ישמח משה, שמות ל״זYismach Moshe, Shemot 37
א׳הגה ברוחו הקשה ביום קדים, עיין רש"י פרשת בשלח על הפסוק (שמות יד כא) ברוח קדים עזה (ד"ה ברוח), כי איבוד הרשעים יהיה לעתיד גם כן ברוח קדים, ומבואר בגמרא (ר"ה י"ז ע"א) והרוח מפזרתן וכו'. והנה עיין במכלל יופי בישעיה סימן כ"ז, כי הגה לשון הסרה והמשכה, כמו הגו סיגים מכסף (משלי כה ד). והנה ידוע דלעתיד הסט"א יבולע, והקדושה אשר בו ישאר, כמ"ש (זכריה ט ז) ונשאר גם הוא לאלקינו, ועל פי מה שפירשתי (בפרשת תולדות ד"ה או יאמר ויאהב יצחק), והסירותי דמיו מפיו ושיקוציו מבין שיניו, עיין שם. בזה נראה לפרש ונשאר גם הוא לאלקינו, ר"ל שמה שלאלקינו ישאר, ודוק.
1
ב׳והנה זה אין בחק שום נברא להוציא יקר מזולל כזה, ושלא יבולע טוב ברע כלל, רק ברצון השי"ת כי לא ידח ממנו נדח ומפליא לעשות. והנה ידוע דס"מ מהסט"א דהוא לשון הסרה, ימס ויצא שאין לו קיום ויסוד, ואל הוא מצד הקדושה, ולכך נקרא אל מלשון קשה ותוקף וחוזק, כמו ואת אילי הארץ (מלכים ב' כד טו), שיש לו קיום ויסוד חזק וקשה, ונמצא השם מורה על נמס כדונג, ועל קשה כברזל. וזה מאמר הפסוק שלא תאמר דגם הטוב יבולע, לזה אמר הגה, פירוש הסר ברוחו היינו ברצונו (כמו ברוחי אמר ה', וכמו אל אשר יהיה שמה הרוח ללכת, יחזקאל א יב), דהיינו שיוציא ברצונו הקשה וחזק והוא אל משמו, ביום קדים, היינו בעת איבוד הרע כנ"ל, ונמשך לזה (ישעיה כז ט) לכן בזאת יכופר עון וגו', ר"ל לכן שחפץ חסד הוא לבל ידח ממנו נדח אפילו הטוב שברא, על כן בקל מקבל השבים, ולכן בזאת יכופר עון וגו' הסר חטאתו וגו', והבן.
2