ישמח משה, כי תשא י״דYismach Moshe, Ki Tisa 14
א׳ושמרו בני ישראל את השבת לעשות את השבת לדורותם וגו' (שמות לא טז). יבואר דהנה אמרו רז"ל (שבת קי"ח ע"ב) אלמלי שמרו ישראל שתי שבתות מיד היו נגאלין, שנאמר (ישעיה נו ד-ז) אשר ישמרו את שבתותי וגו' (ישעיה נו ז) והביאותים אל הר קדשי וגו', עד כאן. ואומרים הטעם ששני שבתות דוקא, דלא הוי שבת אמיתי מצוה כמאמרם שביתה ביום השביעי, רק אם שומר מקודם שבת אחד, ואם כן מתחילין אחריו ששת ימי המעשה, ואחר כך יום השביעי ושובת בו, אם כן הוי כמאמרם. אבל שבת הראשון ששמר, אם כן אין זה לו יום השביעי שאחר ימי המעשה, רק אחר כמה מאות או אלפים ימי המעשה, ואין זה לו יום השביעי ולא הוי מצוה כמאמרם, והבן זה. ועל פי זה פירשתי בפרשת ויקהל (שמות לה ב) הפסוק ששת ימים תעשה מלאכה וביום השביעי יהיה לכם קדש שבת שבתון לה' כמו שמבואר במקומו. וזה שאמר הכתוב ושמרו בני ישראל את השבת, ר"ל שצריכין לשמור שבת אחד לעשות את השבת, ר"ל כדי שיעשו את השבת האחר לשבת אמיתי, ואז לדורותיכם לברית עולם, כי אז יהיו נגאלין ויהיה כולו שבת כנ"ל, והבן.
1
ב׳עוד יאמר ושמרו בני ישראל את השבת לעשות את השבת (שמות לא טז). כי כתיב (ישעיה נח יג) וקראת לשבת עונג לקדוש ה' מכובד. וביארתי על פי המבואר בספרים הק' כי בחול כל עליות העולמות וכל התיקונין וכל הארות, הכל נעשה על ידי אתערותא דלתתא על ידי תורתינו ותפילותינו ומעשינו הטובים, ונמצא דהעליות והארות ותיקונים המה כפי התפילות והתורות והמעשים טובים. אבל שבת קדישא וקיימא, וכל הארות ותיקונים ועליות נעשו מאליהם ברצון השי"ת, וכל התפילות והברכות והתורות ומעשים טובים, נמשך אחריהם שיעלו בכל עת באותה הארה של אותו עת כפי אשר הוא, אם בליל שבת כפי הארת וקדושת ליל שבת, אם בשחרית כפי הארת וקדושת זמן שחרית של שבת, אם במוסף כפי הארת וקדושת זמן מוסף של שבת, אם במנחה כפי הארת וקדושת מנחה של שבת, והזכירה אינו לתקן ולקדש השבת, כי הוא מתוקן ומקודש מעצמו, רק הזכירה היא לקדש עצמינו כפי קדושתו של שבת בכל עת וזמן. והיינו זכור את יום השבת לקדשו (שמות כ ח), ר"ל לפי קדושתו לקדש עצמך כמו כן, עיין בריש ספר סידורו של שבת. ונ"ל שזה כונת אמרם (שבת קי"ח ע"ב) כל המענג את השבת, ולא אמר כל המענג את עצמו בשבת, רק הכונה שעושה עונג למדת שבת במה שמקדש עצמו לפי קדושתו, ונעשה בן זוג לשבת כאמרם (ב"ר י"א ח') כנסת ישראל יהיו בן זוגך. והיינו וקראת לשבת עונג, ר"ל דשבת כבר הוא קדוש וקיים, רק שאתה תקרא עונג לו, במה שתקדש עצמך והוא כבוד להשבת, והיינו לקדוש ה', היינו שבת שכבר קדשו השי"ת ולא אתה כמו בשאר מועדים דישראל הוא דקדשינהו לזמנים, ולכך אומרים מקדש ישראל והזמנים כמבואר בגמרא (ברכות מ"ט ע"א) וכן מבואר בזוהר הק' (ח"ג צ"ה ע"א) דכל המועדים הם מקרא קדש, ושבת הוא קדש והבן. מכובד, שאתה תכבדו במה שתקדש עצמך והבן. ועל כן אמרו רז"ל (שבת קי"ח ע"ב) אלמלי שמרו ישראל שתי שבתות מיד היו נגאלין, דהנה רבי ורבי שמעון בן גמליאל פליגו אי בתרי זמני הוי חזקה או בתלת (ב"מ ק"ו ע"ב), והיכי דאיכא פלוגתא, ורב חסד מטה כלפי חסד לטובת ישראל (עיין ר"ה י"ז ע"א), ואם ישמרו שתי שבתות הרי הוחזק לבן זוג לשבת, ועל כן יתעורר יום שכולו שבת (סנהדרין צ"ז ע"א), כי ישראל בעצמן יהיו בבחינת שבת, והבן. ועל כן אמרו (כתובות ס"ב ע"ב) עונת תלמידי חכמים מליל שבת לליל שבת, כי התלמיד חכם כשמזדווג ראוי שיזדווג אז בכונתו לעילא ולעילא, רק בשבת יש לו בת זוג לתלמיד חכם, והבן. והיינו ושמרו בני ישראל את השבת, שרמזו דורשי רשומות ר"ת ביאה, ושמרו מלשון ואביו שמר את הדבר (בראשית לז יא). ועל פי דברינו יבא על נכון, שאמרה התורה הטעם לזה לעשות את השבת, כי עשיה לשון תיקון כמו ועשתה את צפרניה (דברים כא יב), וכמו שפירש רש"י בויעש אלקים את הרקיע (בראשית א ז, ד"ה), והיינו לעשות את השבת, ר"ל לתקן את מדת השבת שהיא בת זוגו ברוחניות, והבן.
2