ישמח משה, בא ו׳Yismach Moshe, Bo 6
א׳במדרש (שמו"ר י"ד א') נטה ידך וגו' (שמות י כא), הדה"ד (תהלים קה כח) שלח חשך ויחשיך ולא מרו את דברו, אמר הקב"ה למלאכים המצרים ראוים ללקות בחשך, מיד הסכימו כולן כאחד ולא המרו. נ"ל דהדרש יוצא מעומק הפשוט, כי נ"ל לפרש הפסוק הזה, על פי מה שראיתי בספר אחד הטעם דלמה בכל מכות היה התראה ובחשך לא מצינו התראה, היינו משום שבכל המכות אלמלא חזר מדעתו לא היה נצרך להמכה, מה שאין כן חשך אף אם היה חוזרין מרעתם ואבו לשמוע בקולו יתברך, היה בהכרח להיות חשך למצרים כדי שיראו ישראל במטמוניות, ועוד כדי שימותו רשעי ישראל ולא יראו המצרים (שמו"ר י"ב ג'), לכך לא היה התראה, עד כאן. ולדבריו נ"ל לפרש שלח חשך ויחשיך ולא מרו וגו', ר"ל אף אם לא מרו וגו', ובאמת אז לא מרו דהא לא התרה בהם כלל, והבן. ונראה דלכך סידר דוד המכה הזאת בראשונה, משום שעיקרה היתה לצורך ישראל ואינה ממנין המכות כל כך, כנ"ל. ולפי זה הפשוט והדרש אחד, דהדרש הוא שלא היה בפמליא של מעלה מי שלא יסכים על החשך ההוא, הוא יוצא מהפשוט דכיון שעיקרה היתה לטובת ישראל, אם כן דרכו לסבב שיהיה הפמליא מסכימין והזמן והשעה, כמ"ש במקום אחר בשם היערות דבש, והבן.
1
ב׳(עוד ביאור על הפסוק שלח חשך וגו', כתבנו בפרשת נח בביאור המדרש וישלח את העורב, הדה"ד שלח חשך וגו', עיין שם).
2
