ישמח משה, כי תשא ל״וYismach Moshe, Ki Tisa 36
א׳בהפטורה (מלכים א' יח לא) ויקח אליהו שתים עשרה אבנים כמספר שבטי בני יעקב אשר היה דבר ה' אליו לאמר ישראל יהיה שמך, עד כאן. והוא תמוה. והנ"ל בזה דהא איתא במסכת ברכות (דף י"ז ע"א) כל הקורא לאברהם אברם עובר בעשה ובלא תעשה וכו'. ומקשה אלא מעתה הקורא ליעקב יעקב נמי, ומשני שאני התם דהדר אהדרי קרא וכו'. וכבר תמהו דעדיין נשאר הקושיא לאלקינו ית"ש למה נעדר שם אברם ולא שם יעקב, וכבר כתבנו לתרץ בכמה אופנים. והנה כעת נ"ל דביעקב איכא טעם גדול שלא יתעקר, דהנה ידוע שביעקב יש משכון מאליהו שיבא ויגאלינו, על כן לא נעדר שם יעקב, והבן. והנה יש להבין באליהו שהקריב בבמה בשעת איסור הבמות, אף שהיה לזכות ישראל, מכל מקום וכי אומרים לאדם חטא כדי שיזכה חבירך (שבת ד' ע"א). אך התירץ הוא דהוא כדי שיזכה בעצמו, דהא ערבונא שקיל מיניה יעקב, ואם יהיו ישראל עובדי עבודה זרה ח"ו ככל הגוים איך יגאלם. וזה הוא כונת הפסוק להצדיק את אליהו באותה מעשה, ואמר כמספר שבטי בני יעקב אשר היה וגו', ואם כן קשה איך קוריהו יעקב, וצריך לומר משום ערבונא דאליהו, אם כן יפה עשה אליהו שנכנס בעובי הקורה כדי ליטול ערבונו, והבן.
1