ישמח משה, נח י״אYismach Moshe, Noach 11
א׳ויאמר ה' אל נח בא אתה וכל ביתך אל התיבה כי אותך ראיתי צדיק לפני בדור הזה (בראשית ז א). לכאורה קשה טעם זה למה, אי כדי שלא יחשוב נח בעצמו כי משא פנים יש בדבר, מהיכי תיתי לו לחשוב כן, הלא בודאי ידע בעצמו כי לא עשה כמעשיהם דהרי הוכיחן כדאיתא בפרק חלק (סנהדרין דף ק"ח ע"ב), ובזוהר פרשת נח (ח"א ס"ב ע"ב) בתוספתא רבי חייא אמר תלת מאה שנין עד לא אתא טופנא, הוי נח אתרי בהו על עובדיהון וכו', עיין שם. והוא תמוה גדולה בפסוק הנ"ל לדעתי. ועוד קשה קושית הזוהר בפרשת נח (זוהר ח"א) דף ס"ד ע"א אמר ר' שמעון אמאי בכולהו אמר אלקים, וכאן ה'. והנ"ל על פי מה שכתבתי לעיל (ריש הפרשה ד"ה באופן אחר), לישב הסתירה דהתם (בראשית ו ט) אמר צדיק תמים, וכאן רק צדיק. והתם אמר בדורותיו, וכאן אמר בדור הזה. על פי שנח עשה שלא כהוגן במה שלא התפלל על בני דורו, כמבואר במדרש (דב"ר י"א ג') ובזוהר (ח"א) דף ס"ז ע"ב שם ר' יצחק פתח (ישעיה סג יב) מוליך לימין משה וכו', תא חזי מה בין משה לשאר בני עליה, בשעתא דאמר לו הקב"ה למשה ועתה הניחה לי ואעשה אותך לגוי גדול (שמות לב י), אמר משה וכי אשבוק דילהון דישראל בגיני, השתא יימרין דאנא קטלא לון לישראל כמה דעביד נח, דכיון דא"ל קב"ה דישתיזיב הוא ובנוי, לא בעי רחמין על עלמא ואתאבידו, ובגין כך אקרין מי המבול על שמיה, כד"א (ישעיה נד ט) כי מי נח זאת לי וכו', עיין שם. אבל זולת זה היה צדיק גמור, ועיין פירוש הרמב"ם באריכת שנים של הקדמונים. וז"ש צדיק תמים היה בדורותיו שעברו, אך (אתה) [עתה] את האלקים התהלך נח וכו', דר"ל דעתה הסכים עם מדת הדין ולא התפלל, על כן כתיב כאן אותך ראיתי צדיק לפני בדור הזה, כי נעדר ממנו שם תמים מחמת שלא התפלל עליהם. ונקדים עוד דמבואר בזוהר שם (ח"א) בדף ס"ג ע"א, דנח היה צריך לתיבה רק לאסתמרא ממחבלא דאזיל בגוי' טופנא, דמשניתן רשות למשחית אינו מבחין וכו'. והנה מבואר בנזר הקודש על מימרא בסורא הוי דברתא וכו' (תענית כ"א ע"ב), דבצדיק גמור לא שייך אין להבחין (הובא למעלה ריש הפרשה). ועל פי זה מבואר בא אל התיבה כי אותך ראיתי צדיק לפני בדור הזה, ולא תמים וכמ"ש, לכך אתה צריך לתיבה, מה שאין כן אם היה עושה את שלו להתפלל עליהם, אף אם לא היה מועיל, מכל מקום לא היה צריך לתיבה, והבן.
1
ב׳ובזה נ"ל לפרש פירוש חדש (בראשית ו ח-ט) ונח מצא חן בעיני ה', (בראשית ו ט) אלה תולדות נח וגו' את האלקים התהלך נח. על פי המבואר בזוהר (ח"א) דף ס"ד ע"ב מאי שנא בסדום דכתיב (בראשית יט כד) וה' המטיר, ומאי שנא בטופנא דכתיב רק אלקים. אלא תנינן בכל אתר דכתיב וה', הוא ובית דינו, אלקים סתם דינא בלחודוי, אלא בסדום אתעביד דינא ולא לשיצאה עלמא, ובגין כך אתעריב איהו בהדי דינא. אבל בטופנא כל עלמא שצי וכל אינון דאשתכחו בעלמא, ואי תימא נח ודעימיה אשתזיבו, הא סתם מעינא הוי דלא אתחזי, ועל דא כל מה דאשתכח בעלמא שצי ליה, ועל דא וה' באתגליא ולא שצי כלא, אלקים בעי סתימו ובעי לאסתמרא, עכ"ל. וזה שאמר הכתוב ונח מצא חן בעיני ה', שיהיה ניצול באיתגליא אלו התפלל, אבל אלה תולדות נח, כלומר כל הענין האמור בפרשה, הוא הוליד וגרם במה שלא התפלל, דלכן אקרי מי נח כמ"ש בזוהר הקדוש, כי איש צדיק תמים היה בדורותיו והיה לו להתפלל עליהן, אבל עתה שלא התפלל, על כן את האלקים התהלך נח, דגרם דלא אדכר רק שמא דאלקים, על כן סתם מעינא הוי, והבן. ועל פי זה מבואר ויאמר ה' בא אל התיבה כי אותך ראיתי צדיק וכו' כמ"ש, ורמז לו שיתפלל כמו שפתח פתח למשה באמרו ועתה הניחה לי, ולכך ויאמר ה', כי היה רוצה להתנהג במדת הויה, או להציל כל העולם, או על כל פנים שיהיה נח באתגליא, והבן. אבל נח לא הבין הרמז רק ויעש נח ככל אשר ציוהו ה', ולא כאשר רמז לו, והבן.
2
