ישמח משה, מטות ה׳Yismach Moshe, Matot 5
א׳אל תאמר נער אנכי כי על כל אשר אשלחך תלך (ירמיה א ז). הקשה הרד"ק כי אל ראוי לומר, וכתוב על במקום אל. ולי נראה דעל, משמע כמה פעמים במקום בעבור זה, והנה כבר הקדמנו דאיתא בגמרא (ילקו"ש ירמיה) תבא ברא דמקלקלתא. ואם כן לפי זה היה כונת הש"י שילמדו ממנו קל וחומר, שהוא ברא מקלקלתא ואף על פי כן מתקן עובדוהי, והנה מצד אביו בר זכאין הוי, אך מצד אמו הוא ברא דמקלקלתא. והנה איתא בכתבי האר"י ז"ל דאם אמו צדיקת ואביו רשע, אזי יש לו פנימי טוב ומקיף רע, והוי בילדותו טוב מצד התולדה, ובזקנותו רע לפי שצד המקיף גובר עליו. וההיפוך באם אביו צדיק ואמו אינה צדיקת, הוי המקיף טוב ופנימי רע, והוי בילדותו רע ובזקנותו טוב, עד כאן. ונמצא לפי זה אלו ירמיה הוכיחן בזקנותו שאז כבר גבר המקיף, אם כן אין כאן קל וחומר, אבל בנערותו יש שפיר קל וחומר. וזה אמרו יתברך אל תאמר נער, כי על, ר"ל בעבור זה שאתה נער כל אשר אשלחך תלך, כי יקחו קל וחחומר ממך, והבן.
1
ב׳או יאמר, על פי היערות דבש חלק א' (דף צ"ב ע"ד ודף צ"ג ע"א) ובדפוס ווין (דף פ"ט ע"ג ע"ד), במה שאמרה מיכל (שמואל ב' ו כ-כא) מה נכבד היום מלך ישראל, ומה שהשיב לה דוד (שמואל ב' ו כא) לפני ה' אשר בחר בי. ומה שאמר (מגילה ל"א ע"א) במקום שאתה מוצא גדולתו כו', עיין שם. הכי נמי (ירמיה א ז) אל תאמר נער אנכי, ואם כן מאי אני שאהיה שלוחך, כי על כל אשר אשלחך דייקא, כי הכל כלא קמי ואם כן אין הפרש, והבן.
2
ג׳או יאמר, כי ירמיה עדיין היה נער, ועדיין לא השלים עצמו בענין התורה והעבודה, ולא רצה לטרוד עצמו בענין הציבור להיות שליח להם וללחום אתם. אבל הש"י אמר כיון שתכלית של הכל היא לעשות רצונו ית"ש, ואם כן כיון שהשליחות היא רצונו, אם כן שקול יותר מהכל. וזה אמרו (ירמיה א ז) אל תאמר נער אנכי ועדיין אני צריך להשלים עצמי בתורה ועבודה, כי על כל, ר"ל דזה היא על כל, ר"ל דזה היא על כל אשלחך תלך, והבן.
3