ישמח משה, נח י״בYismach Moshe, Noach 12
א׳מכל הבהמה הטהורה תקח לך שבעה שבעה איש ואשתו ומן הבהמה אשר לא טהורה היא שנים איש ואשתו וגו' (בראשית ז ב). פירש רש"י (ד"ה) הטהורה, העתידה להיות טהורה בישראל, למדנו שלמד נח תורה. ותמה הרא"מ ז"ל למה שבק דרך הגמרא בזבחים קט"ז ע"א דמקשה מי הוי טמאים וטהורים בהאי שעתא, ומשני שהעבירן לפני התיבה וכו', אי נמי שבאו מאליהן, עיין שם. והניח בקושיא. ולכאורה היא קושיא עצומה מאד, דאיך יתכן שיהיה בהעלם ממאור עינינו רש"י ז"ל גמרא מפורשת. ונראה דדברי רש"י ז"ל ברורין ומוכרחין מהגמרא ההיא עצמה, דהא קשה בגמרא הנ"ל טובא. (א), דמקשה על הברייתא דקתני עד שלא הוקם המשכן טהורין אבל לא טמאין, ומשמע ליה דקאי גם מקודם שניתנה התורה בקרבנות בני נח, וכמו שפירש רש"י בד"ה מי הוי, הרי לא ניתנה תורה, ולכאורה הוי מצי לתרץ דהברייתא איירי אחר שניתנה התורה בשנה ראשונה קודם שהוקם המשכן בשנה השנית, דכבר ידעו מטהורים וטמאים, דהא הך ברייתא סבירא ליה כללות ופרטות נאמרו מסיני ונשנו באוהל מועד, דהא אמרו דעולה שהקריבו ישראל במדבר טעונה הפשט וניתוח, ועיין שם דף קט"ו ע"ב, ודו"ק. ועל כרחך צריך לומר דחיליה דהאי קושיא היא, מדתניא באותה ברייתא ונכרים בזמן הזה רשאין לעשות כן, דקאי על היתר הבמות ועל כל הדינים דמתני בבמה, וזה ברור דהא לעשות כן אמר, ואם כן אי אמרת בשלמא דהדינים הנ"ל הוא אף קודם שנתנה התורה בקרבנות בני נח שפיר, דאף אחר שניתנה התורה והוקם המשכן, נכרים במלתיהו קאי, דהתורה והמשכן לישראל הוא ואין להם חלק ונחלה בתורת ה' ובבית ה'. אלא אי אמרת דלא איירי רק מן אחר מתן תורה, אם כן מה לנכרים בזמן הזה בתורתינו ומה רשאין לעשות כן דאמר דמשמע דוקא כן, הלא אף טמאין יכולין להקריב. אלא ודאי דהדין הנ"ל הוא מימות אדם הראשון גם בקרבנות בני נח, לכך מקשה שפיר מי הוי טהורין וכו', וזה ברור בפשט דברי המקשה. ועל זה הקשה מאי מקשה על הברייתא, הלא מקרא מפורש הוא שנאמר לנח מן הבהמה הטהורה, ואף שעדיין לא ניתנה התורה, ואיך היה מפרש הפסוק. (ב), קשה קושיא עצומה, דמשני מאותן שלא נעבדה בהן עברה, ר"ל דטהורין דברייתא מאותן שלא נעבדה בהן עבירה, דגם בני נח מוזהרין שלא להקריב אותן שנעבדה בהן עבירה, ועל זה מקשה שפיר מנא ידעו. אם כן מאי משני שהעבירן לפני התיבה, התינח נח, אבל בכל הקרבנות בני נח קשה מנא ידעו, וכן נכרים בזמן הזה מה תירצת. ועוד קשה דאם היה סימן בהעברה לפני התיבה, אם כן למה ליה לשנוי מאותן שלא נעבדה בהן עבירה, נימא דהסימן היה איזה טהור ואיזה טמא. ואין לומר דחזר באמת מתירוץ הראשון, אם כן היה לו לומר אלא. (ג), קשה דהא בסנהדרין (דף ק"ח ע"ב) איתמר מלתא דרב חסדא בזה הלשון: שהעבירן לפני התיבה, כל שהתיבה קלטתו בידוע שלא נעבדה בה עבירה וכו' עיין שם. למה משנה כאן הלשון לומר בידוע שהיא טהורה, והיה לו גם כאן לומר כן, דהא גם כאן קאי על אותן שלא נעבדה בהן עבירה כמו דמשני לעיל. ועוד קשה, דלפום מאי דמשני הכא דטהורים דקרא, היינו שלא נעבדה בהן עבירה, אם כן לפי זה על כרחך טמאים היינו שנעבדה בהן עברה, והלא בסנהדרין (דף ק"ח ע"ב) מבואר מאיש ואשתו דלא נעבדה בהן עברה, ואם כן הלא גם בטמאים כתיב איש ואשתו, ואם כן הלא סוגיא דסנהדרין ודזבחים סותרין את עצמן. ובאמת הלא מייתי כאן דברי ר' שמואל בר נחמני אמר ר' יונתן ודברי ר' חסדא ור' אבוהו הנך גופא דמייתי שם, ומשמע דהם דברים אחדים. והנה זקני מהרש"א ז"ל בחדושי אגדות גריס כאן בזבחים אותן שעתיד לטהר, ולא גריס מאותן שלא נעבדה בהן עבירה, ובודאי דהיה קשה לו קושיא זו, אבל קשה מאד לשבש כל כך בספרים, ובפרט דהם גם כן דברי ר' שמואל בר נחמני אמר ר' יונתן, ועדיין לא מתורץ הקושיא הראשונה שהקשתי דמתחיל להקשות על הברייתא, ולא מתרץ רק על נח. ועוד קשה על גרסת זקני דאיך נימא דלא קלטה רק טהורין, כיון דגם טמאים באו לתיבה, בשלמא בסוגיא דסנהדרין משני שפיר כיון דצוה שלא יכנס רק אותן שלא נעבדה בהן עבירה ודאי לא קלטה, אבל כאן קשה. ואין לומר שהיה נס רק לפי שעה בשעה שהעבירן, מנא לנח לידע שכן היה נס לפי שעה, הלא לא נאמר לו זאת. וכן על גרסתינו קשה איך לא קלט אותן שנעבדה בהן עבירה, כיון דעל כרחך גם אותן שנעבדה בהן עבירה באו לתיבה, דהא על כרחך טמאין דקרא היינו שנעבד בהן עבירה והבן, ומה שהביא זקני בשם חזקוני, (ספר הלז אין בידי). ומ"ש זקני דרש"י הוכיח דלמד נח תורה, דאם לא כן לא הוי ידע נח מה קאמר עד כאן דבריו, במחילת כבוד תורתו לא ידענא מאי קאמר, דלפי זה כיון דעל כרחך צריך לומר שלמד תורה, אם כן למה להש"ס לשנוי שהעבירן לפני התיבה, אלא ודאי דהש"ס לא סבר זאת, רק דאמר לו שיקח שבעה שבעה מאותן שעתיד לטהר כשיתן התורה, אבל הוא לא למד תורה. לכך נראה לי ברור דהא ודאי שבוש נפל, כידוע מסדר קדשים דברכת הזבח וצאן קדשים מלאים גרסות, דהא מנא ידעו לשון רבים, משמע דלא קאי על נח, ואחר כך מתרץ שהעבירן לפני התיבה, ועל כרחך צריך לומר מנא ידע כמו שהוא בסנהדרין. לכך נ"ל דחסר רק תיבה אחת תיבת נח, וצריך לומר נח מנא ידע, והוא חסרון הניכר דודאי הקושיא קאי על נח כמו שמתרץ העבירן וכו'. והשתא אתי שפיר הכל ודברי רש"י בחומש הם כפתור ופרח, והוא דמעיקרא מקשה על הברייתא כמו שהיה לפנינו וכמ"ש פירושו של הקושיא, אבל על קרא דנח לא קשה ליה כלל דנח למד תורה כפירוש רש"י בחומש, אבל על דין דלדורות בבמת נח, קשה שפיר וכי כולם למדו התורה וכי להם ניתנה. ומשני מאותן שלא נעבדה בהן עבירה, דהיינו דגם לבני נח נאסר להקריב מה שנעבדה בו עבירה, ועל זה לא מצי להקשות מנא ידעו, דהא יכול להיות שבן נח לא קרב רק בהמה שידע ששמר אותה מן עבירה, וכמו דמשני בע"א פרק אין מעמידין ישראל היו משמרין אותה אף שהיתה של נכרים, רק הקושיא היא לפי זה דאסור אף לבן נח להקריב מאותן שנעבדה בהן עבירה, אם כן נח מנא ידע באותן שבעה שבעה שהקריב מהן, אף שידע שהן טהורין דלמד תורה, מכל מקום איך ידע שלא נעבדה בהן עבירה, דהא לא היו מזומנים בידו כל מין טהורה שבעולם שישמרם, רק שקבצן אז. ועל זה משני כדר' חסדא, ר"ל דעיקר מילתא דר' חסדא אתמר שם בסוגיא דסנהדרין על הקושיא דאיש ואשתו, דמשמע שבין בטהורין ובין בטמאין ניצטוה שלא להיות רק מאותן שלא נעבדה בהן עבירה, ואמר ר' חסדא שהעבירן וכו' דשפיר לא קלטן כמ"ש, אם כן ממילא דגם כאן לא קשה על מה דאמרינן שבן נח אסור להקריב מאותן שנעבדה בהן עבירה, דהא בלא זה אמר ר' חסדא שלא קלט התיבה כלל אותן שנעבדה בהן עבירה, ודברי ר' חסדא דכאן ושם הם דברים אחדים, רק דכאן קרי להו לאותן שלא נעבדה בהו עבירה בשם טהורה, כיון דקיימינן בסוגיא דידן דקרו להו הכי בברייתא, אבל טהורין וטמאין דקרא ודאי הן טהורין וטמאין ממש ולמד נח תורה, דאין לומר בזה שהעבירן וכו', דהא גם טמאין באו אל התיבה, וגם כן אין לומר דטהורים דקרא היינו שלא נעבדה בהן עבירה, דאם כן טמאים היינו שנעבדה בהן עבירה, וזה אינו, דהא כתיב גם בהן איש ואשתו, אלא על כרחך דהיינו טהורין וטמאין ממש. ולפי מ"ש י"ל גם כן שפיר כדברי זקיני מהרש"א ז"ל דאם לא למד נח תורה איך ידע מה אמר לו, ועוד דהטהורה בה"א הידועה נאמר, משמע שהיה ידוע לו שלמד תורה, והא דמשני שהעבירן, היינו שידע שלא נעבדה בהן עבירה, דזה אינו ענין ללימוד תורה, והבן. ומשום הכא גם בתירץ ר' אבוהו דמתרץ דבאו מאליהן וידע שלא נעבדה בהן עבירה, מכל מקום כיון דנאמר לו הטהורה בה"א הידועה, על כרחך דלמד נח תורה, והוא נכון ואמת בס"ד וכפתור ופרח, ולכך לא ילפינן מנח דניבעי לבני נח טהורין, דהא לא ניתן התורה להם דידעו איזה טהור, ושאני נח דלמד תורה וידע, לכן הקפיד השי"ת עליו שיהיה קרבנו מן הטהורין, וזה ברור בס"ד.
1
