ישמח משה, עקב י״דYismach Moshe, Eikev 14
א׳למען ירבו ימיכם וכו' כימי השמים על הארץ (דברים יא כא). וקשה א', הא דרשו (שבת דף ק"ה ע"ב) בזקינים אשר האריכו ימים אחר יהושיע, ימים האריכו ושנים לא האריכו, ואם כן ח"ו גם כן נימא כן (ועיין שם בגמרא). ועוד קשה האי כימי השמים על הארץ, אם הוא כימי עולם, ראוי לומר כימי עולם דהיא לשון קצר ומבואר טפי. ועוד הרי אנחנו גולין מארצינו, ואיך נאמר שנשבע שכימי עולם נהיה על אדמתינו אחר שיותן לנו. ועוד קשה דמשמע שאחר כלות ימי עולם, הארץ יהיה ולא יהיה שמים עליו, וזה לא יתכן, דאם לא יהיה שמים כל שכן שלא יהיה ארץ. והנ"ל בזה דהכי פירושו, דאם ישראל יקיימו כל הכתוב בפרשת (דברים יא יג) והיה אם שמוע, ודאי יבוא משיח. והנה צפה מראשית אחרית שמשעה שיבוא משיח, עד כלות שיתא אלפי זמן עמידת עולם הזה, לא יהיה כל כך זמן ושנים כשנות הגלות, והקב"ה הבטיחן לשמחן כימות ענותם, כאמור (תהלים צ טו) שמחינו כימות עניתנו שנות וכו'. אך התירוץ לזה מבואר בספר התמונה וביערות דבש דימים יארכו ויהיו גדולים מאד. ובהקדים מ"ש בפסוק (קהלת ה' ז') כי גבוה מעל גבוה שומר וגבוה עליהם, (קהלת ה ח) ויתרון ארץ בכל הוא מלך לשדה נעבד. על פי מ"ש האלשיך פרשת עקב על הפסוק (דברים י יד) הן לד' אלקיך השמים ושמי השמים הארץ וגו', שהיה לו לומר מלמטה למעלה הארץ ושמים ושמי השמים, או מלמעלה למטה שמי השמים והשמים והארץ. אבל הענין, דידוע מ"ש (ב"ר ג' ט') בתחילה נתאווה הקב"ה שיהא לו דירה בתחתונים. וכן ידוע (במ"ר פי"ב ו') כי בזמן בית המקדש היה עיקר שכינה בתחתונים. עוד אמרו (ירמיה לג כה) אם לא ברית התורה, חוקות שמים וארץ לא שמתי. הנה בהיות ישראל מקיימין התורה בארץ, הם מקיימין עולם המלאכים ועולם הגלגלים, כי עולם השפל עיקר בעשותינו בו רצון קונינו ועיקר שכינה בו, שעל כן נאמר (שמות לז ז) והיה כל מבקש ד' יבוא אל אוהל מועד. ואמרו ז"ל (תנחומא תשא סי' כ"ז) שאפילו מלאכי השרת יבואו לבקש ד' אל אוהל מועד. וזה שאמר הן לד' בהיותו מכונה אלקיך שאתם צדיקים, אז הדרגת העולמות אצלו ית' מלמטה למעלה, ראשונה השמים היינו עולם הגלגלים, אחר כך שמי השמים היינו עולם המלאכים, ומעלה מהן הארץ וכל אשר בה, כי היא העיקר בעיניו ית', עד כאן דברי האלשיך. והנה השמים יקראו גבוהים, כדכתיב (ישעיה נה ט) כי גבהו שמים וכו', ושמי השמים יקראו גבוה מעל גבוה. וידוע שומר הוא לשון המתנה, (כמו ואביו שמר את הדבר, בראשית לז יא). וזה שאמר כי גבוה מעל גבוה, היינו שמי השמים, שומר הפסוק ואינו מזכירו תחילה, וגבוה היינו השמים, עליהם מזכירו קודם להן, שאמר השמים ושמי השמים והארץ, אם כן איננו כסדר לא מלמעלה למטה ולא ממטה למעלה, על כרחך צריך לומר כתירוץ האלשיך דיתרון ארץ בכל הוא, והפסוק כסדר ממטה למעלה כי עיקר בעיניו הוא הארץ שהוא למעלה משמים ושמי השמים, ואיך עתה תהפך הסדר כי השמים חשובין יותר, בהיות מלך זו הנשמה לשדה זה הגוף נעבד, שמשעבד הצורה להחומר, והבן. והנה היוצא מזה, דבזמן הגלות שישראל אינם במעלתן, השמים חשובין יותר, ועל כן נקרא שוכן שמים. מה שאין כן בזמן המקדש ובזמן הגאולה, עיקר שכינתו במקדש ובו שומע שירות של מלאכים שבשמים, כמו שפירשתי בתפילת שלמה המלך ע"ה ואתה תשמע השמים (מלכים א ח ל), כלומר שתשמע להשמים ממכון שבתך, והבן. והיינו דאמר והיה אם שמוע וכו' (דברים יא יט) לדבר בם בשבתך וכו', ואם כן ודאי יבוא הגואל, והיינו למען ירבו ימיכם, דהיינו שהימים יתרבו ויתגדלו וימי בניכם וכו' על האדמה, ומפרש הטעם שיתגדלו הימים, אשר נשבע וכו' לתת להם כימי השמים על הארץ, היינו כימי הגלות דאז השמים הם למעלה מן הארץ והיינו שמחינו כימות עניתנו, וזה אי אפשר רק על ידי גדלות הימים. ועל פי זה יש לפרש הפסוק כי גבהו שמים מהארץ כן גבהו דרכי מדרככם (ישעיה נה ט) ודו"ק.
1
ב׳או יאמר למען ירבו וגו' על האדמה אשר נשבע ה' לאבותיכם לתת להם כימי השמים על הארץ (דברים יא כא). דעיין בירושלמי ברכות פ"א (ה"א) עץ חיים מהלך חמש מאות שנה וכו', ורבנן אמרו כשני אבות כימי השמים על הארץ שהיא מהלך ת"ק שנה. ור"ל אשר נשבע לאבותיכם שימיהם היו ת"ק שנה כימי השמים על הארץ, ועיין במפרש מ"ש בשם הילמדנו. והוא תמוה קצת דשני האבות מאי בעי הכא. והנ"ל בזה, דבאמת ארץ החיים ועץ החיים הכל אחד והוא בכלל ארץ ישראל, וכמבואר בזוהר דדרך מערת המכפלה אזלין לתמן, ועיקר הנחלה שם. וכן יהיה בעתיד בחיים חיותינו כמו שהיה באדם הראשון קודם החטא, ולשם רצה משה להוליכן כמו שמבואר בעשרה מאמרות בפסוק (דברים ג כה) אעברה נא, והנה במראות הסולם נאמר (בראשית כח יג) הארץ אשר אתה שוכב עליה לך אתננה ולזרעך, שאמרו רז"ל (חולין צ"א ע"ב) קיפל כל ארץ ישראל תחתיו, היינו עץ החיים דההוא ארץ ישראל מיקרי ולא ארץ כנען, והיינו על האדמה אשר נשבע ה' לאבותיכם לתת להם, ומפרש איזה האדמה, על זה אמר כימי השמים על הארץ, ר"ל העץ החיים אשר הוא ת"ק שנה כימי השמים על הארץ. ואמר למען ירבו ימיכם, כמו שדרשו (קידושין ל"ט ע"ב) למען יאריכון ימיך (שמות כ יב), לעולם שכלו ארוך. והיינו שאף לענין ניצחית שייך לומר אצל הנברא רבוי ואריכות, דבשלמא הבורא ב"ה שברא הזמן ואצלו אין זמן, הרי עבר ועתיד והוה אחד הם אין בו ריבוי ואריכות בנצחיותו. אבל הנברא שנופל תחת הזמן, הרי כל נצחיות הוא רק שנתארך ונתרבה ימיו וזמנו עד אין קץ ברצון הבורא ית"ש, והבן. ועוד הבנתי והצצתי באמרם ז"ל קידושין (ל"ט ע"ב) למען יאריכון ימיך לעולם שכולו ארוך, דהוא משולל הבנה. ונ"ל דיש בזה דבר עמוק, והוא בהקדם דהנברא ונופל תחת הזמן איננו בעצם נצחי, כי כשיכלה הזמן יכלו כל הנופלים תחתיו. ובהקדים עוד דדבר ההוה ונפסד ונופל תחת הזמן, אם נתארך זמנו הרי אין אריכות שלו רק אחר שנתארך, אבל לא בתחילת זמנו. מה שאין כן מה שאינו נופל תחת הזמן והוא נצחי, אם כן עבר ועתיד לפניו בסוג אחד, אם כן אריכות שלו הוא תמידית. ומסורה בידינו כשיכלה הזמן, ישוב הכל אל מקורו ויתגלה עלמא דלא אתידע אשר הוא למעלה מהזמן, ומי שיתארך ימיו עד שיתגלה העולם הזה, יתדבק בעולם זה ויהיה נצחי, מה שאין כן מי שיכלה קודם, לא יהיה אז בנמצא שיתדבק בו. והיינו למען יאריכון ימיך לעולם שכולו ארוך, דהיינו עד אותו עולם שכולו ארוך, כולו דייקא שהוא למעלה מהזמן כנ"ל, וממילא כיון שיהיה עד עולם יתדבק בו ויהיה ניצחי, ונמצא אריכות ימים הוא רק עד אותו העת, אבל לא אחרי כך דבנצחי לא שייך אריכות ימים, והבן. ולפי זה יש לפרש גם כן למען ירבו וכו' על האדמה אשר נשבע ד' לאבותיכם, כמשמעו על ארץ ישראל ארץ זבת חלב ודבש כנודע, ומפרש הכתוב תכליתו של ריבוי הזה יהיה לתת להם מה שהוא כימי השמים על הארץ דהיינו עץ החיים, דאלולי תכלית זה הרי הריבוי הזה פועל בטל, כמאמר המליץ אם קצר מסעי ומהלכי מהגיע אל מחוז החפץ, מה יועילני במעברות כי ארכו לי שם הימים, והבן כי נכון הוא בס"ד. עוד נ"ל לבאר הפסוק למען ירבו ימיכם וכו' לתת להם כימי השמים על הארץ. וכבר פירשו על ימי האבות שהם ת"ק. אבל לי נקרא לפרש, דלנגד כל התוכחת המפורשים בתורה הק' ואם לא תשמעו אל מצותי וכו' (ויקרא כו יד), ודאי ראוי לומר בהיפוך דהיינו אם שמוע תשמעו אל מצותי, שיהיה המדה טובה מרובה ת"ק על אחד לנגד כל התוכחות (עיין), על כן מסיים בפסוק (דברים יא יג) והיה אם שמוע תשמעו וכו' לתת להם כימי השמים וכו', ר"ל בבחינת מדה טובה שהיא ת"ק על אחד, ויתכן לומר דקאי אדלעיל מיניה (דברים יא טז) השמרו לכם פן יפתה לבבכם וכו', אבל (דברים יא יח) ושמתם וכו' למען ירבו וכו' כימי השמים וכו', דהיינו ת"ק על אחד לנגד הענין כנ"ל.
2