ישמח משה, משפטים א׳Yismach Moshe, Mishpatim 1
א׳ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם (שמות כא א). במדרש (שמו"ר ל' כ"ג) הדה"ד (תהלים צט ד) ועוז מלך משפט אהב, אמר להם משה לישראל הרי נתן לכם הקב"ה את תורתו, אם אין אתם עושים את הדינין, הוא נוטל את תורתו מכם, למה שלא נתן לכם את התורה אלא על מנת שתעשו את הדינין, שנאמר ועוז מלך משפט אהב, ואם עשיתם את הדינין, עתיד הקב"ה להחזיר בתי דינין שלכם, שנאמר (ישעיה א כו) ואשיבה שופטיך וגו', מה כתיב אחריו (ישעיה א כז) ציון במשפט תפדה, עכ"ל (והובא בחן טוב פרשה זו), ועיין שם מה שדקדקו בו. והנ"ל על פי העקרים (מאמר שלישי פרק ט"ו) שהאריך לבאר ענין המשפטים שנותנין שלמות לנפש ככל המצות, עיין שם. והנה זה ידוע מדבריו דאם עושה המשפטים על הבחינה שמקיים צוויו ית"ש, ודאי נותן שלימות ככל המצות, רק אם עושה רק על בחינת קיום הקיבוץ, אינו נותן שלמות, וכן בכל המצות אם אינו עושה רק למען עצמו, אינו נותן השלימות. והיינו אני נוטל תורתי מכם, ר"ל בחינה זו שאני נותן התורה ומצוה כיון שבזה שאין אתם עושים הדינין, הרי נראה שאף השאר אין אתם עושים על בחינה זו, ואם כן שאני נוטל רק בחינה זו, לא נשאר רק המעשה ואינו נותן שלמות והבן, ואמר למה וכו', ר"ל אף אם תכוונו בשאר כראוי ומומר לדבר אחד לא הוי מומר לכל התורה כולה, מכל מקום לא יתכן כונה הזכה בלי הישרת המדות מנקימה ונטירה וקנאה ושנאה והשגת גבול וגזילה וגניבה וכיוצא בהם שיסודם העדר הבטחון, ועל ידי המשפטים נעדרים ויוכל לנקות הבטחון והוא יסוד הרחקת החונף, כמבואר בחובת הלבבות (שער הבטחון ושער יחוד המעשה), ומי שאינו קונה זה לא קנה כלום, ולא יתכן לו שום מעשה זכה לאלקים. והיינו ועוז מלך, היינו מי שמחזיק בתורה שנקרא עוז (עיין זבחים קט"ז ע"א), משפט אהב בעצם, כי בודאי כבר הוא בעל מדות טובות, כיון שכבר מחזיק בתורה הק' אינו יכול לסבול עול ואוהב משפט, והבן. והנה ידוע (ע"ז ה' ע"א) דדור המדבר בעת קבלת התורה היו כמלאכי אלקים, והיה תועלת המוחש קיום הקיבוץ וגם העסק בדברים גשמיים מלאכה נמבזה ונמאס בעיניהם, וידוע דרושם הקבלה נשאר לנצח, כמו שאמרו רז"ל (שבת ק"ל ע"א) כל מצוה שקבלו בשמחה וכו', לכך צריך היה משה להבינם שיקבלו בחשקות נמרץ, והבן. ועל פי זה נתיישב הוא"ו של ואלה המשפטים דמוסיף על ענין ראשון, שיש בזה שלימות הנפשיי כמו בראשונים, והבן.
1
ב׳עוד ביאור על המדרש הנ"ל, על פי מ"ש בפרשת יתרו (בפסוק (שמות יט ג) ומשה עלה) לפרש הברכה אשר נתן לנו תורת אמת וכו', עיין שם. והנה בחינת תורת אמת נקראת תורת ה' (תהלים א ב), כי איננו בבחינת עולם הזה. כי אמת אמר אל יברא וכו' (ב"ר ח' ה'), ותורת חסד (משלי לא כו), נקראת תורת האדם שכולו מלא חסדים. והנה שורש הדינין דדיינא דלמטה, צריך להיות דוגמת מדת הדין דלעילא, ר"ל שלא יחשוש שהדין קשה מאד נגד אחד, כמו שמדת הדין דלעילא אינו חושש, ואז אם יש דין למטה אין דין למעלה (תנחומא משפטים סי' ה'), והבן. והנה זה נקרא אמת שלא יהיו הטיה כלל אף על חוט השער מן המרכז, לכך אמר משה (שמו"ר ל' כ"ג) הרי הקב"ה נותן לכם תורתו דייקא דהיינו תורת אמת, ואם אין אתם עושין את הדינין, אם כן אין אתם מחזיקין במדת אמת, לכך יטול תורתו דייקא שלא תוכל להשיג בחינה זו, למה שלא נתן וכו'. ואם אתם עושין וכו' הרי הוא מחזיק בתי דינין שלכם, דהיינו שיהיו הם בבחינת בית דין של מעלה כמו שהיה מקדם שהיו דנין בדיני עולם הבא, כמו אתא דוד ואשתטח קמייהו והבן (סנהדרין דף ק"ד:) ומכל שכן בביטול הגזירות מעניני עולם הזה שהיה מסור בידם. והיינו (ישעיה א כו) ואשיבה שופטיך וגו' ויועציך שהן מייעצן וכו', וכתיב בתריה (ישעיה א כז) ציון במשפט תפדה, כי אם יחזקו במדת אמת, יבא משיח אשר שלום ואמת יהיה בימיו במהרה בימינו אמן.
2
ג׳עוד על המדרש (שמו"ר ל' כ"ג) אמר הקב"ה לישראל לא נתתי לכם את התורה אלא על מנת שתעשו את הדינין, ואם אין אתם עושין את הדינין אני נוטלה מכם, ועיין בנחלת עזריאל שכתב על פי שקיימו היו"ד דברות, עיין שם. אבל יש לומר בפשיטות על פי תירץ הגמרא במסכת ע"א (ע"ז ב' ע"ב) הראשונות ישמיענו (ישעיה מג ט), שבע מצוה שקבלתם היכן הם, עיין שם. ואי לאו הדינין, אם כן הם גם כן לא קיימו, דהא עברו על ש"ד בבעלי שכם. ועל פי זה יתבאר גם כן המדרש (תנחומא משפטים סי' ה') אמר הקב"ה למשה נתתי להם התורה תן להם הדינין, שנאמר (תהלים קמז יט-כ) מגיד דבריו ליעקב וכו', דהא הדינין הם יסוד התורה כנ"ל, ואמר תן להם, דלפניהם (שמות כא א) ולא לפני עובדי כוכבים ומזלות (גיטין פ"ח ע"ב), ואף דבן נח נצטוה על הדינין (סנהדרין נ"ו ע"ב), כבר תירץ הרמב"ם דהיינו שיעשו להם נימוס וסדר, אבל איך ישפטו לא הודיעם, והבן. ואני הסברתי הטעם דישראל הם גבוה מעל גבוה וכל ענינים דוגמא של מעלה, כמו דאיתא בזוהר הק' (ח"ג ק"פ ע"א) על הפסוק (רות ד ז) וזאת לפנים בישראל וגו' לקיים כל דבר וגו', מה שאין כן בדדהו דהוא רק לקיום הקיבוץ, סגי להו בנימוס, והבן. ועל פי זה מבואר הפסוק (תהלים קמ"ז) מגיד דבריו ליעקב וגו', דהא קשה (תהלים קמז כ) ומשפטים בל ידעום הוא שפת יתר דהא היינו לא עשה כן לכל גוי, אך דהיינו תירץ הרמב"ם ודוק. ועל פי זה מבואר המדרש הנ"ל, וגם כן מבואר המדרש (שמו"ר ל' ג') משל למה הדבר דומה למטרונא שהולכת וזיי"ן לפניה וזיי"ן לאחריה, כך התורה משפט לפניה ומשפט לאחריה, ודוק. ועל פי האמור יובן המדרש תנחומא פרשה זו (תנחומא משפטים סי' ג') משל למה הדבר דומה לחולה שנכנס הרופא לבקרו וכו' עיין שם, ויובן היטב על פי מ"ש דמשפטים בל ידעום אף שבני נח נצטוו על הדינין, ועל פי זה המשל דומה לנמשל, כמו דלזה לפי שאין חיות אמיתית רק לפי שעה נוח לו שיתנו לו חפצו, הכי נמי בדדהו לפי שעה לקיים הקיבוץ, טוב הנימוס הבא מאומד הדעת, מה שאין כן הראוי לחיות אמיתית. וזה שאמר הכתוב (יחזקאל כ' (כה) כ"ה) וגם אני נתתי להם חקים לא טובים, היינו שאין טובים בעצם, כענין מה רב טובך אשר צפנת וגו' (תהלים לא כ), רק הן הכרחי לקיום הקיבוץ, וכן משפטים בל יחיו בהם חיות אמיתית, שאין מועיל לזה רק לקיום הקיבוץ, והוא נכון מאד למבין. ועל פי זה יש לפרש מאמר רז"ל כל הקורא פסוק בלא זמרה, עליו הכתוב אומר וגם אני נתתי להם חקים לא טובים משפטים בל יחיו בהם (מגילה דף ל"ב.). דהנה זמרה היינו נגינת הטעמים. וידוע דלטעמים אין שורש ופירוש רק בנסתר, ועל פי זה יובן הפסוק (תהלים קיט נד) זמירות היו לי חקך בבית מגורי, ר"ל ששם יש שורש הטעמים של התורה, והבן. והנה הקורא בלא זמרה מורה שאינו מאמין רק בפשט, ולפי פשט הרוב הוא לקיום הקיבוץ ועמידת האנושי בעולם הזה, על כן עליו הכתוב אומר וכו', והבן.
3