ישמח משה, מקץ ג׳Yismach Moshe, Miketz 3
א׳ופרעה חלם והנה עומד על היאור וגו' (בראשית מא א), עד ויאמר פרעה אל יוסף אתה תהיה על ביתי וגו' רק הכסא אגדל ממך (בראשית מא מ). הנה יש לדקדק במקראי קדש אלו טובא. (א), לאיזה תכלית מכוון נראה לו בחלום שהוא עומד על היאור והנה מן היאור עולות (בראשית מא ב), מה לי מן היאור או ממקום אחר. (ב), ויקרא את כל חרטומי מצרים וגו' (בראשית מא ח) למאי הוצרך לקרא להם, הלא הוא בעצמו גם כן איצטגנון גדול היה. (ג), ואין פותר אותם לפרעה, פירש רש"י (ד"ה ואין) פותרים היו, אבל לא נכנס באזני פרעה, שהיו אומרים שבע בנות אתה מוליד ושבע בנות אתה קובר. וקשה איזה הוכחה היה לו שאין הפתרון זה כלום. (ד), מה שהקשו כל המפרשים הלא כיון שחכמים היו, למה דלגו הפשוט, הלא פרות רומזים לחרישה, ושבלים לתבואה. (ה), מה דנאמר אחר כך בסיפור פרעה החלום ליוסף בסוף דבריו ואומר אל החרטומים ואין מגיד לי (בראשית מא כד), איזה כונה היה בדבר לומר זאת ליוסף. (ו), בפתרון יוסף שהתחיל באמרו חלום פרעה אחד הוא (בראשית מא כה), דהוה ליה למימר חלומות פרעה אחד הוא, דהיינו שהשתי חלומות הם אחד, דמה דנאמר בסמוך (בראשית מא כו) שבע פרות וגו' שבע שנים הנה, ושבע שבלים שבע שנים הנה חלום אחד הוא, דגיזרת המאמר הוא דהנך שבע ושבע הם חלום אחד ולא שתי חלומות, מה שאין כן לעיל דמפסיק בתיבת פרעה בין חלום לאחד, אם כן גיזרת המאמר הוא פרעה, הוה ליה למימר חלומות, וק"ל. ועוד דהתם מפרש השבע והשבע הם חלום אחד, מה שאין כן הכא דמשמע דכל חלום בפני עצמו הוא אחד, ומה צורך להודעה זאת מילתא דפשיטא היא. (ז), מה צורך לכפול הדברים לומר שני פעמים דחלום אחד הוא בקרא זה ובקרא דבסמוך. (ח), מאי דמסיים (בראשית מא כח) את אשר האלקים עושה וגו', דאין לזה קישור. (ט), דקדוק האלשיך דפתח בפתרון, ואחר כך מקדים הקדמה באמצע הפתרון. (י), בפסוק שלאחריו (בראשית מא כז) דמסיים יהיו שבע שני רעב, בכולן סתם עדיין, ובכאן פירש ומקדים המאוחר, ומתחיל בפורעניות ומסיים אחר כך הוא הדבר אשר דברתי, ואינו מובן כלל. (יא), דקדוק האלשיך דלעיל אמר הגיד, וכאן הראה, ואחר זה (בראשית מא כט) הנה שבע שנים באות שבע גדול. והנה הרעב יותר גדול כמו שמפרש אחר כך (בראשית מא ל) ונשכח ולא יודע, ולא אמר רק שני רעב ולא רעב גדול. (יב), מה דאמר ונשכח כל השבע ולא יודע השבע, דהוא ענין אחד כפול במלות שונות, אף שפירש רש"י (ד"ה ונשכח) דהם שני פתרונות, היא גופא קשיא לאיזה ענין ראה בחלומו שני ענינים חלוקים. (יג), איך נידון בפעם אחת על הי"ד שנים. (יד), מה דאמר (בראשית מא לב) ועל השנות החלום אל פרעה וגו', איזה דרך ידיעה היה ליוסף בשביל שנשנה יהיה מהר. (טו), תיבת אלקים שני פעמים מיותר, ועל כל פנים פעם אחת מיותר. (טז), נכון וממהר, הוא גם כן כפל ענין אחד במלות שונות. (יז), מה דאמר (בראשית מא לג) ועתה ירא פרעה וגו', והקשו כל המפרשים הליועץ נתנו. (יח), ויאמר פרעה הנמצא כזה איש וגו' (בראשית מא לח), והלא לא נתקיים עדיין, ומהיכן ידע שהאמת אתו. (יט), אחרי הודיע אלקים אותך את כל זאת (בראשית מא לט), הלא פותר חלומות לבד הוא, ומה ראה יותר מאשר שמע שיודע לפתור חלומות, ולמה לא אמר בפתח דבריו שמעתי עליך שחכם ונבון אתה או רוח אלקים בך, הלא לא אמר רק תשמע חלום לפתור אותו, כי לא נחשב לו כל כך לחכמה ותבונה ורוח אלקים, ומה זה נתחדש לו עכשיו. (כ), אתה תהיה על ביתי, מה זה לגדלו ולרוממו תיכף, ומה האי דאמר רק הכסא אגדל ממך.
1
ב׳וליישב כל זה, נקדים הא דאיתא במדרש (ב"ר פ"ט ד') ופרעה חולם, וכי כל הבריות אינם חולמין, אלא חלום של מלך של כל העולם כולו הוא. והוא תמוה מה קשה להמדרש, וכי בשביל שכל הבריות חולמין לא יחלום פרעה. ונראה לפרש דיש בו שלשה כוונות, או דקשה ליה מאי האי שהרעיש פרעה בחלומו הלא כל הבריות חולמין והבל המה מאפס ותהו נחשבו, וגם זה כאחד מהם. והתירץ לזה על פי תשובת תשב"ץ (חלק ב' תשובה קכ"ח), וז"ל בקצרה הנצרך לענינינו פה: כי החלומות מהם צודקים ומהם בלתי צודקים, והמצודק מהם הוא בהיות הכח המדמה אשר באמצעותו הם החלומות, בריא ביצירתו בהרכבתו ובמזגו ולא יעיקהו מזג רע במזונות מולידים ליחה עבה וכו', וכשהוא על אופן זה ילוה אליו הכח השכלי, ובאמצעות כח עליוני מהשכל הפועל רואה חלומות צודקים וכו'. והחלומות הבלתי צודקים הוא בהיות הכח המדמה בלתי בריא מפני רוע מזגו, או מזונות עבים רעי הכמות וכו', ומפני זה מורכב מחושי' אין להם מציאות כלל, עד כאן. ומזה יובן דאינו דומה חלומו של הדיוט לחלומו של מלך, וק"ל. ועוד כונה אחרת, דקשה ליה והלא כל העולם כולו נמי חולמין ומה זה הרעש. אך האמת יורה דרכו ועד לעצמו, ולבו אמר לו שהיא הודעה אלקית, ועל זה קשה וכי פרעה ראוי להודעה אלקית, על זה תירץ דמלך הוא, ואף שלא היה ראוי מעצמו, מכל מקום רבים צריכין לו (ועיין בזוהר הק' (ח"א קצ"ד ע"ב) אמר רבי יצחק אף על גב דאתמר וכו', שאני מלכים דאחזי לון מילין עלאין ומשניין מבני נשא אחרנין וכו', עיין שם). ועד השלישי אני בא, דהוי קשה להמדרש אל מי קרא פרעה, ודאי לבקיאי בחכמת הפתרון, דודאי לא יקרא מהנדס לעשות איזה רפואה, אף שהוא חכם בהנדסה וכן להיפך, אלא ודאי שקרא לחכמים בכל צורכי העולם, ואם כן קשה וכי כל העולם אינם חולמין דנהוי דבר חדש לגביה לפתור חלום, ומה זה שהחרטומים לא ידעו לפתרו. על זה תירץ כמו שאבאר, דהנה ידוע מאמר רז"ל (יבמות דף ס"ג ע"א) אין פורעניות בא לעולם אלא בשביל ישראל. דנראה פירושו דהיינו הנהגה השגחיי, מה שאין כן הנהגה הטבעית שהוא כבר מוטבע וישנו בעולם מששת ימי בראשית. והוא פלאי, דידוע מ"ש בעקדה (שער נ"ו) בהנהגה השגחית וטבעית איך שהן מתאימות, עיין שם.
2
ג׳ונקדים עוד דברי העקרים (מאמר ד' פרק ח') בענין תמידית השגחה בקווית המים למקום אחד והראות היבשה (בראשית א ט), כי לפי טבע היסודות היה ראוי שתהיה הארץ מכוסה כולו במים, וזה שאמר דוד המלך ע"ה (תהלים לג ה-ז) חסד ה' מלאה ארץ, ר"ל שמנהג עולמו בחסדו ורצונו, והראיה (תהלים לג ז) כונס כנד מי הים וגו', עיין שם בארוכה. (ומקרא מלא דבר הכתוב (תהלים כד א-ב) לה' הארץ ומלואה וגו', ר"ל השגחתו ית' בארץ ומלואה, והראיה (תהלים כד ב) כי הוא על ימים יסדה ועל נהרות יכוננה, ר"ל למעלה מן הימים והנהרות וזה היפך הטבע, ועיין שם ברד"ק ומצודות). והנה החרטומים הם היו איצטגנונים גדולים כנודע וגם פרעה, והנה מאז קודם ביאת אומה הישראלית לזה העולם, היה הכל מתנהג כפי הטבע בלי השתנות כאמור, ולא נודע להם מההנהגה השגחית. והנה זה עתה מחדש נתחדש הנהגה השגחית בשביל ישראל להמליך את יוסף, וכדי שיוגמר העצה העמוקה. והנה חכמי המדינה האיצטגנונים הם בקיאים בהנהגה הטבעית, ומחשבים תמיד בעניני הכלל להודיע ולהראות חכמתן קודם הויתו מה יהיה אחר כמה שנים, הגשומה אם שחונה, אם לזול ואם ליוקר וכהאי גוונא, מה שאין כן במזלו של כל איש וכל אשר יקרה לו אינם בקיאין, כי צריכין לידע זמן מולדו ברגע ובעת כמלא נימא, אך האיצטגנון ידע בדנפשיה. והנה הרעב הזה לא היה כלל בעולם, אך שנים כסדרן היה בעולם שנה אחר שנה עד כמה שנים, אף לא שובע גדול כל כך, וזה ההשתנות אינו אלא מצד ההשגחה, ולזה לא היה שום סימן רק היאור שהוא מצד הנהגת השגחיי, וזה שנראה לו שהוא עומד על היאור והנה מן היאור עולות, להודיע שזה מצד הנהגת השגחה, כי שם בקווית המים הנהגת השגחה תמיד כאמור. והנה החרטומים לא שפטו שזה הודעה אלקית מצד הנהגת השגחה, וחשבו זה לדבר בטל, והנה השבע הפרות הטובות היו יכולין לפתור על שובע, אך הרעב לא היו יכולין לפתור, כי מנגדת הטבע לפי איצטגנונותם, ולכך לא פתרו כלל על ענין זה, ופתרו בענין אחר בנוגע לפרעה לבד, כי לא היו בקיאין במזלו כי מעולם לא דקדקו אחריו, מה שאין כן פרעה בעצמו הוי ידע במילי דידיה, ולכך ויקרא לחרטומים כי הוא בעצמו לא היה יכול לפתור לא בכללי ולא בדידיה, והם פתרו בדידיה, לכך ואין פותר אותם לפרעה, כי לפי אצטגנינותו וידיעתו בדידיה ויום הולדו, ידע שאין בדבריהם ממש. וזה שמתרץ המדרש מה שלא ידעו לפתרו, היינו לפי שחלומו של מלך הוא של כל העולם, ובזה בקיאין היו בהנהגת הטבעי, ומהנהגת השגחיי לא ידעו דבר, וכונת פרעה באמרו ואומר אל החרטומים ואין מגיד לי, להודיע ליוסף כדי שישים אל לבו היטב כי גם הוא לאו קטלא קניא באגמא הוא רק אצטגנון גדול. והנה גם פרעה וחרטומיו לא יבצר ששמעו ממשפט דור המבול ומסדום שהיה קרוב לזמניהם, וידעו שמשפט אלקים לפעמים משדד המערכה, אך שובע ורעב הם זיבורא ועקרבא, וקשה ממה נפשך טוב ורע איך יתקיימו שניהם, אם חייב חייב ואם זכאי זכאי, בשלמא בטבעי שהוא כמו מקרי' לא קשה מידי, מה שאין כן בהשגחיי, ובאמת שניהם הוצרכו, וגם השובע הגדול בשביל עצה העמוקה, וזאת לא נודע לפרעה ולא יכול להגיד. לכך התחכם יוסף ואמר חלום פרעה אחד הוא, לא כיון על שני החלומות כי הוא הנרצה בפסוק שאחר כך, רק חלום פרעה כל חלום לבדו אחד הוא, ר"ל בין השובע ובין הרעב הכל לטובה, כי אשר האלהים עושה הגיד לפרעה, ועל ידי הגדה זו הרעה הזאת לו לטובה. וכיון עוד באמרו את אשר האלהים עושה, להקדים כי הוא הודעה מה שהאלקים עושה ולא הטבע, ואם כן פירוש אחד הוא הכל לטובה, לכך את אשר האלהים עושה בהנהגת השגחיי הגיד וגו'. וגם פירושו אחד הוא, הכל לטובה על ידי שמה שאלהים עושה הגיד וכו', ואם כן הוא הקדמה וגם הפתרון על ראשית החלום והנה מן היאור וגו'. ואחר זה הקדים כי שני החלומות הם חלום אחד, ולא פירוש עדיין בשבע שנים הראשונים, כי ידוע גם כן לפרעה משבע ואינו צריך לפרש, ואף אם יאמר שבע גדול אין זה חדש לגמרי, לכך אמר בסתם שבע שנים, ואחר כך אמר יהיו שבע שני הרעב, דהיינו כמו ראה זה חדש הוא מה שמנגד להטבע, על זה אמר הוא הדבר אשר דברתי וגו', וכאן אמר הראה, לפי שכאן קאי על החלום הנראה לו, ושם קאי על הידוע לו, ודו"ק. ואחר זה מפרש האיך היא כולה מעשה אלהים, על זה אמר הנה שבע גדול, כי סתם שבע הוא טבעי, ואחר זה אמר רעב סתם, כי גם רעב סתם מעשה אלהים. והנה השבע הגדול נשמע ממה שעולם מן היאור, אבל הרעב הגדול לא נשמע כי גם סתם רעב הוצרך לעלות מן היאור, רק זה נשמע מן ונשכח שהוא פתרון הבליעה, וכן אמר ולא יודע הוא דבר אחר שאחר זה, שאף שיראה להחרטומים שובע באיצטגנונית, לא יאמינו כי יראו שאין באיצטגנונותם ממש, ואם כן אחרי כן, קאי על ולא יודע כי כבד וגו', פירוש מנגד להטבע כי כל מנגד להטבע יקרא כבד.
3
ד׳ועל השנות החלום וגו' פעמים. והוא מגיד דבר חדש כי איתא בגמרא דר"ה (דף ט"ז.) בארבעה פרקים העולם נידון. ושם בגמרא תרי דינא מתדנא, ושם בתוספות (ד"ה בפסח) דהקשה ממעשה בחסיד אחד (ברכות י"ח ע"ב). ותירצו שנגזר בראש השנה, והגמר כל אחד בזמנו, עיין שם. ושורש הדבר דפעם אחד מכין על פי הדין, ואחר זה כשישתלשלו הכחות, כי אין לך עשב מלמטה וכו' (ב"ר י' ו'), אז דין השני. וכאן שהוסכם שלא יהיה חזרה כי הוצרך בשביל כלל ישראל, היו שני הדינים תיכף הן הזמנה והן העשיה היינו השתלשלות הכחות והצמצום. והיינו נכון הדבר לעשותו וממהר, כי המשפט לעשותו היה קודם זמנו לגמרי וזה נכון, ועתה ירא פרעה הוא גמר הפתרון, להודיע לו איך הכל לטובה. ועל זה אמר פרעה הנמצא כזה איש אשר רוח אלהים בו שיודע הנהגה עליונה, ואמר אליו אחרי הודיע אלהים אותך את כל זאת חכמת הטבע, כי ידע כי הרעב מנגד להטבע, וחכמת פתרון חלומות, וחכמת ידיעת הנהגת השגחיי, וחכמת ידיעת דרכי הנהגה העליונה בשמי רום בדרכי המשפט וחכמת העצה, אין נבון וחכם כמוך אתה תהיה וגו', רק שאין כונתי לטובתך לבד, רק בתנאי שהכסא אגדל ממך, היינו בסיבתך שיצמח גם לי טובה ודו"ק. ובאופן אחר נראה לפרש מה שראה מן היאור עולות, ומה שדקדקנו בפתרון יוסף שהתחיל ואמר את אשר האלהים עושה הגיד לפרעה, דאין לזה שייכות להפתרון דיהיה הפתרון מה שיהיה הכל הוא מהש"י. אבל יובן על פי מה דאיתא בחולין (קכ"ז.) כל מה שיש בים יש ביבשה וכו'. ובמסכת עבודה זרה פרק אין מעמידין (עבודה זרה דף ל"ט.) אמר אביי הרי חמרא דימא שרי, תורא דימא אסור, וסימנך טמא בים טהור ביבשה, טהור ביבשה טמא בים, ועיין מ"ש ביערות דבש (חלק ב' דף מ"ט), ובספר נחלת יעקב (פרשת ויקרא סי' ז' ח'). והנה היה מהצורך להראות לו פרות שמוכן לחרוש, (ואף שגם כן חרישה בסוסים ובחמורים, נ"ל מפני ששמן וכחוש אינו עושה רושם, רק בדבר הראוי לאכילה מורה על רעב ושובע, מה שאין כן סוס וחמור שאין דרכן של בני אדם לאכלן אף לאומות העולם. ועוד נ"ל כי במצרים לא היה חרישה רק בבקר וצאן, כי לכך היו עובדין לבקר וצאן והוא עיקר). והנה זה אינו מפאת המערכת שיתודע על פי טבעי החלומות, רק מפאת השגחי והוא חלום נביאי, ופרעה אינו כדאי שיתגלה לו בדרך טהורה, רק בזה לעומת זה ובצינור טמא. והנה בהכרח היה הכא פרות כמ"ש, והן טהורות ויניקתן ממקום טהור, לכך ראה עולות מן היאור, דכל מה שביבשה טהור בים טמא, ולכך אמר יוסף בהתחלת דבריו את אשר האלהים עושה והוא נביאי, הגיד לפרעה דייקא ואינו כדאי, לכך ראה עולות מן היאור, ואם כן הוא פתרון ראש דבריו והנה מן היאור ודוק, ופרעה הבין לפי שהוא אויר זך ומקום מוכן טפי לנביאה כמבואר בספרים, ובזה הראו לו שהוא חלום נביאי, והיינו דברי יוסף את אשר אלהים עושה, ודו"ק. ועל פי זה יתפרש דברי יוסף חלום פרעה אחד הוא את אשר האלהים עושה וגו', דקשה סיפא לאו רישא ורישא לאו סיפא. ולפי מ"ש יתכן, דהא קשה מנא ליה ליוסף דחלום אחד הוא, דילמא עוד על שבע ושבע. אך דשפט בשכלו דאם השני בפני עצמו, איך נתראה לו בדרך טהורה והנה שבע שבלים וגו', דהא אין טמא בגדולי קרקע, אלא ודאי דהיינו הראשון ועל ידי צינור הראשון הולך. וזה דבריו חלום פרעה אחד הוא, דהא את אשר האלהים עושה וגו', ואיך יתכן שבצינור טהור יגיע לפרעה דייקא, אלא ודאי דאחד הוא, וממילא דהוא פתרון לראש החלום גם כן, ופרעה שפט כמ"ש, ודו"ק. ועל פי זה נ"ל לבאר אמרו ועל השנות החלום אל פרעה פעמים כי נכון הדבר וגו', דהנך שתי תיבות אל פרעה הם שפת יתר, דבשלמא פעם הראשון צריך לומר דהוא שם המלוכה שם, וכן בכל פעם שמזכיר פרעה, היה מוכרח לכך לפי הבנת עומק הפשוט, אבל כאן הוא שפת יתר, והיה די לומר ועל השנות החלום פעמים. ונ"ל דהא קשה מנא ליה ליוסף שהשנים הם רק חלום אחד ונשנה רק לסימן שממהר וגו', דילמא הוא חלום בפני עצמו שיהיה עוד אחר עבור שבע ושבע, עוד שבע ושבע כנ"ל. אבל התירוץ לזה, דהרי קשה הלא הוא פרעה הרשע ואינו ראוי לחלום שבלים כמ"ש, אבל התירוץ לזה שעל צינור הא' הולך, וזה יתכן אם אמרינן שחלום אחד הוא, מה שאין כן אם הוא חלום בפני עצמו והבן. ועל פי זה מבואר הפסוק הנ"ל ועל השנות החלום אל פרעה פעמים כי נכון הדבר וגו', דמהשנות החלום אינו מופת כלל דנכון הדבר וממהר וגו', די"ל כמ"ש, רק מהא דנשנה אל פרעה והוא אינו ראוי לחלום נביאי כזה בעניני טהרה רק אם חלום אחד הוא, אם כן על כרחך צריך לומר דנשנה רק משום שהוא נכון וממהר וגו', והבן כי נכון הוא. ועל פי האמור יובן הא דאיתא במדרש מה בין חלומות צדיקים לחלומות רשעים וכו', על פי מ"ש העקדה (בשער כ"ח) דברים הכוללים מהכונה האלהית, לא יכריחו החלקיים וכו'. והנה המתיק זה במה שהיכולת ביד אדם ללכת בחלקי עולם כאשר רוצה, עם זה לא יוכל לצאת מכללו, כן הדמיון שלא יוכל לצאת מכלל הכונה לשנותה ח"ו, והבן. והנה כבר אמרו רז"ל (ברכות נ"ה ע"ב) אין מראין לו לאדם אלא מהרהורי לבו, שנאמר (דניאל ב כט) ורעיונת לבבך תנדע, עד כאן. ולשון אין מראין דייקא, דמשמע דמראין מן השמים, ואף על פי כן אין מראין רק מהרהורי לבו, וכן מבואר מהראיה שהביא מנבוכדנצר. והנה אף אנו נאמר דהצדיקים כל רעיונם שלא לנגד רצונו ית"ש, והנה הדמיון שאינם יוצאין מכללות העולם, על כן מראין להם מכללות העולם מן השמים או מן הארץ. אבל הרשעים כל מגמתם להשכיח שם הנכבד ח"ו, כמו פרעה שעשה עצמו אלהים, ואמר לי יאורי (יחזקאל כט ג), וכן הרשעים שרצו להשכיח שם ישראל ח"ו אמרו לכו ונכחידם מגוי (תהלים פג ה), על כן חולמין לא מן השמים ולא מן הארץ, רק מן המים שהוא חלק פרטי והנה מן היאור עולות, והבן.
4
ה׳עוד י"ל טעם על שראה הפרות מן היאור עולות על דרך הנ"ל ובאופן אחר, על פי מה שאמרו רז"ל (בחולין דף כ"ז ע"ב) בהמה שנבאת מן היבשה, הכשירו בשני סימנים, עופות שנבראו מן הרקק, בסימן אחד. דגים שנבראו מן המים, הכשירן בלא כלום, עד כאן. ואם כן בהמות מן היאור הוי מן ההיפך אל ההיפך, ורומז על שינוי הטבע הבריאה.
5
ו׳עוד י"ל על פי המבואר בגמרא סנהדרין (דף ס"ז:) כי אין כשפים מועילים במים, וזה להראות השגחה יתירה ואין עוד מלבדו אפילו כשפים. וזה היה ידוע למצרים כי התעסקו בכשפים, ואפשר דהא גופא הראו לו דלא יועילו כשפים לבטל הגזירה, (ויתכן דזה שאמר יוסף אשר האלהים עושה, ר"ל בבל ישונה הגיד לפרעה, והיינו דקאמר עושה ולא יעשה, וזה הפתרון על מן היאור עולות, והבן).
6