ישמח משה, נח י׳Yismach Moshe, Noach 10
א׳במדרש תהלים (שוח"ט) מזמור א' (א-ו) הובא בעקדה ריש שער י"ב וז"ל, (תהלים א א) אשרי האיש אשר לא הלך זה נח, בעצת רשעים זה דור אנוש, ובדרך חטאים לא עמד זה דור המבול, ובמושב לצים לא ישב זה דור הפלגה, (תהלים א ב) כי אם בתורת ה' חפצו, אלו שבע מצות שניתנו לו, ובתורתו יהגה יומם ולילה, שהבין דבר מתוך דבר אמר למה צוה הקב"ה להביא מן הטהורות ז' ז', אלא להביא מהן קרבן. (תהלים א ג) והיה כעץ שתול על פלגי מים, ששתלו הקב"ה בתיבה על פני המים, אשר פריו יתן בעתו זה שם, ועליהו לא יבול זה חם, וכל אשר יעשה יצליח זה יפת. (תהלים א ד) לא כן הרשעים זה דור המבול, כההיא דתנינן (סנהדרין ק"ז ע"ב) דור המבול אין להם חלק לעולם הבא, (תהלים א ו) כי יודע ה' דרך צדיקים אלו נח ובניו. והמדרש הזה אומר דרשוני וחיו. ונראה לי לבארו כיד ה' הטובה עלי, ומקודם נקדים לבאר הפסוקים בתהלים (קי"ג) (תהלים קיג ד) רם על כל גוים ה' על השמים כבודו, (תהלים קיג ה) מי כה' אלקינו המגביהי לשבת, (תהלים קיג ו) המשפילי לראות בשמים ובארץ, וגם הפסוק (תהלים קמ יד) אך צדיקים יודו לשמך ישבו ישרים את פניך, על פי שראיתי בשם מהרי"ט שמפרש הפסוק (שמות כ ג) לא יהיה לך אלקים אחרים על פני. דעל פני אין לו ביאור לכאורה. ומפרש הוא ז"ל על פי זה, כי טעות דור אנוש היה לעבוד לצבא השמים, באמרם כי מגדולת עבד ניכר גדולת רבו, וחשבו כי זה כבודו ית' (עיין רמב"ם הלכות עכו"ם פ"א ה"א). אבל הוא טעות, כי אין חולקין לעבד כבוד במקום רבו ובפני רבו, רק שלא בפני רבו, וכן הדעת נותן כי לפני רבו הוא אפס ואין, וכמו שמצינו (שבת נ"ו ע"א) דאוריה מורד במלכות הוי, משום דאמר בפני דוד ואדוני יואב (שמואל ב' יא יא). ואם כן לפי זה אצל השי"ת הוי הכל בפניו, ואסור ליתן כבודו לאחר. וזה אמרו ית' לא יהיה לך אלקים אחרים, ושמא תאמר מגדולת עבד ניכר גדולת רבו, לזה אמר על פני, ר"ל כי הכל היא בפני ולא שייך זאת, עד כאן דברי מהרי"ט. והיינו רם על כל גוים ה', ר"ל כמו כי גדול שמי בגוים אמר ה' (מלאכי א' י"א), ואמרו רז"ל (מנחות ק"י ע"א) דקרו ליה אלהא דאלהא, רק טעותם במה שעובדים לכוכבים ומזלות, הוא באמרם כי על השמים כבודו, כי מגדולת עבד ניכר גדולת רבו, אבל עפרא לפומייהוו כי מי כה' אלקינו אף שהוא מגביהי לשבת, מכל מקום משפילי לראות בשמים ובארץ, ואם כן הוי הכל בפניו ולא שייך זאת כנ"ל. וכן הוא ביאור הפסוק אך צדיקים יודו לשמך, ר"ל דישראל שנאמר בהו (ישעיה ס כא) ועמך כולם צדיקים, רק לשמך יודו ולא לזולתך, ושמא תאמר מגדולת עבד ניכר גדולת רבו, לזה אמר כי ישבו ישרים את פניך, כי יודעים כי מלא כל הארץ כבודו ותמיד הם לפניך, ובפניו לא שייך זאת וכו'.
1
ב׳באופן אחר נראה לי לבאר הפסוק הנ"ל (תהלים קמ יד) אך צדיקים וגו' על פי מה שמפרשין הפסוק (ישעיה ב' ט') וישח אדם וישפל איש. כי גם מזה יש לברר טעות דור אנוש, כי גם במלכות בשר ודם הנימוס שהחותם של המלך שעליו לא יזיזנו מפני כל, כמו שהדרך בארצות אדום לפרוק הכובע לפני השרים, והנה הכובע של בני חילא שחותם של המלך עליו, לא יזיזנו מפני כל דאם כן הוא מבזה חותמו של המלך. ואם כן לפי זה אדם שנברא בצלם אלקים, איך יבזה צלמו להשתחוות לפני איזה נברא מצבא השמים, אם כן הרי הוא מבזה צלמו צלם אלקים, והיינו צורתו האנושית שהיא חלק אלקי ממעל, איכה יעבדנו לאחד מנבראיו ית' ויתעלה. והיינו וישח אדם שמשתחוים לצבא השמים, וישפל איש כביכול זה הקב"ה שנקרא איש, שנאמר (שמות טו ג) ה' איש מלחמה, עד כאן. ועל פי זה מבואר הפסוק הנ"ל אך צדיקים יודו וגו', ר"ל דישראל יודו רק לשמך כמ"ש, ואין לומר מגדלות עבד וכו', כי ישבו ישרים את פניך, ר"ל עם פניך כי צלם אלקים שורה עליהם, ואיך צלמם יבזו לפני נברא כנ"ל.
2
ג׳ובאופן אחר נ"ל לבאר הפסוק הנ"ל (תהלים קיג ד) רם על כל גוים ה' וגו'. כי הרמב"ם ז"ל הכה על קדקדם של דור אנוש לברר טעותם עוד מצד אחר, דבשלמא בבן אדם שכבודו תלוי בזולתו, כי בעצמות האיש מה גבר בגוברין כהמלך כן הפחות שבפחותים בשר ודם גידין ועצמות כמוהו כמוהם, ומה יתרון לו אם לא במה שמולך והכל עבדים לו, אם כן כבודו נצמח על ידי זולתו, שייך לתלות גדולתו באחר ולומר מגדולת עבד ניכר גדולת רבו, כי הכל תלוי בזולתו, כשם שנצמח על ידי זולתו כך מתרבה על ידי זולתו. מה שאין כן השי"ת שאין כבודו תלוי בזולתו, כי הוא בעצמותו ית' נעלה ונשגב ומרומם. ועל פי זה מפרשין שנקרא השי"ת מלך הכבוד (תהלים כד ז), שהוא ית' מולך על הכבוד, שהוא אינו צריך להכבוד כי די לו בעצמותו, אבל הכבוד צריך אליו, כי זכאה האי יקר וכבוד שהגיע למלך הכבוד ולא לזולתו, מה שאין כן בשר ודם הכבוד מולך עליו כי אם לא יכבדוהו מה גבר בגוברין, ואין הפרש בינו לזולתו כאמור. וכן מפרשין שנקרא השי"ת רם ונשא (ישעיה נז טו), כי הוא ית' רם מצד עצמו, ועל ידי זה נישא מכל הנמצאים שהם מנשאים ומרוממין אותו ית'. מה שאין כן מלך בשר ודם אין לומר בו רם ונשא, רק נישא ורם, כי מצד עצמותו אין בו רוממות, רק מחמת שהוא נישא מאחרים שהוא מלך עליהם הוא רם, והבן. ועל פי זה מפרש הרמב"ם וחפרה הלבנה ובושה החמה (ישעיה כד כג), ר"ל אף אם כל הנמצאים יתבטלו, מכל מקום כי מלך ה' צבאות כי אין כבודו תלוי בזולתו, לכך גנאי הוא לו כביכול לתלות כבודו בזולתו לומר ח"ו מגדולת עבד ניכר גדולת רבו וליתן כבודו לאחר, כי אין כבודו מתרבה על ידי זולתו כמו בבשר ודם כי אם אין עם אין מלך, מה שאין כן מלך חי וקיים, אדרבה לפי גדולת רוממות עצמותו ית' אין כבודו להשגיח בשמים ובארץ, כי הכל כלא קמיה וכביכול שפלות הוא לפי גודל ערכו, רק הוא מגודל ענותנותו, כי במקום שאתה מוצא גדולתו שם אתה מוצא ענותנותו (מגילה ל"א ע"א). והיינו כי רם ה' ושפל יראה (תהלים קלח ו), ר"ל שכל כך הוא רם, עד ששפל אצלו מה שיראה ר"ל מה שמשגיח. וגם כן יתפרש הואיל ורם, שפל יראה, ר"ל משגיח אף בשפלים כי במקום גדולתו שם ענותנותו, ואם כן איך נתלה בזה כבודו אדרבא הוא כביכול שפלות אצלו, עד כאן דברי הרמב"ם בהמתקת דברים ובתוספת מרובה. ועל פי זה מבוארים הפסוקים הנ"ל רם על כל גוים ה'. היינו כמ"ש לעיל כי גדול שמי אמר ה' דקרו ליה אלהא דאלהא (מנחות ק"י ע"א), רק על השמים כבודו שתולין כבודו בצבא השמים לומר מגדולת עבד ניכר גדולת רבו, אבל שקר נסכם כי אין זה שייך בו ית', כי אין כבודו תלוי בזולתו כי (תהלים כג ה) מי כה' אלקינו המגביהי לשבת, ר"ל רוממותו יתעלה מצד עצמו כל כך עד שהוא המשפילי לראות בשמים ובארץ, ר"ל שאדרבא כל זאת שפלות אצלו הוא כביכול מה שמשגיח בהם, רק דהוא ענותנותו, ואם כן איך נתלה כבודו בהן, והבן כי נכון הוא בס"ד. והנה היוצא מזה, דטעות דור אנוש היה מה שהשפילו מעלת צורתם האנושית ממעלת גרמי השמימים, אבל כוונתם היה להפיק רצון האלקי ית' על ידי זה, ונקרא עצת רשעים כי עצת חטאים היא עצה נבערה איך להפיק רצונו ית'. והנה מחמת טעותם בהשפלת צורתם חטאו ופשעו, כי המכיר במעלת צורתו האנושית, ודאי אינו חוטא, כי איך יאסר בן המלך וייסר אותו ביסורים קשים ומרים בשביל רצון הכפרי. ר"ל איך יצער להנשמה הקדושה בשביל הנאת הגוף הנגוף, לכך אלו שסכלו במעלת הנשמה, נפלו עוד יותר במוקשות הכפירה בהמשך הדורות עד שחשבו מותר האדם מן הבהמה אין, ומחמת זה נטו לגמרי אחר החומרית כי הכחישו לגמרי בהשארת הנפש, ואמרו כי אין טוב לאדם רק לאכול ולשתות ולהתענג בחייו, כי זה לבדו חלקו מכל עמלו וזה דור המבול, לכך דבקו לבהמה חיה ועוף, ועל אלו איננו נופל שום לשון עצה, ששוב לא נתייעצו בכליותיהם כלל איך להפיק רצונו ית', כי לא רצו כלל וכלל להפיק רצונו, רק שכל מעשיהם כמופקרין כיון שלא האמינו בהשארה, ולא חשבו רק למלאות תאותם רק לשעתם בכל עת כפי מה שהיא, לכך אינו מכונה בשם עצה כלל.
3
ד׳והנה ענין דור אנוש נקרא רשע ומרד למרוד באלקי עולם, לתלות כבודו בזולתו ולתת כבודו לאחר על פניו, ואין החטא ההוא נצמח מחמת תאוה כלל, לכך הוא מכונה בשם רשע שהוא מורה על המרד. אבל ענין דור המבול הוא חטא, דהיינו חסרון ופחיתות מגונה מחמת תאוה, כי חטא מורה על חסרון כמו קולע אל השערה ולא יחטיא (שופטים כ טז), דהיינו חסרון ופחיתות באיכות עצמות האדם כמו בעל תאוה רעה. ודור הפלגה שאמרו נעשה קרדומות ונעלה לרקיע ונבקענו ונלחמה אתו כמו שאמרו ז"ל במדרש (תנחומא נח סי' י"ח), נראה דר"ל שיבנה המגדל בחכמות הקסם בעתים ובשעות, להכריח כוכבי השמים וכסיליהם וכל כחות השמים וצבאי' להשפיע להם כל טוב בהכרח. וכן נעשה סמוכין שלא נתמוטט המובא במדרש (ב"ר ל"א א'), הוא גם כן על דרך זה דהיינו לעשות עזר בפעולתן למטה לכחות השמים שיתמידו לקיום ולא להפסד, והבן זה כי הוא פירוש אמיתי. וזה שאמרו וראשו בשמים (בראשית יא ד), ר"ל שראשו ועקרו בשמים באופן שישפיעו בו כל הכחות העליונות והבן, והיא ליצנות נפלא להכריח היוצר הבורא כל העולמות מאין ומאפס המוחלט ליש, למלא תאותם החומרית, כי הממאס בחומרית אינו מתאוה רק לרצון השי"ת, ולא ירצה לעשות תחבולות משונות לשנות רצונו ולהכחיש פמליא של מעלה ח"ו. והיינו דברי המדרש כי נח מתוך שלא הלך בעצת דור אנוש והכיר במעלת צורתו, ממילא לא עמד כלל בדרך דור המבול כי לא היה לו מבוא כלל לזה, וממילא דלא ישב במושב לצים זה דור הפלגה, כיון שלא נמשך אחר תאות החומרית, לא רצה לעשות תחבולות לנגד רצונו ית"ש כאשר בקשו לעשות אנשי דור הפלגה, וקראו ישיבה שבקשו לקבוע ישיבה לעד. והנה מבואר בחובת הלבבות שער עבודת אלקים שסיבת ההכרח להערת התורה, ולא די בהערה השכלית לעבוד ליוצר כל ברוך הוא וברוך שמו, הוא מצד משכן הנפש בזה העולם החומרי ושכיניו כולם נוטים אחר החומרית וההבל, ולא היה יכולת ביד השכל שהיא אור הנשמה, שהיא כגר מארץ נכריה בעולם הזה החומרי העכור והגס לעמוד כנגדם, על כן הוצרך לעזר בהערת התורה, עד כאן דבריו. ולכאורה יש לתמוה הלא ראינו שנח היה שלם בלא תורה, ואפילו בזמנו שהיו כל בני אדם משוקעים בהבל וחומרית והארץ נשחתה, ר"ל שעצמות העולם נתקלקל מאד, ולא היה כן אחר כך שוב בשום דור, אף על פי כן היה שלם ואף על פי שלא ידע מהתורה, אם כן יעלה ח"ו על הדעת לומר כי אין התורה מוכרחת. לזה אמר כי אם בתורת ה' חפצו, כי נתנו לו ז' מצות והיה לו גם כן הערת התורה, וגם שאר התורה הבין מעצמו בהשפעת שכלו, והיינו ובתורתו יהגה וגו', וכאמרם ז"ל (ב"ר כ"ו א') על הפסוק (בראשית ז ח) מן הבהמה הטהורה, מכאן שלמד נח תורה, וכמו שמצינו באברהם (ב"ר ס"א א') שהיו שני כליותיו נובעין חכמה ודעת, ושאר דברי המדרש המה כפשוטן כנ"ל ביאור המדרש הנ"ל. והנה מצד אחד יש לנו מעלה יתרה על האבות הקדושים שאנחנו קבלנו את התורה הקדושה בפועל, ומצד אחר הם עדיפי שהתורה היתה נובעת מעצמותם, אבל לעתיד יהיה לנו גם כן מעלה זו, כי נאמר (ירמיה לא לב) נתתי את תורתי בקרבם ועל לבם אכתבנה, ר"ל שיתעצמו ישראל כל כך בעצמות התורה הקדושה, עד שיהיו ישראל והתורה לעצם, באופן שיהיו לבבות ישראל כמו לוחות הקדושים שני לוחות הברית שיוסר ממנו מסך המבדיל מכל וכל, ואז נאמר (ישעיה כה ט) הנה אלקינו זה, כי במוסף של שבת מסיים התשרק של תכנת שבת בתיבת אז, ועניתי ואמרתי על פי מה שראיתי כתוב בשם הקדוש האלקי מו"ה ישראל בעש"ט זצוק"ל, כי לכך נאמר בדרך תשרק, כי בחול הכל בלבושים על דרך משל הא' מתלבש בב', והב' בג', וכן כל האותיות עד ת'. ובשבת הוא דבקות העליון בלי הפסק, אומרים בתשרק דרך פשיטות הלבושים, עד כאן דבריו הקדושים. ונ"ל שלכך בסוף אחר הפשיטות הוי הדביקות העליון, וממש מראין באצבע הנה אלקינו זה, והיינו אז, ר"ת אלקינו זה, ובעולם הבא הוא יום שכלו שבת, לכך נאמר ואמר ביום ההוא הנה אלקינו זה במהרה בימינו אמן.
4
