ישמח משה, פנחס ו׳Yismach Moshe, Pinchas 6
א׳צרור את המדינים והכיתם אותם (במדבר כה יז), כי צוררים הם לכם בנכליהם אשר נכלו לכם וגו' ועל דבר כזבי (במדבר כה יח). ועיין ברש"י (ד"ה צרור) צרור לשון הוה, ועיין במזרחי. והנ"ל דקיימא לן דדינא דגרמי קנסא, וקיימא לן בקנס דלא קנסו בנו אחריו, ועיין בב"ק (דף קט"ז ע"ב וקי"ז ע"א (ב"ק קי"ז ע"א)), ובגיטין (דף מ"ד ע"א (גיטין מ"ד) וע"ב). ואף דאיתא שם דבדאורייתא קנסו בנו אחריו, מכל מקום הלא לאו דלפני עור וכו' (ויקרא יט יד), אינו בכלל הז' מצות, רק כיון דנצטוו על הדינין שיניחו נימוס, אם כן מחויבין לעשות מעצמם, ואם כן הוי כדרבנן, והבן כי נכון הוא. ומיהו נ"ל דאין חילוק בין גרמי למזיק, רק במקום שאין מענישין על המחשבה, אבל במקום שנענשין על המחשבה גם גורם חייב דהוי מזיק, דהא גם בגורם מחשבה יש לו להזיק, וזה ברור. ואם כן בבני נח דמחשבה בהו הוי כמעשה, כמ"ש התוספת בקדושין (דף ל"ט ע"ב [ד"ה מחשבה]), ואף אם נימא כדעת התוספת, הא בעבודה זרה אמרינן (שם בקידושין ל"ט ע"ב) אף בישראל, למען תפוש את בית ישראל בלבם (יחזקאל יד ה). וזה שאמרה תורה צרור לשון הוה, שהיא תמידית ובפרטיות והכיתם אותם דייקא, ואמר הטעם על צרור אף שלא קנסו בנו אחריו, לזה אמר כי צוררים הם, ר"ל מזיקים בנכליהם דייקא, והטעם אשר נכלו לכם על דבר פעור, והטעם על והכיתם אותם בפרטיות אמר ועל דבר כזבי וגו', כי בדידהו קנסו אף דלא הוו רק גורמים, דלא הכריחם לעבור רק שעל ידם נתלבש יצרם, והבן.
1