ישמח משה, מקץ ז׳Yismach Moshe, Miketz 7
א׳ויקרא פרעה שם יוסף צפנת פענח (בראשית מא מה). במדרש רבה (ב"ר צ' ד') א"ר אחא צפונה אחת שיש כאן אתה בא לגלות שאת בנה, עד כאן. עיין ביפה תואר ובנזר הקודש ובידי משה, וכל זה איננו שוה לי. והנ"ל על פי הגמרא דסוטה (דף ל"ו ע"ב) בגבריאל שלמדו ע' לשון, ועיין שם במהרש"א וש"י. ועל זה אמר צפונה אחת וכו', היינו דבר סתר אחד יש כאן שאיני יודע בלשון הקודש, ואתה בא לגלות שאתה יודע אותה למה שאתה בנה, ר"ל שנתגדל שם שהוא עברי, ובפרט לפי המבואר במדרש (פרקי דר"א פכ"ד) כי אברהם היה בבבל בשעת הפלגה וקללם בשם אלקים, ויתכן שהוא לבד נשאר בלשון הקודש, והבן. (ומ"ש (ב"ר צ' ד') בכולן כתיב ותגשן וכו' (בראשית לג ו), הוא מדרש אחר כמו שהוא לפירוש המתנות כהונה), וזה הוא פירוש נכון בס"ד. ועוד יותר עמוק נ"ל, כי איתא שם (סוטה ל"ו ע"ב) דאמר פרעה אגמרן גמרי' ולא קא גמיר, והוא תמוה כיון שקבל ע' לשונות למה לא יקבל זה. אך מפני שהוא מושרש בטומאה ואין הקדושה מתדבקת בו, ולכך לא קבל הלשון הקודש דנפיק מפומיה דיוסף הצדיק והבן, ופרעה היה חכם להרע והבין זה, כמבואר בגמרא (שם) דאמר לו מאי האי, ואמר לשון הקודש, לכך אמר למה שאת בנה, דהיינו שאתה ממקורה ממקום קדוש מגבוה מעל גבוה, כי הכ"ב אתוון הם שורש התורה ושורש נשמות ישראל, והבן. (אחר כך מצאתי בנזר הקודש בסדר ויגש על פסוק (בראשית מה יד) כי פי המדבר אליכם וכו', שכתב טעם זה על מה דלא גמר פרעה, עיין שם). ואם כן אתי שפיר מאד הסמוכין דהאי קרא ויקרא פרעה, הוא בתר הקרא (בראשית מא מד) ובלעדיך לא ירים וגו', והבן. ועוד י"ל על פי המבואר שם במהרש"א דפרעה ידע מזה שנאמר לו הע' לשון מפי מלאך, ויתכן דיוסף אמר לו, לפי שהיה לפרעה תמיה קיימת מאין יודע בע' לשון מאחר דבן י"ז שנה היה בבואו למצרים, וגם יתכן שהיו יודעין בו בבית פוטיפר שלא היה יודע, והבן. ועל פי פירוש מהרש"א בחידושי אגדות בפסוק (תהלים פא ו) עדות ביהוסף וגו', כי שם י"ה שהוא עדות לישראל בגדר ערוה, כדכתיב (תהלים קכב ד) שבטי י"ה עדות לישראל, נתקיים ביוסף, כי יהוסף שמו הוא שם י"ה, ועל ידי זה שהוסיף לו הה"א, זכה בצאתו מושל על ארץ מצרים שפת לא ידעתי אשמע, וזה מופת על שקדש שם שמים בסתר וכבש יצרו באשת פוטיפר, עיין שם (סוטה ל"ו ע"ב). ועל פי מ"ש בדרושים דלמה דוקא שם זה עדות לישראל, (והנה לכאורה לפי מה שכתבתי שם קשה דלא יתכן רק בהזרע, אבל לא בדידיה. וי"ל כיון דלא עביד מעשה אבות, ונדבק בבת אל נכר אינו נחשב מבניהם, וגם המחולל מתחלל אף שבדיני אדם איננו כן, והבן). והנה ודאי שפרעה שאל אותם למה בא לבית האסורים, ובודאי ספרו לו הענין, ואם כן עד עתה היה הענין צפון ומכוסה, ואין יודע אם האמת אתו או אתה, ועכשיו נתגלה הענין כיון שגמר הע' לשון על ידי העדות, מוכח שהוא בנה של אותה קדושה, והבן כי פירוש נכון מאד הוא בס"ד. ועד השלישי אני בא, על פי דאיתא במסכת שבת (דף י"ב ע"ב) שאין מלאכי השרת מכירין בלשון ארמי, וכתבו התוספת (ד"ה שאין) לבד מגבריאל דהוא למד ליוסף ע' לשון. והנה לפי מ"ש החידושי אגדות שם במסכת סוטה, יתכן דלשון ארמי למד מעצמו דהא היה עברי, והיינו שאברהם היה בראשונה בבבל שהוא עבר הנהר, ושם מדברין בלשון ארמי, עיין שם. והנה יוסף אמר לשר המשקים כי גנב גנבתי מארץ העברים (בראשית מ טו), והיא פליאה גדולה דהא מארץ כנען נגנב, וארץ כנען ודאי דקודם שהחזיקו בו ישראל לא נקרא ארץ העברים, רק אחר שירשו ישראל דהם עברים, והבן ולא ראיתי בדרושים אם הרגיש אדם בזה. וצריך לומר או כיון דאמת הוא דהוא ארץ העברים, דהא ניתנה לאברהם אף שעדיין לא נתפרסם זה, (אבל) באמת הוא מטעי קא טעי לומר שנגנב מבבל, ולמה ליוסף זאת. (ועוד) שיוסף באמרו כי גנב גנבתי וגו', רוצה לומר שאיננו עבד, והנה כנען הם כולם בחזקת עבדים מפני קללת נח, ועדיין לא יצא לפועל הביאור של לאחיו דקאמר נח (בראשית ט כה), וסבורין היו לאחיו של כנען, ומצרים אחיו הוא, והבן. או דפירושו דהוא (מהבאים) מארץ עברי, ואינו דבוק לגנבתי וכוונתי כנ"ל, אבל מי מאמין לו, ואם כן עבד אינו מולך כדאיתא בסוטה שם (ל"ו ע"ב). אבל מאחר שידע בע' לשון מפי המלאך, והם אינם מכירין בלשון ארמי ואף על פי כן הוא ידע, נתברר דעברי הוא וראוי למלוכה. והיינו צפונה אחת שהוא צפון ממלאכי השרת שאתה למד מהם, ואתה בא לגלות למה שאתה בנה של אותה המדינה ולא כנען, והבן. ועל ארבעה לו אשיבנו כפשוטו, על פי הגמרא דסוטה שם דחדא צפונה יש כאן, דהיינו אם אתה עבד כדברי המצרים ואינך ראוי למלוכה, או מבני מלכים ואתה בא לגלות בע' לשון שאתה מבנה של מלוכה, כמ"ש המפרשים על מה שאמר גוונוני מלכות אני רואה בו (סוטה ל"ו ע"ב), ובודאי דהוא מבני מלוכה, וגם זה נכון מאד בס"ד.
1