ישמח משה, בא ז׳Yismach Moshe, Bo 7
א׳ויקרא פרעה אל משה ויאמר לכו עבדו את ה' רק צאנכם ובקרכם יוצג גם טפכם ילך עמכם (שמות י כד), עד כאן. והנה כבר עמדו חקרי לב על זה, מה זה נשתנה דעת פרעה עכשיו אחר מכות חשך מן ההיפך אל ההיפך, דקודם מכת ארבה וחשך כשאמר לו משה בנעורינו ובזקנינו נלך בבנינו ובבנותינו בצאננו ובבקרינו נלך (שמות י ט), לא הקפיד רק על הטף, אבל על הצאן והבקר לא הקפיד שילך עמהם, ועכשיו נהפך דעתו שהטף ילך והצאן והבקר לא ילך. ועוד הרי כבר שמע שילכו במדבר לזבוח, ואם כן צריכין לבקר וצאן. ותירצו דעל ידי מכת החשך נשתנה דעתו, דהרי אחר מכת ערוב אמר להם (שמות ח כא-כב) לכו זבחו לאלהיכם בארץ, השיב לו משה דלא נכון לעשות כן (שמות ח כב) כי תועבת מצרים נזבח לעיניהם ולא יסקלונו, וקבל דבריו וחשבן לאמיתת שרוצין רק לזבוח, ובארץ אין יכולין לזבוח מפני המצרים כשיראו שזובחין תועבותם יתחמץ לבבם ויהרגום, לכך הסכים שיקחו צאן ובקר לזביחה, והטף ישאר כאן שאין דרכם לזבוח. אבל עכשיו שהיה חשך למצרים ולא יראו, מזה שפט דאינם רוצים לזבוח, רק עבודה אחרת לשמוח הם ובניהם ובנותיהם, לכך אמר רק צאנכם ובקרכם יוצג, עד כאן דברי המפרשים. ולפי זה קשה מה זה שהשיב משה גם אתה תתן בידינו זבחים וגו', הלא קושית פרעה עכשיו כחומה נצבה, שאם רוצים לזבוח יזבחו בארץ, ותשובת משה נסתר שהיו יכולין לזבוח בימי החשך מצאנם ובקרם. ועוד קשה מה שאמר משה גם אתה תתן בידינו וגו' (שמות י כה), דבאמת לא מצינו כלל שלקחו בידם זבחים משל פרעה. ועוד קשה לה' אלקינו הוא שפת יתר, דודאי זבחים ועולות לה' הוא. ועוד קשה מה זה שנתכעס פרעה על תשובה זו כל כך, עד שאמר לו (שמות י כח) לך מעלי השמר לך וגו' כי ביום ראותך פני תמות, הלא כאן לא דבר לו דברים קשים כלל, וכמה פעמים דבר לו דברים קשים מאד ולא נתכעס כל כך. וגם תשובת משה (שמות י כט) כן דברת לא אוסיף עוד ראות פניך, ופירש רש"י כן דברת במועדו ובזמנו דברת, יש להבין מה זה.
1
ב׳והנ"ל בזה, כי בודאי השיב לו משה האמת שלא היו יכולים לזבוח, משום שהיו צריכין לקבור פושעי ישראל שמתו הרבה מאד בימי אפילה, כמו שדרשו (תנחומא בשלח סי' א') בפסוק (שמות יג יח) וחמשים עלו בני ישראל, יש אומרים אחד מחמשה, ויש אומרים אחד מחמשים, והיה צריך לומר שמתו מפני רשעתם. רק כדי שלא יאמרו המצרים אף הם לוקים כמונו (עיין שמו"ר פי"ד ג'), לכך מתו בימי אפילה דוקא. ועל זה יקשה לפרעה למה באמת מתו, דהא הטעם האמיתי שלא רצו לצאת לחירות, לא יכול לומר לו דהרי הסתירו ממנו שרוצים לצאת במוחלט מארצו רק על זמן שלשה ימים, וזה אין סברא כל כך שיתעכבו על זה עד שימותו, ואי משום שהשי"ת אינו יכול לסבול הרשעים פועלי און מתו, למה לא מתו הם היינו פרעה ואנשיו, כי ידע דהם רשעים גדולים יותר. אך צריך להסביר לו דרשעים מאומות אחרים שלא בחר לסגולתו, אין רע כל כך בעיניו, מה שאין כן בעם סגולתו, על דרך שנאמר (עמוס ג ב) רק אתכם ידעתי וגו' על כן אפקוד עליכם וגו', וצריך להביא לו ראיה על זה, והביא ראיה ממה שאבאר אף שהיה קודם מתן תורה, מכל מקום אינינו רחוק שגילה השי"ת אז למשה כדי שיוכל להשיב לפרעה, והראיה ברורה לסברא זו, ממה דקיימא לן שהקפיד השי"ת שלא לקבל קרבן ממומרי ישראל, או ממומרי לעבודה זרה, או לחלל שבת, או לכל התורה אפילו חוץ משתים אלו, ומעכו"ם מקבלין אפילו ממומרים ואפיקורסים לה'. כדתניא (עירובין דף ס"ט ע"ב, שבועות כ"ט חולין ה' ע"א), מכם (ויקרא א ב), ולא כולכם להוציא את המומר, מכם בכם חלקתי ולא באומות וכו' עיין שם, ועיין בחולין (דף י"ג ע"ב) שם א"ר יוסף בר מניומי א"ר נחמן אין מינין באומות, (פירש רש"י [ד"ה אמר] כלומר אין תורת מין על מין נכרי), למאי א"ר עוקבא בר אמא לקבל מהם קרבן, (פירש רש"י [ד"ה לקבל] דמקבלין קרבן מכולם ומקרבין אותו למזבח), אבל במין ישראל לא, כדתניא מכם ולא כולכם להוציא את המומר, מכם בכם חלקתי ולא באומות. ומקשה הש"ס ודילמא הכי קאמר מישראל מצדיקי קבל מרשיעי לא תקבל, מאומות העולם כלל וכלל לא, ומשני לא ס"ד, דתנן איש (ויקרא כב יח), מה תלמוד לומר איש איש, לרבות הנכרים שנודרים נדרים ונדבות כישראל, עכ"ל הגמרא. ודעת לנבון נקל שאין שנוא כל כך מינים ואפקורסים שבאומות, כמו מינין ואפקורסים מישראל עם סגילתו. וזה אשר השיב לו משה גם אתה, שאין רשע ואפיקורס כמותך, תתן בידינו אם תרצה זבחים ועולות ועשינו לה' אלקינו, ר"ל שאנו נקריב אותו לה', ומישראל לא מקבלין ממין, אלמא ששנוא יותר מין ישראל ממין דבאומות, על כן אין לתמוה על שהשי"ת המיתן בימי אפילה ואתם קיימין, וזה פירוש נכון. והנה אף שתשובת משה ממיתת רשעי ישראל לא נכתב בתורה, לא קשה מידי דהרבה פסוקים מצינו דקאי על מאמר חוציי שלא נתפרש בתורה, ואפרט לך ענין אחד, דאמרה רבקה למה זה אנכי (בראשית כה כב), והנה המאמר אין לו מובן כלל, ומפרש המדרש (ב"ר ס"ג ו') שהיתה מחזרת על שאר נשים ושאלה להם אירע לכם כן מימיכם, והשיבו לא, ועל זה אמרה אם כן שאין זה דרך נשים מעוברת, למה זה אנכי נשתניתי מכל הנשים, והראב"ע שהוא פשטן גדול פירש גם כן שם בפרשת תולדות עיין עליו, והר"ן בדרשותיו (דרוש ב') מאמת לזה הפירוש עיין שם, אף שזו השאלה ששאלה להנשים ומה שהשיבו לא נתפרש כלל בתורה, מכל מקום קאי על פסוק ותאמר אם כן למה וגו' על זה המאמר החוציי, וכן תמצא הרבה בספר הישר דיש בספר בראשית הרבה פסוקים מאד, דקאי על ענינים חוציים שלא נתפרש בתורה. ועל פי זה הפסוקים מדוקדקים מאד, ואמת יורה דרכו ועד לעצמו דכן הוא, ואם כן הכי נמי דכוותיה. ונחזור לענינינו דמשום זה נתכעס פרעה מאד, דאמר לו גם אתה, דמשמע גם אתה שאתה הוא הרשע והאפיקורס הגדול שבכולם ואין גרוע יותר ממך, אף על פי כן נקריב קרבנות, על כן אמר לו השמר לך וגו'.
2
ג׳וכדי להבין תשובת משה על זה, נקדים דהרי אמרו רז"ל (מגילה כ"ח ע"א) אסור להסתכל בדמות אדם רשע, ומבואר הטעם שהסט"א וצלם הטומאה מזיק להמסתכל בו, וזה לעומת זה המסתכל בפני צדיק מועיל ראייתו, וכמו שאמר רבינו הקדוש האי דמחדדנא מחבראי, משום דחזית' לר' מאיר מאחוריו, ואלמלא הוי חזיתא מקמיה וכו' (עירובין דף י"ג ע"ב), וכמבואר בירושלמי (ביצה פ"ה ה"ב) שהביאו הרא"ש, דמעשה הכי הוי דחזא לקדליה דרבי מאיר מאחוריו. אך ידענו כי כן שיש צדיקים גדולים אשר בהסתכלן בפני רשעים, הם מוציאין ברוב קדושתן הנצוצות הקדושות שברשעים אליהם כמו אבן השואבת הממשיך הברזל, ולהם הותר להסתכל כדי להוציא ממסגר אסור, והוי ממש פדיון שבוים, והני מילי כל זמן שיש בו ניצוץ קדוש אז מותר להסתכל, אבל אחר שהוציא ממנו הכל ונשאר רק רע, כנודע בספרים דכל זמן שיש בו עדיין איזה ניצוץ קדוש, נקרא רשע ולא רע דמשמע רובו חייב, אבל אחר שכלה ממנו כל הלחלוחות נקרא רע. והנה אם כבר הוציא ממנו משה בכל מכל כל הניצוצות הק' שהיה בו, על כן השיב לו משה על מה שנתכעס על מה שרמז לו משה שהוא הגרוע הגדול, ולכך אמר לו אל תוסיף ראות פני וגו', על זה השיב לו ברמז כן דברת ובזמנו דברת, שאתה עכשיו רע כל כך שלא אוכל להוסיף עוד ראות פניך, שאסור לי מחמת ששוב אין בך לחלוחות טוב, כנ"ל נכון בס"ד.
3
