ישמח משה, מקץ י״גYismach Moshe, Miketz 13
א׳וטבוח טבח והכן וגו' (בראשית מג טז). (חולין צ"א ע"א) ואמר ר' יוסי בר' חנני' מאי דכתיב טבוח טבח והכן, פרע להם בית השחיטה, והכן טול גיד הנשה בפניהם, כמאן דאמר גיד הנשה נאסר לבני נח, עכ"ל הגמרא. ופירש רש"י כמאן דאמר גיד הנשה נאסר להם בעודם בני נח, עכ"ל. וקשה לענין מאי שינה רש"י לשון הגמרא, דהגמרא קאמר לבני נח, ורש"י כתב להם בעודם בני נח. ונראה דרש"י כיון לתרץ קושיית התוספת בפסחים (דף כ"ב ע"א [ד"ה רבי]) שהקשו למאי דמוקי מתניתין דשולח אדם ירך לנכרי כר' יהודה, הא רבי יהודה אית ליה דגיד הנשה אסור לבני נח, וקעבר משום לפני עור לא תתן וכו' (ויקרא יט יד). ואומר ר"י דלא קשה מידי, דלא קאסר אלא לבני יעקב דוקא, דקודם מתן תורה אקראי בני נח דלא נשנית בסיני, עכ"ל התוספת. וזה כונת רש"י דאמר הכא גיד הנשה נאסר לבני נח, וקשה חדא הא לא נשנתה בסיני, ואמרינן בסנהדרין (נ"ט ע"א) נאמרה ולא נשנית, לישראל נאמרה ולא לבני נח. ועוד קושית התוספת הנ"ל. לכך פירש רש"י דנאסר להם בעודם בני נח כתירוץ הר"י, וזה פשוט ואמת בעיני, וק"ל.
1
