוד השי"ת באמת דהיינו שלא על מנת לקבל פרס, והיא האהבה הגמורה בלי מסך המבדיל, כמו שפירשו בפסוק (דברים ל כ) לאהבה את ה' אלקיך ולדבקה בו, ר"ל שידבק האהבה בו ית"ש ולא תחזור אליו לאהבת עצמו והבן זה, ואז כל הזדונות נעשין כזכיות ואין שום מסך המבדיל בינו ובין ית"ש, ואז הוא אפין באפין עם מלכא קדישא עילאה שויתי ה' לנגדי תמיד, ולא וחטאתי נגדי תמיד (תהלים נא ה), וחטאתיכם הסתירו פנים וגו'. ועל פי זה יובן מאמר משה כי חג ה' לנו כמו בפירוש הראשון, והשיב פרעה (שמות י י) יהי כן וגו' כמו בפירוש הראשון, ראו כי רעה נגד פניכם, ר"ל אף שבכללות ישראל יש השראות שכינה על ידי הטף, מכל מקום בפרטיותיכם רעה שאתם עושים הוא נגד פניכם, והוא מסך המבדיל ביניכם ובינו ית"ש ואין אתם אפין באפין עם מלכא קדישא עילאה אף שהטף עמכם, לא כן לכו נא הגברים בלא הטף, רק ועבדו את ה' כי אתה אתם מבקשים ולא יהיה מבוקש אחר והוא אהבה גמורה, ואז תהיו אפין באפין עם מלכא קדישא עילאה ואינכם צריכין לטף, אלא ממה שאתם מבקשין הטף מורה שאין אתם חפצים להיות אפין באפין עם מלכא קדישא עילאה, ומלכותא דארעא כעין מלכותא דרקיע (ברכות נ"ח ע"א), אם כן אין אתם ראוים להיות אפין באפין גם כן עם מלכא דלתתא, לכך ויגרש אותם מאת פני פרעה והבן, והיא חריצות גדולה מאת המלך ועומק הטומאה דבר בו, והראה לו איך יפשוט טלפיו, והבן.
4