ישמח משה, נשא י׳Yismach Moshe, Nasso 10
א׳במדרש פרשה זו (במ"ר פי"א ז'), ובמשנה סוף עוקצין (פ"ג מי"ב) אמר רבי שמעון בן חלפתא לא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום, שנאמר (תהלים כט יא) ד' עוז לעמו יתן ד' יברך את עמו בשלום, עד כאן. משמע דהברכה נשפע בלא זה, רק שאין כחן כלי מחזיק הברכה בלא השלום. וכדי להבין זה מאי הוא הענין דלא מצא כלי מחזיק ברכה רק השלום. וגם להבין הפסוק (תהלים כט יא) ה' עוז לעמו יתן וגו', דעוז קאי על התורה (עיין זבחים קט"ז ע"א), ומה ענין נתינת תורה לכלי מחזיק ברכת השלום. אבל נ"ל דבאמת כל השפעות הברכות היא על ידי התורה, כמפורש בתורה הקדושה (דברים יא יג) והיה אם שמוע וגו', (ויקרא כו ג) אם בחקותי תלכו וגו', (ויקרא כו יד) ואם לא תשמעו וגו', וכן בפרשת ראה (דברים יא כז) מפורש את הברכה אשר תשמעו וגו'. וכבר אמרו רז"ל (שבת דף קנ"ו.) אין מזל לישראל, רק הכל על דרך התורה, ובאורייתא ברא עלמא (זוהר ח"א כ"ד ע"ב), וסיבת הבריאה היא סיבת הקיום, על כן כל השפעות על ידה. ונמצא כשהתורה בשלימותה, הברכה היא בשלמות לישראל המחזיקים אותה, ומה שמתמצה מגבה לעובדי עכו"ם שיש לישראל צורך בהם. והנה מבואר דנשמת ישראל הם עצם התורה ואותיותיו, עיין בצנצנת מנחם מה שפירש על הפסוק (הושע ח יב) אכתוב להם רובי תורתי כמו זר נחשבו, עיין שם. ונמצא לפי זה כשיש שלום לישראל ומקורבים זה אל זה איש אל אחיו ואין ביניהם פירוד כלל, אם כן התורה בשלימתה ואינו מוצא הנשפע לאיבוד כדרך כלי שלימה, מה שאין כן כשיש בניהם פירוד, הרי אותיות התורה מפורדין והרבה סדקים, ונשפך ממנו הנשפע בו כדרך כלי נקובה וסדוקה, ומקבלין השפע המסבבין בחוץ סביב רשעים יתהלכון, ורק התמצית הנדבק בדופני הכלי לישראל. ועל פי זה יש לבאר הפסוק (משלי ל ה') כל אמרת אלהי צרופה, ר"ל כשיש אחדות בישראל שאז כל התורה מצורפת, אז מגן היא לחוסים בו, דאין כל אומה ולשון יכולה לשלוט בהם כאמרם ז"ל (תנחומא נצבים סי' א'). ועל פי זה תבין מה שנאמר בזוהר הק' (ח"ב קנ"ב ע"ב) דבעת רצון התמצית לעובדי כוכבים ומזלות, ובעת קצף להיפך ח"ו, והבן. ואם כן כלי הברכה היא התורה והם ישראל בעצמן, ואינן כלי המחזיק מה שבתוכו רק אם יש שלום ביניהם. והיינו ד' עוז דהיינו התורה לעמו יתן, ר"ל כפי עמו ס' רבוא נגד ס' רבוא, על כן יברך את עמו רק בשלום, והבן כי נכון בס"ד.
1
ב׳ועל פי זה יתבאר המדרש (במדבר רבה פרשה י"ט (במ"ר פי"ט כ"ז) לסדר חקת) סור מרע ועשה טוב בקש שלום ורדפהו (תהלים לד טו), לא פקדה התורה לרדוף אחר המצות, אלא כי יקרא קן צפור (דברים כב ו), כי תפגע (שמות כג ד), כי תראה (שמות כג ה), כי תבא (דברים כג כה), אלא אם בא לידך תעשיהו, ואם לא בא לידך אין אתה צריך לרדוף אחריו. אבל בשלום בקש שלום במקומך, ורדפהו במקום אחר, עד כאן. מבואר על פי מ"ש כי סור מרע ועשה טוב, נאמר בלא בקשה ורדיפה, והיינו טעמא לפי שאין לך דבר ותנועה שאין בו עבדות הבורא, כאמור (משלי ג ו) בכל דרכיך דעהו, אם כן למה ירדוף שתבא לידו, מה לי זו מה לי אחרת, על דרך משל אם יש לו פנאי לרדוף, יעסוק בתורה ותלמוד תורה כנגד כולם (פאה פ"א מ"א), רק אם בא לידו חביבה מצוה בשעתה (פסחים ס"ח ע"ב) והבן, וגם מצוה זו שירדוף אחריה מתקיימת על ידי אחר, וישראל ערבין זה בזה, זה עושה מצוה זו וזה עושה מצוה זו. אבל בשלום צריך לבקש כי אם אין שלום אין כלום (תו"כ כ"ו ז') ולא יועיל כלום, כי הוא פירוד בין הדבקים, לכך ורדפיהו גם ממקום אחר, על דרך משל מי שקודח תחתי' ספינה הלא יאבד הספינה, הכי נמי הרי ניקב הכלי ונשפך ח"ו לאשפה. ולכך נקרא שלום, ששלום לשון שלימות והכלי דהיא אורייתא וישראל שלם על ידי זה, והיא היא משמו של הקב"ה, כי אורייתא וקב"ה וישראל כולא חד כנ"ל (זוהר ח"ג ע"ג ע"א). והשי"ת יטה לבנו לעבדו באמת ובלב שלם, והעושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום עלינו ועל כל ישראל, ונזכה לביאת משיח אשר שלום ואמת יהיה בימיו, אמן כן יהי רצון.
2