ישמח משה, כי תשא י״זYismach Moshe, Ki Tisa 17
א׳וידבר ה' אל משה לך רד כי שחת עמך אשר העלית וגו' (שמות לב ז). פירש רש"י (ד"ה וידבר) דבר לשון קשה לך רד מגדולתך, כי שחת עמך הערב רב אשר העליתה. והנה על זה יש לדקדק בדיבור קשה כזה שהוא דין גמור, הויה מאי בעי הכא שהוא מורה על רחמים, אלקים היה ראוי לומר. וגם בגוף הדבר יש לתמוה מה חטא משה שיכעוס עליו כל כך, זו תורה וזו שכרה שלא אכל ושתה ארבעים יום ולילה, ובסוף ארבעים יכעוס עליו במרומים על מה שנעשה בארץ מתחת והוא לא ידע כי דירתו בשמים ממעל, ומה שהעלה הערב רב, לא היה כונתו לרע ח"ו ובוחן לבות ה', ואם כי מכל מקום היה הערב רב סיבה לחטא זה, אף שמחשבתו לטוב היה, משום זה לא הגיע לגדר שיכעוס עליו כל כך כי רחמנא לבא בעי. ועוד יש לדקדק מה שנאמר אחר כך ויאמר (שמות לב ט-י), אמירה אחרת למה, הלא די באמירה אחת. ועוד כי שם אמר לו (שמות לב י) ועתה הניחה לי, ואמרו רז"ל (שמו"ר מ"ב ט') כאן פתח לו פתח, יש לדקדק למה לא פתח פתח זה תיכף בדבור הראשון.
1
ב׳והנ"ל בזה בהקדים מה שכתבתי בפרשת יתרו (בדרך הרביעי בפסוק (שמות יט ד) אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים וגו'), עיין שם היטב. והנה יוצא מזה דמתן תורה היה ענין בתי גוואי (עיין חגיגה ה' ע"ב), ומשה נשאר בזה כאמרו (דברים ה כח) ואתם פה עמוד עמדי, ואף גם זאת בשעת הארבעים יום שהיה במרום, בודאי היה לפני ולפנים כמבואר במדרשים. ובהקדים הא דאיתא בר"ה (דף כ"ו ע"א) משנה שם כל השופרות כשרין חוץ משל פרה וכו', שם בגמרא שפיר קאמר רבי יוסי, עד אביי אמר, עיין שם. והנה קשה שם מאד בשינויא דעולא, כיון דמכל מקום צריך לומר דפליגי רבי יוסי ורבנן בהך סברא דאקרו קרן, אם כן מה לן לחדש עוד פלוגתא, והבן. ועוד קשה ממה נפשך איך מפרש אליבא דרבנן להאי קרא דמייתי לעיל ותיטב לה' וגו' (תהלים סט לב), אם מפרש ליה משופר, אף דמזה דמוכח דאקרי שופר, לא קשיא לעולא כיון דסובר דהטעם הוי משום דאין קטיגור וכו', והא דאמרי דאקרי קרן, היינו רק לומר דאקרי גם כן קרן, דאם לא היה קרן כלל, לא הוי שייך בזה אין קטיגור וכו', כיון דנשתנה השם מכמות שהיה, כמ"ש המפרשים על הא דאמר חדא ועוד קאמר, דלמה לן ב' טעמים. ומפרשים דשני הטעמים אחת הם, ולא הוי טעמים מחולקין, דמשום הא דאין קטיגור הוי שינוי השם, לכך צריך לומר ועוד מצורף לזה דאקרי קרן ולא היה שינוי השם, ומהא דאקרי קרן לחוד אין לפסול, דשאר שופרות נמי אקרי קרן, עד כאן דברי המפרשים עיין בקרבן ראשית. מכל מקום קשה אם נדרש משופר, אם כן הרי מוכח דשופר של פרה כשר מדבקש דוד שתיטב תפלתו משופר של שור ופרה, כמו שפירש רש"י לעיל בהסוגיא (ד"ה), שמע מינה דשופר הנ"ל כשר והוא לזכרון לפני ה', והבן. אלא ודאי צריך לומר דדריש אליבא דרבנן להאי קרא כדרב מתנא עיין שם. אם כן למה פליג על תירוץ הראשון כיון שסובר כן לגמרי. ונ"ל לפרש בטוב טעם ודעת, דהא התוספת בד"ה חוץ משל פרה, הקשו למה לא קתני נמי חוץ משל ראם וכו', ותירוצם דחוק מאד. והנה בקרבן ראשית כתב לתרץ על פי שכתב הר"ן דשופר של בהמה טמאה פסול, אם כן האם בלאו הכי פסול דהוא מין טמא, וכתב דיצא לו זאת דראם מין טמא, דכתב רש"י בחומש גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שהטמאים מרובין על הטהורים, לפיכך מנה הטהורים, וראם לא מנה בהדייהו, עד כאן דבריו. והנה מזה אין ראיה דהא איתא בחולין (ס"ג ע"ב וצריך עיון) שלש מאות מיני עופות טמאין יש בארץ ישראל (ח"ו), וכולן מין איה הן, אלמא דשם סוג הוא איה והוא כולל מינים רבים, והוא סוג חלקי, ואם כן בראם נמי יש לומר דהוא תחת סוג תאו או דישן או אינך, ובאמת בראם נבוכו המפורשים, יש מפרשים שהוא שור הבר, ויש אומרים שהוא הבופלי, ואם כן הרי הוא טהור. אך דיש אומרים שהוא מין חיה, ואם כן הוא לא נודע אם טמא או טהור, ואם כן היוצא מזה דראייתו אינו כלום, ומיהו אף דלא מסתייע, מכל מקום תיובתא נמי לא הוי, דמכל מקום יש לומר כן דלא מנה ראם דהוא מין חיה או בהמה טמאה, מיהו מה שהקשה הר"מ רבקש על הר"ן דאיך יתכן שופר של בהמה (טמאה), הא קיימא לן (נדה נ"א ע"ב) כל שיש לו קרנים יש לו טלפים גם כן, הכי נמי קשה דאיך יתכן דהוא מין טמא כיון דכתיב (דברים לג יז) וקרני ראם. ומיהו כבר תירץ המג"א (או"ח בסי' תקפ"ו ס"ק ג') לקושית מהר"ם רבקש הנ"ל, דהאי כללא אינו רק לר' דוסא, אבל אנן קיימא לן כרבנן, עד כאן. אם כן לפי זה הכי נמי דר' דוסא ודאי דסובר דראם הוא מין טהור, אבל לרבנן יכול להיות דסברי דהוא איזה מין טמא. ונקדים עוד דראיתי כתוב בספר קול יהודה במסכת ע"א בשם הגאון מהר"י ז"ל, דפלוגתא דר' דוסא ורבנן תולה אי דרשינן האי קרא ותיטב לה' משור פר וגו', על של אדם הראשון או לא, דהא במסכת ע"א (דף ח' ע"א) דרשינן בהאי קרא מקרין מפריס, על שור של אדם הראשון שקרנותיו קודמות לפרסותיו, עיין שם. והנה אם לא דרשינן על שור של אדם הראשון, אם כן מקרין מפריס כפשוטו דיש לו קרנים ופרסות, ואם נפרש כן (נוכל) מכאן לסתור כלל דר' דוסא, דלהאי כללא קשה כיון דאמר מקרין, מפריס למה הא ממילא ידעינן דמפריס, אלא ודאי דליתא להאי כללא ולא קשה מידי, דבעי למימר שקרנותיו קודמות לפרסותיו, ומשום הכי דרשינן על שור של אדם הראשון, עד כאן דברי הגאון לפי מה שיש לי בכח הזוכר וש"י ודפח"ח. ולפי זה נחזור לענינינו, דלפי התירץ הראשון של הגמרא, אף דמתורץ שפיר הקושיא דמקשי שפיר קאמר ר' יוסי, מכל מקום נצמח קושיא אחרת ממה נפשך על התנא קמא, אם לא דריש משור פר על שור של אדם הראשון, אם כן בהכרח צריך למדרש משופר, אם כן ממילא מוכח דשל פרה כשר. ואם דריש ליה על שור של אדם הראשון, אם כן איתא להאי כללא דכל שיש לו קרנים, דהא ר' דוסא הוא דסבירא ליה לה"ך דרש, ואם כן לפי זה ראם טהור הוא, ואם כן הדרא קושיא לדוכתיה למה לא תנן חוץ משל ראם. לכך מתרץ עולא היינו טעמא דאין קטיגור נעשה סניגור, וכמ"ש לעיל בשם המפרשים דמהאי טעמא לחוד דאקרי קרן לא נפסל, רק משום דאקרי קרן הוה ליה קטיגור והבן, ואם כן לפי זה לא קשה מידי, דבאמת דריש התנא קמא לקרא הנ"ל על שור של אדם הראשון ומתניתין ר' דוסא היא, והא דקשה לפי זה אם כן ראם טהור הוא, האמת כן הוא דהוא טהור, והא דלא תנן חוץ מן הרא"ם, היינו משום דבאמת שופר של ראם כשר אף דאקרי קרן, מכל מקום הרי לא הוי קטיגור ולא נפסל משום זה כנ"ל, ודוק. ונחזור לענינינו. דהיוצא לנו דמבואר שם בדברי הגמרא הנ"ל דבחוץ לא אמרינן אין קטיגור נעשה סניגור רק בפנים, ומזה תבין הסתירה דבכמה מקומות אמרינן להיפך דבמה שחטאו יתקנו, כמו בפרה אדומה תבא אמה ותכפר על בנה (תנחומא חוקת סי' ח'), וכמוהו הרבה והבן. והנה המשכן ומקדש מעין דוגמה של מעלה, ואם כן כשל שכן דכן הוא אלמעלה בבתי גוואי דאין קטיגור וכו', ואם כן מי שהוא סיבה להחטא לא יכול לכפר כי המשל ופחד עמו (איוב כה ב), וזה הטעם דבפנים אין קטיגור וכו' והבן. ולפי זה משה שהיה בבתי גוואי ובפרט בשעת מתן תורה ולפני ולפנים, אם כן שם לא יכול להתפלל על דבר העגל, לפי שהוא היה הסיבה במה שהוציא הערב רב ואין קטיגור וכו', לכך לא אמר לו השי"ת שם הניחה לי, כי בשם לא יועיל תפילתו, ועל כן שם דבר עמו בלשון קשה, לפי שהדקדוק גדול ואף על פי כן כונתו יתברך לצורך הרחמים כדי שיוכל להתפלל, והיא הכנה למה שאמר אחר כך הניחה לי, על כן נאמר הוי"ה המורה על הרחמים. והכי יתפרש כונתו יתברך לך רד, דהיינו שירד מגבוה על גבוה בתי גוואי, והיינו רד מגדולתך (ברכות ל"ב ע"א), ונתן טעם לזה כי שחת עמך וגו', כפירוש רש"י (ד"ה שחת) הערב רב אשר העלית, ואם כן אתה הוא הסיבה ואין קטיגור נעשה סניגור כאן, לכך צריך אתה לירד לבתי בראי, ואחר כך שנעשה ירידה רוחנית, אז ויאמר ועתה הניחה לי, שעתה העת להתפלל. וזהו כאן דייקא פתח לו פתח, וב"ה כי עמקו מחשבותיו ולא כלו רחמיו, והיא פלא בס"ד.
2
ג׳עוד י"ל על מה שדקדקנו אהא דכתיב וידבר ה' אל משה לך רד (שמות לב ז). הויה שהוא רחמים מה בעי הכא. על פי מה שאמרתי באלקים אל דמי לך (תהלים פג ב), ובפסוק ה' שמעתי שמעך יראתי וגו' פעלך בקרב שנים תודיע וגו' (חבקוק ג' ב). ובפסוק מפי עליון לא תצא וגו' (איכה ג׳:ל״ח). ותורף הדברים כי לא יעשה ה' דבר כי אם גילה סודו אל עבדיו הנביאים (עמוס ג ז), והכונה בזה לא למען להתקיים, כי אם לעורר הלבבות לשוב אל ה' לבטל הגזירה. וז"ש ה' פעלך בקרב שנים תודיע כי ברוגז רחם תזכור, וזה שאמר הכתוב שהראוי שמפי עליון לא תצא הרעות מקודם, כי דיה לצרה בשעתה, והטוב בזה שמודיע היא (איכה ג לט) מה יתאונן וגו' על חטאיו, ואם כן האמירה למשה הוא שורש הרחמים, והבן.
3