ישמח משה, כי תצא ט״וYismach Moshe, Ki Teitzei 15
א׳שם (ישעיה נד ד) כי בושת עלומיך תשכחי וחרפת אלמנותיך לא תזכרי. על פי מה דאיתא בכתובות (דף ע"א ע"ב) בימים ההם נאום ה' תקראי אישי ולא תקראי עוד בעלי (הושע ב יח), ואמר ר' יוחנן ככלה בבית חמיה, ולא ככלה בבית אביה, מכלל שעד עתה ככלה בית אביה, עד כאן. והנה ביומא (דף נ"ד.) איתא משל לכלה כל זמן שהוא בבית אביה, צנועה הוא מבעלה, כיון שבאת לבית חמוה, אינה צנועה מבלעה, עד כאן. והיינו מחמת קירוב דעת. והמשל הנ"ל הובא שם על פסוק (במדבר ד כ) ולא תבאו לראות כבלע את הקודש, עיין שם. והנה לפי זה כונת ר' יוחנן שיהיה כל כך קירוב וחיבה בין ישראל לאביהם שבשמים, עד שלא יתביישו לשאול מאתו יתברך שום דבר, וגם לא יתביישו להביט ולהסתכל בכל השגות הנעלמות אף ממלאכי השרת, כנ"ל ברור, והוא עתה בכלל מי שלא חס על כבוד קונו, כמבואר בחגיגה פרק אין דורשין (חגיגה י"א ע"ב).
1
ב׳והנה עוד שם בפרק הוציאו לו (יומא) (דף נ"ד.) הקשו מההיא עובדא דכהן אחד שהיה מתעסק וכו', ומשני נתגרשה קאמרת, נתגרשה חזרה לחיבתה הראשונה דהיינו ככלה בבית אביה. ועיין בפרשת דרכים סוף דרוש כ"ו דרך המצפה, דכתב דלפי זה סד"א דכל שכן בבית הנ"ל דנתגרשה ב' פעמים, דלא חזרה אלא לחיבתה הראשונה, דהיינו ככלה בבית אביה. להכי אתא קרא הנ"ל בימים ההם נאום ה' כו', לומר דהא ליתא רק כי אם תהיה ככלה בבית חמיה, וגדול יהיה כבוד הבית האחרון מן הראשון שלא היתה רק ככלה בבית אביה, עד כאן.
2
ג׳ועל פי זה יתפרש הקרא דילן כי בושת עלומיך, דהיינו בימי נעוריך בצאתך ממצרים, כמו שנאמר על אותו הזמן (ירמיה ב ב) זכרתי לך חסד נעוריך, אף שהיתה חביבין מאד, מכל מקום לא היתה רק ככלה בבית אביה והיה לה בושה, מה שאין כן לעתיד שתהיה ככלה בבית חמיה ותשכח אותו הבושת, ושמא תאמר מאחר שנתאלמנה כבר, אם כן לא תחזיר רק לחיבתה הראשונה כאמור בפרק מי שהוציאו, לכך אמר וחרפת אלמנותיך לא תזכרי, והוא נכון בס"ד.
3