ישמח משה, נח י״טYismach Moshe, Noach 19
א׳זאת אות הברית וגו' (בראשית ט יב), את קשתי נתתי בענן וגו' (בראשית ט יג). הנה באות הקשת כבר חתרו קמאי ובתראי להבין מה האות הזה, הלא עינינו רואות שמלהט השמש באויר הלח יהיה הקשת בתולדו, כי בכלי המים לפני השמים יראה כמראה הקשת, עיין ברמב"ן פרשה זו, ובבעל עקדה, וביפה מראה במסכת ברכות פרק הרואה. ולי נראה דאין כאן התחלת קושיא, דמה שרואין במים נגד השמש, היינו אחר שנתן אות וגזר שיקבל המים מניצוץ השמש צורה זו, והיינו הקשת שבעבים, ממילא גם מים שלמטה מקבלין צורה זו, אבל אין זה טבעי, רק במאמר ה' מצד נתינת האות, והיינו מי יבא אחרי המלך וגו', והוא תירוץ נכון בס"ד. והנה מצינו בש"ס דכתובות סוף פרק המדיר (כתובות ע"ז ע"ב) ששאל רבי שמעון בן יוחאי (לרשב"ל) לרבי יהושע בן לוי נראתה הקשת בימיך. ותמהו כל המפרשים הלא הקשת מוכרח על ידי שנראה השמש על ידי העבים כמו על ידי זכוכית ועששית. ועל התורה לא קשיא, כי אף על פי כן לקח לעד ולברית, כמו עד הגל הזה (בראשית לא נב) שהיה כבר, וכמו כן גם כאן את הקשת אשר נתתי כבר, יהיה מהיום והלאה לאות, כן פירשו המפרשים. אבל הא קשיא. והנ"ל בזה, דאיתא בפרקי דר"א (פ"ד) כשאין ישראל עושין רצונו של מקום, אז הגשמים על ידי עננים והוי הארץ כאשה הרה לזנונים. אבל כשעושין רצונו של מקום, אז הגשמים באים בלא עננים רק מן השמים, כדכתיב (ישעיה נה י) כי כאשר ירד הגשם והשלג מן השמים, והוי כאשה הרה מבעלה, עד כאן. אם כן כי ליכא עננים ליכא קשת, ודו"ק.
1