ישמח משה, שמות ט״זYismach Moshe, Shemot 16
א׳ומשה היה רועה וגו' (שמות ג א), וירא מלאך ה' אליו בלבת אש מתוך הסנה (שמות ג ב). אמרו רז"ל (במדרש רבה שמות, שמו"ר פ"ב ה') הסנה בגימטריא ק"ך, רימז לו ימי חייו, עד כאן. וכדי להבין מאי ענין זה לכאן. נ"ל לפי מה שמצינו לראשונים שברחו מן הגדולה, כמו בשאול והוא נחבא אל הכלים (שמואל א' כג), וכן בהוריות (דף יו"ד) בדברי רבי אלעזר בן גודגד, עיין שם. והנה טעם בריחתן מן הגדולה, הוא ודאי מיראת החטא פן ירום לבבו ויחטא, והתורה הזהירה במלך לבלתי רום לבבו מאחיו (דברים יז כ). והנה אמרו רז"ל (יומא דף ל"ח:) מי שעברו רוב שנותיו ולא חטא שוב לא יחטא, ורגלי חסידיו ישמור (שמואל א' ב ט), עד כאן. והנה לפי זה מי שעברו רוב שנותיו, שוב אין צריך לברוח מן הגדולה, ונקדים דברי מהר"ם מלובלין בתענית פרק ג' (תענית דף כ"ה.) במעשה דרבי אלעזר בן פדת דהוי דחיקא ליה שעתא וכו', א"ל ניחא לך דאחריב עלמא והדר אבריה וכו', א"ל שני דחיי נפישין או דחיינא, א"ל דחיית, א"ל אי הכי לא בעינא. דהיינו טעמא דעיקר רצונו של רבי אלעזר שלא יהיה לו עניות, היינו שהיה ירא שלא יעביר אותו על דעתו ודעת קונו, וכששמע דמאי דחי' כבר נפישין, אם כן כיון שעברו רוב שנותיו ולא חטא שוב לא יחטא, על כן אמר אי הכי לא בעינא, עד כאן דבריו. והנה משה היה אז בן שמונים שנה, אך שמא יחיה כמה מאות שנים, לכך נרמז לו ששנותיו ק"כ, אם כן עברו רוב שנותיו ודוק, ואף על פי כן ברח מן הגדולה, מחמת שלא רצה ליטול גדולה על אהרן אחיו, ונחמו השי"ת שלא יהיה בלבו של אהרן עליו, אבל אי לאו הרמז הזה, היה בורח בעצם, ודוק. ובזה יובן דברי רש"י (שמות ד י, ד"ה גם) שכתב שלא רצה ליטול גדולה על אהרן אחיו שהיה גדול ממנו בשנים, ולמה לא נימא כפשוטו שלא רצה ליטול גדולה כמו שמצינו בשאול. ולפי מ"ש אתי שפיר, ועל פי זה יש ליישב המדרש (דב"ר פ"ב ז') אתה החילות (דברים ג כד), לבא בסנה (הובא ביערות דבש חלק ב' דרוש שני), דר"ל דמה שהחילות בסנה, היה לרמז דרגלי חסידיו ישמור, אם כן אעברה נא ואראה, ודוק.
1
ב׳עוד י"ל על מה שרימז לו ימי חייו (שמו"ר ב' ה'), בהקדים לבאר הגמרא (ברכות דף ז'.) ויאמר לא תוכל לראות את פני (שמות לג כ), תניא משמיה דר' יהושע בן קרחה א"ל הקב"ה למשה כשרציתי לא רצית, ועכשיו שאתה רוצה שוב אין אני רוצה. והנ"ל בזה על פי מ"ש בעיר בנימין על הפסוק (דברים ה כא-כד) הן הראנו ה' אלקינו את כבודו ואת גדלו היום הזה ראינו כי ידבר אלקים את האדם וחי, (דברים ה כד) ועתה קרב אתה ושמע וגו' ואת תדבר אלינו. דהנה על הפסוק כי לא יראני האדם וחי, יש שני פירושים, האחד כפשוטו שאם יראה ימות, והב' הוא כמדרשם רז"ל (תיקו"ז סט קט"ו ע"א) כי לא יראני האדם, שאם יראני וחי לעולם, שהרי המלאכים רואים וקיימים לעולם. והנה באמת אי לא הוי חטאו לא הוי מייתו, לפי שפנים בפנים דבר ה' עמכם (דברים ה ד). וזה מה שאמרו הן הראנו ה' וגו' היום הזה ראינו כי ידבר אלקים את האדם וחי, דהיינו כפירוש הב', ואם כן נהיה מעתה חיים לעולם, ואם כן תו ליכא פסידא במה שנשמע מעתה מפי בשר ודם לומר כשם שהוא עובר כך תלמודו עובר, כי סבורים היו שיהיו קיימים לעולם, ועל כן קרב אתה ושמע וגו', עיין שם ודפח"ח. והנה אף שיוצק חן, מכל מקום אינו אמת שראו אותו מתרי טעמי. (א), דאם כן היה מעלתם גדולה ממעלת משה שלא זכה לראותו. (ב), דאם כן או דהוו מתים לאלתר, או דלא הוו מתים כלל והבן, והא דאמרו (רז"ל ע"ז דף ה'.) אלמלא לא חטאו לא הוי מייתו, היינו משום שפסקה זוהמתן, והבן וזה ברור. מכל מקום יצא מזה, דאם זכה לראותו חי לעולם. והנה איתא במדרש (תנחומא אחרי סי' י"ב) כיון שהגאולה היה על ידי בשר ודם, לכך חוזרים ומשתעבדים, והטעם גם כן כשם שהוא עובר וכו', כמו שאמרו לענין השכחה דאתי מחמתיה לא עדיף מיניה, והבן. ויתכן שרצה השי"ת שיהיה למשה גילוי שכינה כדי שיחיה לנצח, וממילא יהיה הגאולה נצחית. והנה אז אם היה מביט, היה הגאולה ניצחית וממילא היה מעביר רוח הטומאה כמו שיהיה לעתיד, ואין יצר הרע בעולם ולא היו ישראל חוטאים, וגם הלא אמרו (ע"ז דף ד':) דלא היו ישראל ראוים לאותה מעשה רק כדי להורות תשובה, ואלו העביר רוח הטומאה, שוב אינם צריכים להורות תשובה, וכיון דלא הוי חטאו לא הוי מייתו כמו שאמרו רז"ל (ע"ז ה' ע"א) והיה הכל טוב. אבל כיון שאז הסתיר משה פניו, אם כן הגאולה שנעשה אז על ידו, איננו נצחי ולא העביר רוח הטומאה וחטאו ישראל ומתו, ואלמלא היה משה חי, לא היה בא דור המדבר לעולם הבא, כמו שדרשו (במדרש רבה פרשת ואתחנן סימן ט') בפסוק (דברים לג כא) כי שם חלקת מחוקק ספון, כדי ויתא ראשי עם. וזה שאמר הקב"ה כשרציתי שאז היה טוב לכל ישראל לא רצית, ועכשיו שאתה רוצה וטוב לך לבדך, שוב אין אני רוצה ששוב אינו טוב לישראל, והבן כי נכון הוא בס"ד. (ובזה מסולק קושית מהרש"א לר' יהושע בן קרחה דלא תוכל לראות את פני, היינו מפני שלא רציתי, אם כן סיפא דקרא כי לא יראני האדם שהיא נתינת טעם, אינו מובן כלל, עד כאן. ועל פי האמור הוא מכוון יפה, דהכי קאמר עכשיו לא תוכל לראות פני, והטעם כי לא יראנו האדם וחי, היינו כפירוש השני שלא יראני האדם אלא אם כן הוא חי לעולם, וזה לא יתכן עכשיו מחמת שלא רצית כשרציתי וחטאו ישראל וכאמור, וכן הוא מדוקדק בלשון המדרש (שמו"ר) פ"ג (א') עיין שם. (עד כאן הג"ה). והנה י"ל דמשה חשב שבלאו הכי יחיה לעולם, לפי שלא נהנה מעץ הדעת שהיה בקנה, אבל באמת לא פלוג, לכך רימז לו ימי חייו. ועוד אפשר לומר דהיה קשה למשה כלום משא פנים יש בדבר שיזכה למה שלא זכה עדיין שום נברא, לזה רימז לו ימי חייו ק"כ, דמזה מבואר דהוא התרומה לפי שלא נהנה מעץ הדעת, והבן כי נכון הוא בס"ד.
2
ג׳וירא והנה הסנה בוער באש והסנה איננו אכל (שמות ג ב), ויאמר משה אסורה נא ואראה וגו' מדוע לא יבער הסנה (שמות ג ג). כבר בארנו הפסוקים האלו באר היטב (בפרשת נח בד"ה בב"ר (פל"ג ה') וישלח את העורב (בראשית ח ז), הדה"ד (תהלים קה כח) שלח חשך ויחשיך עיין שם). ועתה נאמר בדרך אחר, דהנה כמו שנודע שלמעלה בעת עליית הצדיק, חוזרין ומפשפשין אחריו דאולי לעליה זו אינו מזוכך, ככה הצדיקים בעולם הזה בעת עלותם לאיזה מדריגה, הם עושים תשובה מחדש. והנה משה היה כולו טוב, אך ענותנותו הרבתו לחשוד עצמו, והנה במראה זו נתחדש למשה מדריגת הנבואה, והיה בסנה מחמת עמו אנכי בצרה (תהלים צא טו), כי היה המראה עבור ישראל (עיין שמו"ר פ"א ה'). אבל קודם ששמע משה מהות המראה, חשב שהוא לרמז כי אף שבוער בו אש ה', עדיין לא כילה הקוצים מן גופו. והיינו וירא משה, ר"ל הבין והנה הסנה בוער באש ואף על פי כן הסנה איננו אכל, ועל כן אמר אסורה נא, ר"ל לשון תשובה כמו סור מרע (תהלים לד טו), ואראה את המראה וגו', ר"ל שאזכה למדריגה זו, כי מדוע לא יבער וגו' הלא לא בשמים היא. וירא ה' כי סר לראות (שמות ג ד), ר"ל כדי לראות והיה קשה בעיניו ית' צערו של צדיק, על כן אמר לו אל תקרב הלום ר"ל לבחינה זו (שמות ג ה), כי המקום ר"ל מדריגה כמו שמבואר במורה נבוכים, אדמת, ר"ל שאפילו האדמה שבך הוא הגוף קדש הוא, רק מה שנראה לו בסנה, ביאר אחר כך הנה צעקת בני ישראל וגו' (שמות ג ט), והבן.
3
ד׳ובאופן אחר י"ל כי באמת נאמר למשה (שמות לב ז) לך רד, כלום נתתי לך גדולה וכו' (ברכות ל"ב ע"א), אף שמשה היה כדאי בעצמו, מכל מקום כל השפעת הנבואה בזו חייבה חכמתו ית' בשביל ישראל שבאותו הדור, שהיו ס' רבוא כולל כל הפרצופים ובהם היו כל הנשמות כנודע. והנה כל עלול לעילתו יקרא ארץ לנגד עילתו שמושפע ממנו, ועל כן נקראת השכינה אר"ץ, וכן מדרגה תחתונה לעליונה ממנה. והנה היה נצרך כאן להלהיב לב משה שירצה בשליחות, על כן כשאמר משה אסורה נא ואראה וגו' (שמות ג ג), תלה הראיה בעצמו נאמר (שמות ג ד) וירא ה', ר"ל השם בחר (על דרך רואה אני את דברי אדמון, כתובות ק"ח ע"ב) כ"י ס"ר, ר"ת כ"נסת י"שראל ס"מך ר"יבוא לראות, על כן נאמר למשה (שמות ג ה) אל תקרב הלום, כי המקום ר"ל המדריגה אשר אתה עומד עליו כנ"ל, הוא אדמת קדש, והבן.
4
ה׳עוד ירמוז וירא ה' כי סר לראות (שמות ג ד), על פי המבואר בספרים כי העיקר הוא הגאולה הראשונה ממצרים והגאולה האחרונה העתידה במהרה בימינו, כי כל הגליות היו רק להשלים גלות הראשון, וכל הגאולות בנתיים הוא רק לפי שעה, מה שאין כן גאולה הראשונה ליתן תורה שהיא ניצחית, וגאולה האחרונה ה' ימלוך לעולם ועד (שמות טו יח), והבן. והנה הגלות הוא הפח והמצודה פח יקוש, ועל זה נאמר (תהלים קכד ז) הפח נשבר ואנחנו נמלטנו, ומבואר בספרים (עיין פרקי דר"א פמ"ז) כי הגאולה הראשונה נעשה על ידי אות סמ"ך, כי באה בין אותיות פח ונעשה פסח, ובגאולה האחרונה על ידי הרי"ש כי תבא באותיות פח, ונעשה פרח יציץ ופרח ישראל (ישעיה כז ו), ואז יתוקנו כל הרפ"ח ניצוצין שנפלו בחטאו של אדם הראשון כנודע. ואיתא במדרש רבה (בראשית (ב"ר) פ"ד ה') מים העליונים יתירים על התחתונים שלשים כסוסטאות, ועיין בנזר הקודש שמפרש שים העליון חתום בשם ע"ב, והתחתון בשם מ"ב, צא וחשוב כמה עולה יותר במנין שם ע"ב משם מ"ב, הוי אומר שלשים, ובגאולת מצרים בשעת קריעת ים סוף נתגלה ה' למטה בשם ע"ב, הרמז בפסוק (שמות יד יט-כא) ויסע (שמות יד כ), ויבא, (שמות יד כא) ויט, שהוא בגימטריא חסד, אז תתהפך כחומר חותם, דידוע זרע חומר הוא שלשים סאין היינו שלשים כסוסטאות, ונחתם העליון בשם ע"ב והתחתון בשם מ"ב, והיינו דכתיב (חבקוק ג טו) דרכת בים סוסיך, אז היה בשיעור חומר שהוא שלשים מדות מים רבים התחתונים על העליונים והבן, עד כאן דברי הנזר הקודש. והנה בגאולה האחרונה כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות (מיכה ז טו), ועל פי זה פירשתי (לקמן בפרשת בא ד"ה ומושב) מי שעתיד לרפאות שברו של ים הוא ירפא לך (איכ"ר פ"ב י"ז) והבן, והיינו וירא ה' שבחר ה' (כנ"ל, וכמו שדרשו במדרש (ב"ר ב' ה') וירא אלקים את האור (בראשית א ד) אלו מעשיהם של צדיקים, ור"ל שבחר במעשיהם של צדיקים) כ"י גימטריא שלשים, והיינו שלשים כסוסטאות הנ"ל שהוא משמש בשני הגאולות. וגם ס"ר, ס"מך בגאולה הראשונה ורי"ש בגאולה אחרונה, לראות דהיינו להשגיח על ידן, והבן.
5
