ישמח משה, שמיני ד׳Yismach Moshe, Shmini 4
א׳ויאמר משה אל אהרן קרב אל המזבח וגו' (ויקרא ט ז). בתורת כהנים זה שאמר הכתוב (תהלים צט ו) משה ואהרן בכהניו וגו'. בהקדים לבאר הא דפירש רש"י (ד"ה קרב) שהיה אהרן בוש, ואמר לו משה למה אתה בוש לכך נבחרת, עד כאן. ויש לדקדק דלמה באמת היה אהרן בוש. ועוד דודאי כיון דהיה בוש, היה טעם גדול בדבר, ואם כן במאי דחה אותו משה. והנ"ל על פי החן טוב פרשת תצוה על המדרש (שמו"ר ל"ז ד') כשאמר לו הש"י למשה ואתה הקרב אליך את אהרן אחיך (שמות כח א), הרע למשה, אמר לו הקב"ה תורה שלי היתה ונתתיה לך. ותורף הדברים שהרע למשה, כי דעתו היה כי לו נאה להיות כהן גדול, יען כי קדוש הוא לאלקיו ופרוש מאשה וכמלאך משרת. והשיב לו הקב"ה שמאותו טעם שנתתי התורה לישראל ולא למלאכים, מכח טענת כלום יצר הרע יש בכם וכו' (שבת פ"ח ע"ב), מאותו טעם נבחר אהרן לכהן לה' ולא משה, כי משה היה בחינת מלאך משולל מגשם, ויותר כבוד שמים מתרבה על ידי שעובד מי שהוא בעל גשם, עד כאן דבריו ודפח"ח. והנה איתא במדרש (סדר זה, ויק"ר פי"א ו') אמר ר' חלבו כל שבעת ימי המלואים היה משה משמש בכהונה גדולה, כסבור ששלו הוא, ביום השביעי אמר לו הקב"ה לא שלך היא אלא של אהרן אחיך, הדה"ד (ויקרא ט א) ביום השמיני קרא משה לאהרן ולבניו וגו', עד כאן. והנה דעת לנבון נקל אם דעתו של משה היה שיותר טוב ונאה לעבודה בשלילות הגשם, עד שהודיע לו השי"ת כי לא כמחשבותיו מחשבתו יתברך, אם כן יתכן לומר דגם דעת אהרן היה כמו דעת משה. והנה לפי זה כיון שהיה משה עובד כל שבעת הימים, היה אהרן בוש לגשת אחריו, בהעריך עצמו מלובש בגשם לנגד משה משולל הגשם ופרוש. ואמר לו משה למה אתה בוש, ר"ל בשביל זה עצמו שאתה בוש, לכך נבחרת כדברי החן הטוב, וכשם שהשי"ת הודיע למשה, ככה הודיע משה לאהרן כנ"ל. ועיין בפרשת תצוה מה שפירשתי אני המדרש הנ"ל, כי משה בעצמו כהן היה, רק דפסקה כהונה מזרעו, וזה שהרע למשה מדוע פסקה כהונה מזרעו, אמר לו השי"ת תורה וכו' ונתתיה לך ולא על ידי אחר מפני שאתה איש האלקים, לכך מהאי טעמא אין בניך מתייחסים אחריך דאינו כבוד כלפי מעלה, כדכתיב (דברי הימים א' כג יד) משה איש האלקים, לכך בניו יקראו על שבט הלוי, עיין שם. והנה פירושי ופירוש החן טוב בקנה אחד עולה, דהיינו לפי שלא היה במשה שום אנושיית, ראוי היה לקבל התורה ולא נתייחסו בניו אחריו, וממילא לכך נבחר אהרן לכהונה הוא ובניו, כי הוא היה בו אנושיית ויכולו בניו להתייחס אחריו, ועל פי פירושו אתיין גם כן דברי רש"י הנ"ל שפיר, והבן. והנה שם בזבחים (דף ק"א ע"א) הוכיח דמשה כהן היה, דכתיב ומשה איש האלקים וגו', ואומר משה ואהרן בכהניו, ומקשה מאי ואומר, ומשני אי מהתם הוה אמינא האי לדורות וכו', עיין שם. נמצא עיקר הוכחה דמשה כהן היה מפסוק משה ואהרן בכהניו, ועל פי זה מבואר התורת כהנים ויאמר משה וגו', דהיינו הא דאמרן דאהרן היה בוש מפני שיש בו אנושית, ואמר לו משה לכך נבחרת, דאני שאין בי אנושית לא יוכלו בני להתייחס אחרי. ועל זה אמר זה שאמר הכתוב משה ואהרן וגו', שמע מינה דמשה כהן היה, אם כן אמאי נפסק מזרעו, אלא ודאי שמע מינה כטעם הנ"ל, כנ"ל נכון בס"ד.
1
ב׳עוד ביאור על המאמר הנ"ל. ועל דברי רש"י (ד"ה קרב) שאמר לו למה אתה בוש לכך נבחרת, דהנה איתא במדרש (ויק"ר י' ג') ויעש אהרן את העגל, (שמות לב ה) אמר מוטב יתלה החסרון בי ולא בהם, אמר לו הקב"ה הואיל וכך עשית, לא תזיז מן הפלטין שלי, שנאמר (ויקרא כא יב) ומן המקדש לא יצא. והנה בספר ברית שלום (פרשה זו) פירש המדרש הנ"ל, דהא קשה מאי מעליותא יש בזה שתלה החסרון בו ולא בהם, ופירש על פי הגמרא זבחים (דף מ"א ע"ב) תנא דבי רבי ישמעאל, מפני נאמר פרוכת הקדש בפר כהן משיח (ויקרא ד ו), ולא נאמר בפר העלם דבר של ציבור (ויקרא ד יז), משל למלך בשר ודם שסרחה עליו מדינה, אם מיעוטן סרחו פמליא שלו קיימת, אם רובן סרחו אין פמליא שלו קיימת, עד כאן לשון הגמרא, ועיין שם פירוש רש"י. והנה זה היה כונתו דאם יהיה החסרון בו שהוא יחיד ואין קדושתו יתברך מסתלקת, אבל אם יתלה החסרון בהם, אם כן יחטאו הרבים וח"ו קדושתו מסתלקת, וזה היה ממש מסירת נפשו ורוחו ונשמתו על קידוש השם יתברך. והשי"ת החופש סרעף לב וכליות, אמר מדה כנגד מדה הואיל וכונתך לבל יסתלק קדושתי, לכך לא תסתלק אתה מקדושתי, ודפח"ח. ונמצא לפי זה דוקא על ידי עשיה זו, נבחר לשמש תמיד לפניו ית"ש. ועל פי זה יתבאר שהיה אהרן בוש, והיינו מפני אותו החטא, ואיך ישמש לפניו כמו כהנים ששמשו בבית חוניו (מגילה י' ע"א), והבן. ועל זה אמר משה למה אתה בוש, ר"ל משום דבר זה שאתה בוש ממנו, לכך נבחרת כנ"ל. ועוד י"ל, על פי אמרם ז"ל (ברכות י"ב:) כל העושה דבר עבירה ומתבייש בו, מוחלין לו כל עונותיו, ודו"ק. ונחזור לענינינו לפרש המאמר הנ"ל, דהנה הפסוק (תהלים צט ו) מדמה משה ואהרן וגו' קוראים אל ה' והוא יענם, והנה במשה הוא כפשוטו שקידש שם שמים כמה פעמים, במצרים העתיר ונעשה תיכף בקשתו, כמו שנאמר (שמות ח כו) ויעתר משה אל ה', וכן בקריעת ים סוף ויצעק משה אל ה' (שמות יז ד), ונענה ונקרע הים, וכמוהו הרבה פעמים. וכן בשמואל הלא קציר חטים היום וגו' (שמואל א' יב יז). אבל אהרן לא מצינו בו שקידש שם שמים, ואדרבה ח"ו חילול מצינו, אלא על כרחך צריך לומר דהחילול הוא קידוש, שמסר נפשו ורוחו ונשמתו כדי שישאר קדושת השם במקומו, ועל פי זה יבואר המאמר הנ"ל, והבן כי נכון הוא בס"ד.
2