ישמח משה, אמור ח׳Yismach Moshe, Emor 8
א׳במדרש (ויק"ר כ"ז ג') שור או כשב או עז כי יולד (ויקרא כב כז), ר' אבא בר זבדי פתח כתיב (יחזקאל כט טז) ולא יהיה עוד לבית ישראל (למבטח) למזכיר עון, דכתיב (ישעיה ו' ב) שרפים עומדים ממעל לו שש כנפים שש כנפים לאחד בשתים יכסה פניו בשתים יכסה רגליו ובשתים יעופף. בשתים יעופף לקילוס, ובשתים יכסה פניו שלא להביט בשכינה, ובשתים יכסה רגליו שלא יראו פני שכינה, דכתיב (יחזקאל א ז) וכף רגליהם ככף רגל עגל, וכתיב (שמות לב ח) עשו להם עגל מסכה וכו'. שם (ויק"ר כ"ז ג') וכי שור נולד, והלא עגל נולד, אלא משום עשו להם עגל מסכה, לפיכך קראו הכתוב שור ולא עגל, הדה"ד שור או כשב או עז, עד כאן. והקשה היפה תואר האיך חזא יחזקאל כף רגליהם כיון שמכוסין המה. אך זה מבואר להדיא בחגיגה (דף י"ג ע"ב) בגמרא שם, כתוב אחד אומר שש כנפים שש כנפים לאחד, וכתוב אחד אומר וארבעה כנפים לאחת (יחזקאל א ו), לא קשיא כאן בזמן שבית המקדש קיים, כאן בזמן שאין בית המקדש קיים שנתמעטו כנפי החיות, הי מינייהו אימעוט, אמר רב חננאל אמר רב אותן שאומרות שירה בהן וכו', ורבנן אמרי אותן שמכסות בהן רגליהם, שנאמר (שם שם ז) ורגליהם רגל ישרה, ואי לאו דאימעוט מנא הוי ידע, דלמא דאיגלאי חזיא ליה, דאי לא תימא הכי ודמות פניהם פני אדם, הכי נמי דאימעוט, אלא דאיגלאי וחזיה ליה, הכי נמי דאיגלאי וחזיא ליה. הכי השתא, בשלמא אפילו אורח ארעא לגלוייה קמיה רביה, כרעיה לאו אורח ארעא לגלויה קמיה רביה, עד כאן. (והובא גם כן ביפה תואר עיין שם). אך כבר הקשתי בגמרא הנ"ל דבשלמא לרב דאמר דאותן שאומרות בהן שירה אימעטו בחורבן בית המקדש, שפיר דמאי תקלסון למלך בשעת הזעם ואינו ערב לו וכו' קול שרים מחמת צער חורבן בית המקדש. אבל לרבנן דאמרי דאימעטו אותן שמכסים בהם רגליהם שהמה לסלק הקטרוג מעל ישראל, קשה מאד מ"ש דאימעטו בעת החורבן, הלא יותר צריכין לסילוק הקטרוג בעת הגלות, ומ"ש היפה תואר דלאחר החורבן לא חשש לכבודן של ישראל עד כאן דבריו, לא ידעתי הבן, וכי הכיסוי משום כבוד הוא, הלא הוא משום ולא יהיה לבית ישראל למזכיר עון, אם כן יותר צריכין לזה אחר החורבן כמ"ש, ואם נימא דאחר החורבן אינו שוקד לטובתם, חס וחלילה לומר כן, וכבר פירשתי (בתפלה למשה תהלים יא ד) בהפסוקים ה' בהיכל קדשו ה' בשמים כסאו עיניו יחזו עפעפיו יבחנו בני אדם. על פי וה' בהיכל קדשו הס וגו' (חבקוק ב כ), ופירשו המפרשים כי אדנ"י היכל להויה ב"ה. וכבר המתקתי הדברים (בפרשת שמות (ג טו) על הפסוק זה שמי לעלם), כי הויה מורה על עצמותו, ואדנ"י מורה על פעולותיו שהוא אדון הכל, ועצמותו אינו מושג רק על ידי פעולותיו, ואם כן הויה שהוא עצמותו, שוכן בתוך היכלו אדני, ר"ל שמתוך אדני יושג לנו הויה. ועל פי דברי רבינו סעדיה גאון מ"ש בפסוק (שיר השירים ב ט) משגיח מן החלונות וגו', שלפעמים משגיח בהשגחה גלוי שאנחנו רואים על ידי ניסים נגלים שהוא משגיח עלינו, ולפעמים מציץ מן החרכים היינו השגחה מסותרת, והיינו ה' בהיכל קדשו, ר"ל הן אם ה', הן אם ה' בהיכל קדשו כנ"ל דהיינו שמראה אדנותו, והן ה' בשמים כסאו, דהיינו שגדולתו מתגלית רק בשמים, כמ"ש הרמב"ם כי מגדולת הכסא נראה גדולת היושב עליו, עיניו ר"ל עיני השגחתו יחזו, דהשגחה מתפלשת בשוה בכל העיתים, רק עפעפיו ר"ל השגחה יותר חזקה שהיא כינוי לעפעפים כנודע, הוא רק במה שיבחנו בני אדם השגחה זו ויודעים ממנו, והיינו חבה יתירה נודעת להם, אבל השגחתו בעצם היא בשוה, והבן זה. אם כן איך נימא דח"ו אינו חפץ בתקנתם, ואם כן הדרא קושיא לדוכתיה. (ב), המדרש שוחר טוב (שהובא בידי משה והיפה תואר בשם התנחומא, אמור סי' ט"ז) וז"ל: כתיב וארבעה כנפים, וכתיב שש כנפים, בשביל כפרתן של ישראל הוסיף להם שתים, לקיים ולא יהיה וגו' למזכיר עון, דמשמע דקודם העגל היה רק ד' כנפים, ושוב הוסיף שתים. והוא פליאה נשגבה לכאורה, וכי ישעיה אחר חטא העגל הוי ויחזקאל קודם החטא, הלא יחזקאל היה אחר ישעיה. (ג), ליישב גם כן מה דאיתא במסכת יומא (דף י"ט ע"ב) שם תנו רבנן מעשה בצדוקי אחד וכו', שם תני רב חייא כמין קול נשמע וכו', בא מלאך וכו' ומצאו ככף רגל עגל בין כתיפיו, עיין שם. דהוא תמוה לפי פשוטו וכי הכף גשמית הוא שיראה הכאת הכף, אלא ודאי דרמיזא דחכמתא היה בזה, וצריך להבין מהו. (ד), ליישב ולפרש דברי הפייטן והחיות ישוררו וכו', פני כל חיה וכו'. (ה), ליישב ולפרש דברי התיקונים ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, דא הוא שית גדפין דחיוון, ופירשו בשתים יכסה פניו, היינו ברוך שם, ובשתים יכסה רגליו היינו כבוד מלכותו, ובשתים יעופף היינו לעולם ועד כסדרן, דמה ענין זה לזה.
1
ב׳והנ"ל דבשתים יכסה פניו, היינו ברוך שם, ר"ל כשמזכירין שם המפורש, מכסין פניהם מפני הפחד, דכן מצינו בכהנים ועם במסכת יומא (דף ס"ו.) שהיו נופלים על פניהם ואומרים ברוך וגו'. ובשתים יכסה רגליו, היינו כבוד מלכותו, כי בהיות עבדי ה' ברום המעלות, אז מלכותו נודע בכל, ולזה צריך שלילות הקטרוג, ואם כן זה היסוד של כבוד מלכותו. ובשתים יעופף הוא לעולם ועד, כי הקודמין מבואר בחגיגה (חגיגה י"ג ע"א) אפיה אורח ארעא לגלוי קמיה רביה, ואותן שמכסין רגליהן, אמרו רבנן דהן נתמעטו בעת החורבן, אבל אלו הן לעולם ועד, וקיימא לן כוותייהו דהלכה כרבים, כי מבואר שם דאומרים שירה בהן, ובודאי דאינם פוסקים דאף גלגלי השמים משבחין תמיד, כמו שכתבתי בהפסוקים (תהלים יט ב-ג) השמים מספרים וגו' (תהלים יט ג) יום ליום וגו'. ואף דנדרש שם (חגיגה י"ג ע"א) על חשמל (יחזקאל א ד), עתים חשות ועתים ממללות, עיין שם. הלא מאן דדריש הכי, אם כן היינו חשמ"ל, ואם כן אינו מוכח כלל דקאי על חיות הקודש, ומאן דדריש ליה על החיות, מפרש חשמל חיות אש ממללות, אם כן אדרבה משמע דממללות הם תמיד, והבן. ויתכן מאד דלעולם ועד הוא היסוד של השירה דשתים יעופף, דאם היה הפסק לא היו רשאין לומר כלל, דאם כן סיימתינהו והבן, ואף דבדף (חגיגה) י"ב ע"ב שם דרשו בפסוק (תהלים מב ט) יומם יצוה וגו', שחשות ביום, היינו מלאכי השרת שבמעון. אבל החיות, הא מבואר שם (בסוף העמוד) שהם בערבות, ושם (חגיגה י"ג ע"א) למעלה מהן חיות הקדש, היינו למעלה מכל הרקיעין עיין שם, ועיין שם (י"ג (ע"ב) [ע"א]) בתוספת בד"ה ורגלי החיות. ועל מלאכי השרת לא קשה סיימתינהו, כיון שאין מפסיקין מרצונם רק מוכרחין מפני כבודן של ישראל, אם כן לא נראה כמסיימיה לשבחא, כיון דההכרח נגלה וידוע, והבן. והטעם שנתמעטו אחר החורבן, דקשה כנ"ל דאדרבה בעת הריחוק היה ראוי לכסות טפי, נ"ל על פי מ"ש על וביום פקדי וגו' (שמות לב לד), על פי מ"ש בחן טוב (פרשת תשא דף קצ"ד) בשם חכמי קאשטיליא על הפסוק (שמות לד ט) ילך נא ה' בקרבינו כי עם קשה עורף הוא, וז"ל בקצרה: שאמר משה להקב"ה למה יחרה אפך בעמך (שמות לב יא), ואם מפני קושוי ערפם ועודם מחזיקים בהטומאה שהורגלו במצרים, הלא אדרבה זו טענה חזקה לקרבם אליך, כיון שטבעם קשה עורף וחזקים להפוך פניהם מדבר שהורגלו, כמו כן יהיו עם קשה עורף שלא ימירוך, אזי אחר שיורגלו עבודתך ויהיו חזקים באמונתם ולא ישיבו מפני כל. וזה שאמר משה רבינו ע"ה ילך נא ה' בקרבינו, כיון שעם קשה עורף הוא כנ"ל, עכ"ל. ונמצא הוי מליצה לזכות, אבל ביום פקדי, דהיינו שיחטאו, אם כן יעדר המליצה אז ופקדתי, והבן. ועל פי זה פי' ואותי עזבו ואת תורתי לא שמרו (ירמיה טז יא), והבן. ובזה מבואר הא דמצאו ככף רגל עגל בין כתפיו, היינו מפני שבא לשנות המסורת מימות משה, ואם כן דחהו המליצה של קשה עורף, והבן. ונחזור לענינינו דבעת שישראל מראין קשיותם לטוב, אז הוי מליצה ואין צריך לכיסוי, ואדרבה זה מורה על שאין להניחן, והבן. והנה בעת שלותן של ישראל, לא ניכר קשיותן לטוב, מה שאין כן בפחזותן שסובלין הכל ואינם מניחין אמונתם, אז אין כאן קטרוג ואדרבה זכות הוא להם, והבן. ובזה נתיישב גם כן המדרש שוחר טוב והתנחומא, דהמדרש סובר שניתוסף על ידי העון, ולכך ראה ישעיה שש, וממילא אחר החורבן דלא הוי קטרוג, רק מליצה כמ"ש ראוי שיעדרו, ולכך ראה יחזקאל רק ארבע. ונ"ל דרב ורבנן אלו ואלו דברי א' חיים, דמה דאמר רב אותן שאומרים בהן שירה, הוא אמת אף לרבנן, דבודאי קודם החטא היו להם שש כנפים גם כן מעת הבריאה דאין כל חדש, אך ודאי היו מעופפין רק בד' ואמרו שירה בהן, כי לא נצרכו להשתמשות רק לשתים לכיסוי פנים, ואחר החטא נחשב להם עבדות יותר לשלול קטרוג מעל ישראל, והנה בעת החורבן לא נצרכו לזה, ואדרבה יותר טוב לגלות כמ"ש, ולחזור לשירתן אי אפשר שיהיה הגורם להשירה חורבן בית המקדש, זה ודאי אינו ערב לו יתברך, ותחת אשר יקוו להיות הוד והדר עוז וחדוה על ידי שירתן, יגרמו עצב ח"ו, וענין לבטלה לא יתכן, לכך נתמעטו. ולעתיד שיבנה יחזרו לשירתן, כי כבר יוכר שישראל בכל אלה עמדו באמונתן, וגם כי יכלה לגמרי אותו החטא ולא ישארו ממנו, אם כן יחזרו לשירתן בארבע, ואם כן דברי רב ורבנן דברי א' חיים הן. ועוד יוסיפו, כי ידוע מה שדרשו רז"ל (פסחים נ' ע"א) בפסוק (זכריה יד ט) ושמו אחד, כמו שיכתב קרא, ואין צריך לעלם כי יהיו נגלה, ואם כן אין צריך לכיסוי פנים כמו בן כרך שראה את המלך, וגם ישראל יהיו ככלה בבית חמיה, כמ"ש בפסוק (ישעיה נד ד) כי בושת עלומיך תשכחו והבן, ומחמת שהיו מעוכבים על ידי ישראל כל כך בשני כנפים, שכרן לא יקופח וישפיעו ישראל מבחינתם על חיות הקדש, ולא יצטרכו לכיסוי פנים וישוררו בשש עדי עד, וכן השרפים עיין שם בחגיגה (י"ג ע"ב) ד"ה כתוב אחד אומר ודוק, והמשמעות מהתוספת שמסתמא כולן שווין אף שיש בהן מדריגות וגבוה מעל גבוה, כי שרפי הקדש הם ממעל כנודע, מכל מקום בדוגמא אחת הם, כי כל עולם דוגמא לעולם שלמעלה ממנו, והבן זה. ולכך אומרים והחיות ישוררו לשון עתיד, ור"ל מה שלא היה עדיין בעבר ובהוה. והנה כנפי הרגל היה בעבר, כנפי העופפות הם בהוה, רק כנפי הפנים שהם עתה ממש פניהם, והיינו פני כל חיה וכו', והבן כי נכון הוא מאד. ואם כן לכולם ראוי לשקוד על גאולת ישראל, וכי דבר קטן הוא בעיניהם שירבו בשבחיו יתברך ויראו בגאות ה', אם יקטן זאת בעיניהם, היש ח"ו זלזול גדול מזה כביכול בכבוד המלך, אלא ודאי דישקדו וימליצו טוב, כי זה טוב להם וטוב כי יתגדל כבודו ויתקדש שמו במהרה בימינו אמן.
2
