ישמח משה, כי תצא ט״זYismach Moshe, Ki Teitzei 16
א׳בפסוק (ישעיה נד ה) כי בעליך עושיך ה' צבאות שמו וגואלך קדוש ישראל אלקי כל הארץ יקרא.
1
ב׳הנה העקרים כתב שמזכיר בכאן אהבת המקום לישראל, שהיא כמו אהבה היחוסית שבין האשה להבעל, כי זולת אהבה הטבעית אשר ביניהם כאהבת זכר לנקבה לקיום המין, כבר תהיה ביניהם אהבה אחרת יחוסית דומה לאהבת המנהיג והמנהגים מאתו, דהיינו אהבת המלך והעם, כי המבוקש מן האיש הוא שישלים צרכי האשה ויכבדה, וישלים חוקה כפי מה שאפשר לו באופן הנאות, והמבוקש מן האשה שתשרת את האיש ותכבדהו שתשמור קנינו ולא לאהוב זולתו, ועל אהבת היחסית הלזו אמר הכתוב כי בועליך עושיך, עד כאן דבריו. ובדרכו אלך, והנה ידוע אמרם (אבות פ"ה מט"ז) כל אהבה שהיא תלויה בדבר כו', ונמצאו כל אהבה שהיא על פי טעם, יש לה הפסק כי נמשכת רק לפי ערך הטעם, מה שאין כן אהבה שהוא בלא טעם כלל, אין לה הפסק, והבן זה. והנה מזכיר בכאן כל מיני אהבות שהם שלשה שזכר העקרים, אהבת הבעל לאשה, ואהבת האומן למלאכתו, ואהבת המוליד לילד. ובפרט אנחנו ישראל עם קרובו שמייחד אלהותו עלינו, ותמיד הוא גואלנו ואהבה גוררת אהבה, באמרו יתברך הלא נשאתי אותם כאומן את היונק מעודם עד היום הזה ואיך אמאס בם, ועל כלם גדלה אהבת הסגולה שאוהב את עמו ישראל בלא שום טעם, רק אהבה סגולית באורית נמשכת אל רצון האוהב, ועיין בעקרים שעל זה נאמר בתורה הקדושה (דברים יד ב) כי עם קדוש אתה כו' בך בחר ה' אלקיך להיות לו לעם סגולה שהוא בלי טעם, ונאמר (שמות יט ה) והייתם לי סגולה מכל העמים כי לי כל הארץ, שלכך קראם הכתוב סגולה שהוא בלי טעם, ועיין עוד בעקרים שנדחק לפרש איך נמשך הטעם כי לי כל הארץ לאמרו והייתם לי סגולה. אבל לי נראה כפשוטו, דהא יש להבין איך נאמר שזו הוא רק סגולה, כיון שיש בה כל מיני אהבות כמו שאמרנו. אבל התשובה לזה כי הכל בדרך העברה נאמר, כמו שכתב שם בעקרים כי אין הצורה והחומר חלק השם, כחלק הבן מן האב, ואהבת האומן למלאכתו יפול בו האהבה מצד הטורח שטרח ועמל בו, אבל מי שאין טורח ועמל לפניו, לא יפול בו אהבה ע"ד אמת מזה המין, ולא נשאר רק אהבה היחסות שזכרנו, והוא הנראית עיקר כמוזכר שם בעקרים, והוא כמו אהבת המלך לעם, אבל גם זה אינו על דרך האמת, כי האהבת המלך לעם כדי שישרתוהו ויכבדוהו, אבל הש"י אינו צריך לזה והכל עבדיו הם, ונמצא העיקר הוא האהבה הסגיליות. וזה דברי הכתוב והייתם לי סגולה למה לא אהבה היחסית, לזה אמר כי לי כל הארץ הכל הם עבדי וכו' גדול שמי בגוים אמר ה'.
2
ג׳ועוד בדרך הזה יותר עמוק יש לפרש הפסוק הנ"ל, דהא אין לומר אהבה יחסית, כי השי"ת אינו כמו מלך בשר ודם שכבודו תלויה בזולתו כי אין מלך בלא עם, ולולי עבדיו ומשרתיו המכבדים ומנשאים אותו, מה גבר בגוברין ובר אינש הוא כשאר אנשים, לכך צריך לעם שיכבדוהו. אבל השי"ת הכל צריכים לו והוא אין צריך לשום דבר, כי די לו בעצמותו, לכך כתבו חכמינו כי לכך נקרא יתברך רם ונשא (ישעיה נז ט), לומר שהוא רם מעצמו קודם שנשא מאחרים, כי אין רוממותו תלויה באחרים, אבל מלך בשר ודם לא יתכן לומר עליו רק נשא ורם, כי לכך הוא רם מפני שהוא נשא מאחרים כי כבודו תלויה בזולתו, כי בעצמותו הוא גבר כגוברין דעלמא, ואם כן הוא מקודם נשא ואחר כך רם, והבן זה, ומשום זה השי"ת אין צריך לכבוד. וזה שאמר הכתוב דאין לומר אהבה היחסית כי לי כל הארץ, דהיינו שכל הארץ תלויה בי ולא אני בהם, והבן. וזה שאמר כאן שמיעד אותנו לעתיד התרחבות בלי תכלית, ואמר כי בועליך עושיך ה' צבאות שמו, בועליך היינו אהבת הבעל לאשה, עושיך כולל אהבת אב לבן ואהבת אומן למלאכתו, כי הוא לשון בריאה ולשון עשיה כמשמעה, וגואלך קדוש ישראל כאמור כי אהבה גוררת אהבה, וכי האמור בפסוק זה, הוא בלשון אף, דהא מצינו כמה פעמים כי משמש בלשון אף, כמו כי קרוב הוא בפרשת בשלח (שמות יג יז), ור"ל אף שהוא בעליך וגו', ואם כן נראה שהאהבה תלויה בטעם, ואם כן לא תשמש האהבה רק לפי ערך הטעם, לזה אמר דמכל מקום אלהי כל הארץ יקרא, ואם כן נדחין לפי האמת הני טעמים, דהכל הם עבדיו והכל הם מעשי ידיו, רק האהבה הוא סגולות, ואם כן אין לה הפסק.
3
ד׳ויתכן עוד לפרש קצת באופן אחר (ישעיה נד ה) כי בועליך עושיך ה' צבאות שמו, על שמכנהו כאן בכינוי צבאות, ומאי נפקא לן כאן בזה ששמו צבאות.
4
ה׳על פי שכתב העקרים שיש שלשה מיני אהבות. (א), אהבה השווי והדמיון, כאשר ישתוו אוהבים בענין מה, או במעלה, או בשלימות, או בקבלת תועלת, על ידי זה יתווך אהבה בין שניהם. (ב), אהבה הטבעית כהמוליך לילד, לפי שהוא חלק ממנו, והאומן למלאכתו מצד שטרח בו. (ג), אהבה היחסית כמנהיג ומונהגים מאתו, עד כאן דבריו הצריך לעניננו פה. ונקדים עוד שאמרו חז"ל (חגיגה דף ט"ז.) למה נקרא שמו צבאות, לפי שאות הוא בצבא שלו, ופירש רש"י (ד"ה) ניכר ביניהם, עד כאן. והם דברים מחוסרי הבנה לכאורה. ונמתיק זה על פי שכתבו המחקרים כי תכלית הידיעה בו יתברך, הוא אשר לא נדע, כי אם נשיג שהוא יתברך משולל מכל גשם מכל מקריו ויתעלה מכל זה עילוי רב, ויפתה לבינו שכבר השגנוהו כי אינו גשם רק שכל, גם זה הבל, כי עדיין לא השגנו רק מלאך שהוא גם כן משולל מן הגשם ומקריו והוא רק שכל, והאמת עד לעצמו כי כמו שאנחנו לא נדמה אליו יתברך ואף לא בסוג אחד, ככה המלאכים לא נדמו אליו יתברך אף לא בסוג אחד ואין ערוך אליו יתברך.
5
ו׳ועל פי זה מפרשין בחרוז יגדל אלקים חי, אין לו דמות הגוף ואינו גוף. דקשה כיון שכבר אמר שאין לו אף דמות הגוף, מכל שכן שאינו גוף, ואיך מיעט בשבחו ית' אחר שריבה. אלא דהכי פירושו, דאין לו דמות הגוף, וגם של אינו גוף דהיינו מלאך, אין לו דמות, והבן זה. והאלשיך פירש על הפסוק (ישעיה מ כה) ואל מי תדמיוני ואשוה יאמר קדוש, דהכי פירושו, ואל מי שאתם רוצים להדמות אותי דהיינו למלאך, הוא בעצמו יאמר קדוש לפני, עד כאן שפתים ישק. וכשם שאנחנו לא נשיגהו רק מציאותו, ולא מהותו ועצמותו ואמיתו, ככה כל מלאכי מעלה אינם משיגין רק מציאותו יתברך, אבל לא מהותו ועצמותו. ועל פי זה מפרשין מה שנאמר בתורה הק' (שמות לג כ) כי לא יראני האדם וחי. דראיה הנ"ל כינוי אל השגה, והכי פירושו כי לא ישיגנו אדם וחי, פירוש גם חי דהיינו מלאך שהוא חי לעולם, לא ישיגנו, והבן גם זה. ועל פי זה פירשתי גם אני מאמרם ז"ל אות הוא בצבא שלו, ופירש רש"י ניכר ביניהם. ר"ל כי שמו זה מורה לנו שלא נטעה בשכלית מאחר שאין אנו יכולין להשיג בו יתברך יותר רק שלילת הגשם ומקריו, לא יצמח על פי זה בשכלינו ח"ו שורש פורה ראש ולענה לומר כי משוללי הגשם שהם צבאיו נדמו לו ח"ו, ואין ביניהם הפרש רק שהוא יתברך עילה והם עלולים. ולזה מורה (שמו) שאף בצבא שלו משוללי הגשם, הוא ניכר ומפורש ומובדל, כנ"ל נכון בס"ד.
6
ז׳עוד נקדים, דדרשו חז"ל בברכות (דף ל"א ע"ב) על שאמרה חנה ה' צבאות (שמואל א' א יא), דאמרה מכל צבאי צבאות שבראת בעולמך, לא תתן לי אפילו בן אחד, עד כאן. היוצא מזה דשם צבאות, על כרחך מורה על צבאי צבאות אשר ברא. ועל פי זה מבואר הפסוק שהתחלנו, שמבאר כי אהבתו יתברך לנו אינו רק סגולי, והכי פירושו אף שבעליך עושיך ה', אל תטעה לומר שהוא כאהבה הטבעית מצד הנשמה שניפח באפינו חלק אלקי ממעל, והוא כלול בדבור עושיך, או מצד אהבת אומן למלאכתו מפני הטורח, והוא גם כן בכלל עושיך, או מצד השיווי והדמיון כבעל והאשה, שהם שוין בקבלת התועלת זה מזה מצד השתוות המין, והוא בכלל בועליך דהיינו משפיע. לזה אמר צבאות שמו, שאף בצבא שלו אות הוא ואין כאן שיווי ודמיון, ואף לא כאהבת המוליד לילד אף מצד הנפש הרוחנית דמרגלא בפינו כי הוא חלק אלקי ממעל, אף שהוא אמת, מכל מקום לא יאמר רק על דרך העברה כי מי ידמה לו, ואף שהוא רוחנית, הלא אף בצבא שלו הן במלאכי מעלה והן בנשמות הצדיקים השוכנים מעלה אות הוא כאמור, וכמו שכתב העקרים וז"ל: כי אין הצורה והחומר חלק מן השי"ת כבן מן האב, עד כאן והבן זה. וגם מאהבת אומן למלאכתו נדחה, מחמת שצבאות שמו כי הוא מורה גם כן על צבאי צבאות שברא בלא עמל ובלא טורח, ואנחנו חלק קטן ממלאכתו ולא נשאר רק אהבה היחסית, וזה וגואלך קדוש ישראל, שהוא מתייחס עלינו להקרא קדוש ישראל, לזה אמר אלהי כל הארץ יקרא כמו שפירשתי, אלא ודאי דעיקר הוא אהבת הסגולה, ולכך אין לה תכלית, ודו"ק.
7