ישמח משה, קרח ד׳Yismach Moshe, Korach 4
א׳במדרש (במ"ר פי"ח ג'-ח') קרח שפיקח היה ומטועני ארון היה, מה ראה לחלוק עם משה. עינו הטעתו, ראה שלשלת גדולה יוצא ממנו וכו' (מובא ברש"י פרשה זו (במדבר טז ז, ד"ה רב), רק הא דמטועני ארון היה, אינו ברש"י רק במדרש). והנה המדרש הזה אומר דרשני. בהקדים מה דמוסיף נופך בבית שמואל אחרון פרשת אחרי על דברי האלשיך בפסוק (מלכים א' ב א-ב) ויצו את שלמה בנו לאמר, (מלכים א' ב ב) אנכי הולך בדרך כל הארץ וחזקת והיית לאיש וגו', ועל פי מה שפירש הרי"ף (בחידושי אגדות ריש מסכת ברכות) על הפסוק (משלי כג א) כי תשב ללחום את מושל וגו', דישיבה לשון עכבה כמו ותשבו בקדש וגו' (דברים א מו), עיין עליו. והיוצא מזה דעבודת האהבה היא עבודה מצד השכל, והאמת כדבריו דהא אף הבהמות יראים מפני המזיק להם, ועבודה מצד אהבה הוא שכלי דהא השכל גוזר השתעבד פחות לנכבד, ומכל שכן לאשר הטיב עמו עד אין שיעור ואין הפסק לטובתו, והבן. והנה לפי זה כיון שהכירו מעלת משה, הרי השכל גוזר להכנעת הפחות לנכבד ולא לחלוק עליו וגם מצד היראה רבה מאד היא, כמ"ש כבר על הזוהר דביומיהון דשבטים לא הוי תבע דינא, משום דהוי דחיל מקמייהו, דהיינו משום דהוי בבחינת בתי גוואי ראוי לירא מפניהם, אם כן הכי נמי במשה דידוע דהיה בבחינת עמידה, כדכתיב (דברים ה כח) ואתה פה עמוד עמדי, ומכל שכן זה שמבין מדריגה זו. והנה ידוע מהיערות דבש הטעם דהארון צריך להיות בכתף דוקא, משום שהתורה בחינת בתי גוואי, אם כן ברור דודאי נלקח לזה אלו היראים וחרדים מאד והם בבחינת בתי גוואי, ואם כן הם הבינו מעלת משה, והבן. זה הוא קושית המדרש וקרח שפיקח היה ומטועני ארון היה, מה ראה לחלוק וכו', ר"ל מצד השכל דהלא פיקח היה, והן מצד היראה הגדולה דהלא מטועני ארון היה. והשיב תירוץ אחד לשניהם, דראה שלשלת גדולה וכו', אם כן החשיב עצמו יותר לנכבד, וגם לא היה ירא דסמך על זה. ומה שאמר עינו הטעתו, יש עוד כונה עמוקה, דהא קרח השיג בגדולת הבורא, דאם לא כן מנין לו כל הכבוד הזה להיות סוכה ברוח הקודש, ומכל שכן לפי מ"ש לעיל דהיה משיג ענין פרה אדומה, רק בשפלות בן אדם לא ראה. ובהקדים מה שפירש הרב הקדוש מו"ה אלימלך זצק"ל על המשנה (חגיגה, ב' ע"א) סומא באחת מעיניו וכו', היינו שרואה בגדולת הבורא ב"ה ואינו רואה בשפלות עצמו, פטור מן הראיה, כלומר יותר טוב היה אם לא ראה ולא ידע כלל, כי תועבת ה' כל גבה לב (משלי טז ה). והיינו עינו דייקא הטעתו, ר"ל שראה רק בעינו אחת, דאלו היה רואה בשתי עיניו לא היה טועה, והבן. והיוצא מזה דאחר כל הכבוד והמעלה, צריך להתרחק מכל גאה וגאון. וכבר אמרנו הא דאמרו רז"ל (כתובות דף ס"ח.) כל המעלים עיניו מן הצדקה וכו', דהיינו דמעלים עיניו, הוא מחמת גובה וגאון שאין כבודו להשגיח בעניים ושפלים, לכך הוא כעובד ע"א, כמו שאמרו רז"ל (סוטה ד':) כל המתגאה וכו', על כן יש להשגיח על העניים והיה מעשה הצדקה שלום.
1