ישמח משה, מטות ו׳Yismach Moshe, Matot 6
א׳(ירמיה ב' ג) קודש ישראל לה' ראשית תבואתה כל אוכליו יאשמו רעה תבא עליהם נאום ה'. נ"ל על פי מ"ש בפרשת בא (שמות י כא-כג) בפסוק נטה ידך על ארץ מצרים ויהי חשך כו' (שמות י כג) ולכל בני ישראל היה אור במושבותם כו'. על פי מ"ש באהבת דודים דף מ"ג ע"ב, דעונות גורמים דהחשך מכסה ואין השמש מאיר לסיהרא. וכשהקב"ה מייסר לבריותיו, מושכין החשך למטה ואז השמש מאיר לסיהרא, והבן. והכי נמי ישראל חטאו, ואף כי עבדו מתוך שיעבוד מצרים והם הגורמים, כדאיתא במדרש (ילקו"ש רמז רל"ד), מכל מקום חטא ישראל פוגם בטבע הסגולה בשורשן ומקורן שהיא גבוה מעל גבוה, ואז כאשר נענשו המצרים הגורמים, נמשך החשך למטה, דהחשך היה חשכת העבירות של ישראל שגרמו באורות העליונים, ונמשך למטה על המצרים שהם גרמו. וזה שאמר ויהיה חשך בכל ארץ מצרים וימש חשך היינו מלמעלה, ואז ולכל בני ישראל היה אור במושבותם דייקא, היינו בשורשם, עיין שם. והיינו קודש ישראל לה' ראשית תבואתה, ראשונים במעלה וגדולה גבוה יותר ממלאכי השרת, ואם כן מאין להם פשע וחטאות, רק מחמת שיעבוד שמשעבדין בהן אומות העולם, על כן כל אוכליו יאשמו בזה שהם חייבין, כי הם הגורמים בשעבוד מלכיות מעבירים אותם על דעתם ועל דעת קונם ח"ו, אם כן רעה שגורמים תבא עליהם נאום ה'. וזה שאמר הכתוב (ישעיה ס' ב) כי הנה החשך של העבירות יכסה ארץ וערפל לאומים, ועליך יזרח ה' היינו מלמעלה, וכבודו עליך יראה (למטה) במהרה בימינו אמן.
1
ב׳או יאמר קודש ישראל לה' וכו' כל אכליו (ירמיה ב ג). על פי המבואר במסכת ע"ז (דף ע"א ע"ב ודף ע"ב ע"א) שם שרוצה להוכיח דמשיכה בנכרי קונה, ודחי דילמא משום צערא דישראל, ומקשי' מסיפא דנכרי מנכרי, ומשום זה מסיק דמשיכה קונה בנכרי, ועיין שם פירוש רש"י (ד"ה ולא) דלא נתן להישבון דישראל מחיל כו', עיין שם. ולפי זה קצת קשה אמאי נהרג בגזל בפחות משוה פרוטה לישראל כיון דישראל מחיל. והנ"ל בזה, דבישראל איכא טעם אחרינא, דהא ישראל לגבי נכרי הוי כקודש, ואיתא בפרק הזהב (בבא מציעא דף נ"ה.) ואת אשר חטא מן הקודש ישלם (ויקרא ה טז), לרבות פחות משוה פרוטה להישבון, לקודש אין להדיוט לא, ועיין ברמב"ם פ"ו מהלכות מעילה דין ג' המועל בפחות משוה פרוטה משלם את הקרן וכו', ויראה לי שאינו לוקה, ועיין מ"ש פ"ב מהלכות מעילה דין ט"ו דאסור מן התורה כדין חצי שיעור, עיין שם. והנה ידוע דחצי שיעור נפקא מכל (ויקרא ז כג) כמבואר במסכת יומא (דף ע"ד ע"א). והנה מבואר ברמב"ם פ"ט מהלכות מלכים דין י', דבן נח נהרג על חצי שיעור, דלא נאמרו שיעורין אלא לישראל. ולפי זה י"ל אף דישראל מחיל ולכך אינו בתורת השבה, מכל מקום גבי הנכרי הוי כהקדש, ובו יש איסור דפחות משוה פרוטה מדין מעילה, ולא מדין גזל דמהני ביה מחילה, ואף דהוי רק חצי שיעור, מכל מקום בן נח נהרג. והיינו דכתיב לה', ויש בהן דין מעילה, לכך כל אוכליו יאשמו, כל דייקא, ר"ל אף בחצי שיעור דהיינו פחות משוה פרוטה רעה תבוא עליהם כמו שדרשו חז"ל ואין רעה אלא מיתה, דהיינו דנהרג עליו.
2
ג׳או יאמר קודש ישראל לה' ראשית תבואתה (ירמיה ב ג). ר"ל שנמשלו לקודש ולתרומה, דבהקדש קיימא לן דיש שליח לדבר עבירה כדמסיק בפרק האיש מקדש (קידושין דף מ"ב ע"ב), דבמעילה יש שליח לדבר עבירה, ואם כן המשלח חייב ולא השליח, ובתרומה הוי כשאר איסורין דאין שליח לדבר עבירה והשליח חייב ולא המשלח. אבל ישראל שם שניהם עליהם, ועל כן חייבין שניהן המשלח והשליח, לכך כל אוכליו יאשמו אף שהמה שלוחים. וגם רעה תבא עליהם, ר"ל למעלה מהם, ר"ל על שריהם, והבן.
3