ישמח משה, שלח ט׳Yismach Moshe, Sh'lach 9
א׳וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות וגו' (במדבר טו לט). להבין ענין מצות ציצית המזכירין כל המצות. נ"ל בהקדים לפרש אמרם (שבת דף ל"א.) דעלך סני לחברך לא תעביד, זו היא כל התורה כולה וכו', וכן ואהבת לרעך כמוך (ויקרא יט יח). כבר רבו בו המפרשים, וגם אני אענה בו חלקי. וגם מה דמסיים בו הפסוק אני ה'. על פי העשרה מאמרות (מאמר חקור דין פרק כ"א שם), ולא על חנם המציא היושר האלקי יצירת הרע וכו', עיין שם ובמפרש שם בעשרה מאמרות, כי כל מה שיצדק בו דמות אדם, ניתן לדרוש בו אדמה לעליון (ישעיה יד יד), ועיין שם עוד במפרש מ"ש בפסוק (יחזקאל לו כו) והסירותי את לב האבן ונתתי לכם לב בשר, עיין שם. ושורש דבריו כי נברא לריע, ואדם בבחירתו עושהו לרע. והנה מובן כי בכל אדם כח הטוב וכח הרע, והטוב הוא העיקר והרע הוא רע, והיינו ואהבת לרעך כמוך, דהיינו כמו שטבע הטוב להשתוקק להתקרבות הקדושה, ככה תקרב גם כן הרע כי הוא בעצם ריע ולא רע, כי אני ה' הידוע מקור הטוב, וכל הדמות ניתן לדרוש בו אדמה לעליון, ואיך יתכן שהוא רע. וגם י"ל כפשוטו אני ה' בורא כל, ואיך ימשך ממנו רע באמת, אלא ודאי על פי שכתב המפרש כי נקודת ריע הוא שם הויה צירי ופתח, הוא שני יודין וא"ו, והבן. והיינו כי אז אני ה', ר"ל נתגלה ביצירתך ובקרבך קדוש, והבן. והיינו כל מה דעלך סני, דהיינו ההרחק מהקדושה, לחברך כנ"ל לא תעביד, וזו היא באמת כל התורה כולה לעשות הרע לטוב, והבן כי נכון הוא בס"ד. ועל פי זה תבין ענין הציצית המזכירין את כל המצות, עיין בכלי יקר (סוף פרשה זו). ואף אני אענה חלקי, כי מבואר בספרים כי תכלת הוא לשון כליה והפסד, ורומז על רצועה של מרדות, ולכך המעטף בציצית צריך לעטף בכסות היראה, עד כאן. ובדרכם אלך, כי מבואר כח הטוב שבאדם היא הנשמה, והיא בריה בפני עצמה ממקום קדוש לא תכלה בכליון הגוף, ואף ברשע נידונית בגיהנם ומתגלגלת עד שניתקן או נידונית לדורות ח"ו, אבל הגוף של הרשע יכלה, וכן כח הרע כח התאוני, והבן. אבל הצדיקים המכניסין הרע לטוב ונעשה טוב, הכל ישאר לנצח. והיינו ענין תכלת שהוא כליון, רומז לכח התאוני והוא דומה לים (סוטה י"ז ע"א), שכל הנחלים הולכים אל הים והים איננו מלא (קהלת א ז), דוגמא לזה שאין אדם מת וחצי תאותו בידו (קה"ר פ"א י"ג), והוא גם כן מצד הגבורה כמבואר בעשרה מאמרות פרק הנ"ל, כמו תכלת רצועה של מרדות כנ"ל, והלבן מצד החסד כנודע, רומז על חלק הטוב, וציוה שיהיו רעים נאגדים, והיינו ים דומה לרקיע, ורקיע דומה לכסא הכבוד ששם השארת נפשות, והבן. והיינו מזכיר כל המצות, שעל ידי הרע נעשה טוב כמבואר בראש הפרק שם בעשרה מאמרות ובמפרש, כי כל הלא תעשין למעט כחות הטומאה, וכל המצות עשה המה להרבות כח הקדושה כנ"ל, והבן.
1