ישמח משה, כי תצא ד׳Yismach Moshe, Ki Teitzei 4
א׳בהמשנה סוף חולין (קמ"ב ע"א) לא יטול אדם אם על הבנים אפילו לטהר את המצורע, ומה אם מצוה קלה שהוא כאיסר, אמרה תורה (דברים כב ז) למען יוטב לך וכו', קל וחומר על מצות חמורות שבתורה, עד כאן. וצריך להבין הסמיכות. ונ"ל על פי מ"ש בספר עיון יעקב מבעל חק יעקב, דקמשמע לן דהוי אמינא הואיל דהטעם של המצוה הוא משום רחמנות, אם כן ראוי לרחם על אדם יותר לטהרו מצרעתו, קא משמע לן דאף על פי כן אסור. וכתב דאף דאסור לומר שהוא צד רחמנות היינו בתפילה, אבל דרך פשט ודרוש רשאים לאומרו, כדאיתא בתוספות יום טוב במשנה דברכות, עד כאן דבריו. ולי נראה דבאמת קמשמע לן דאינו מצד רחמים רק מצד גזירת המלך, דאלו היה מצד רחמים היה באמת ראוי לרחם על אדם כנ"ל. ועל פי זה נתיישב הסמיכות, דבלא הך דינא דלעיל, הוי אמינא דהטעם של המצוה משום רחמנות, ואם כן נדחה הקל וחומר, די"ל דדוקא בהאי מצוה משום דרחמנות הוא, וכבר אמרו רז"ל (שבת קנ"א:) כל המרחם על הבריות מרחמין עליו מן השמים, לכך מטיבין לו ומאריכין לו ימיו, מה שאין כן בשאר מצות. אבל בהך דלעיל, נשמע שגם זה אינו מצד הרחמנות, אם כן הוי הקל וחומר שפיר, וגם זה נכון בס"ד.
1