ישמח משה, חיי שרה כ׳Yismach Moshe, Chayei Sara 20
א׳ויאמרו לו עבדיו יבקשו לאדוני המלך וגו' (מלכים א' א ב), ואדוני' בן חגית מתנשא לאמר וגו' (מלכים א' א ב-ה). (מלכים א' א ה) לבאר האיך נמשך לכאן. וגם לבאר מה שאמר נתן הנביא לבת שבע מלך אדוני' ואדונינו המלך דוד לא ידע (מלכים א' א יא). שתמהו דלמה זה מה שאמר ואדונינו המלך דוד לא ידע. והנ"ל על דרך הפשוט, דהנה קדושת וחסידות דוד היה נודע אז מאד מאד, והנה אף שבלב אדוני' היה שימלוך, מכל מקום נתבייש מאד מאד לומר בפיו אני אמלוך, כי איך ימלוך תחת אותו צדיק קדוש ישראל וימלא מקומו. רק באותה מעשה דאבישג היה נדמה לעיני הטפשים שאין תוכו כברו שלוקח נערה יפה לסוכנת, ולא היה מבינים קדושת דוד המלך ע"ה כי כבר הרגו ליצר הרע כאמרו ולבי חלל בקרבי (תהלים קט כב), על כן אדוני' לפי דעתו המשובשת התנשא עכשיו לאמר שכמוהו כמו אביו וראוי למלוכה, ואין המלכות תלוי בהתנהגות קדושה וחסידות, רק בהתנשאות ורוממות כדרך מלכי האומות. ועל פי זה יתבאר התכת הכתובים, כי אחר אותו מעשה ואדוני' בן חגית מתנשא בעצמו לאמר, שככה היה יכול לומר בפה אני אמלוך ולא נתבייש, כי לפי דעתו כבר נגלה שאין שום קדושה גם באביו, וכמוהו כאביו ואין מלכות ישראל תולה בהתנהגות קדושה, לכך ויעש לו רכב וגו' כדרך אומות בהתנשאות ורוממות וגאה וגאון. וזה דברי נתן הנביא מלך אדוני' ואדונינו המלך דוד לא ידע, ר"ל לכך מלך, הואיל ולא ידע אדונינו המלך דוד גודל ערכו וקדושתו, והבן.
1