ישמח משה, שמיני ז׳Yismach Moshe, Shmini 7
א׳את השריפה אשר שרף ה' (ויקרא י ו) דייקא שהוא מדת הרחמים, והיה ראוי לומר אשר שרף אלקים. אבל הנ"ל בזה, על פי מה דאיתא במדרש (שיר השירים רבה) אשכול הכופר (שיר השירים א יד), איש שהכל בו מכפר, דודי לי שיכול לומר למדת הדין די. וכתב בתורת חיים הטעם, לפי שהקב"ה ברא את העולם במדת הרחמים ובמדת הדין, שאלו בראו כלו דין לא היה מתקיים, ואלו בראו כלו רחמים לא היו נענש אדם מעולם, לכך שתפם יחד שאם יתחייב העולם, יטלו כל אחד מהמדות חלק אחד, דהיינו חצי עולם למדת הדין וחצי למדת הרחמים, וכשהקב"ה רואה צדיק אחד ששקול כל הדור שיכול לומר למדת הדין די, נותן למדת הדין את הצדיק, ונוטל מדת הרחמים חלקו את כל העולם, עד כאן דבריו. אם כן מה שמדת הרחמים נוטל לחלקו העולם הוא מצד גודל רחמיו, ואם כן ממילא מגיע הצדיק למדת הדין, וכבר העידו רז"ל (ערכין י"ז ע"א) אם יבא הקב"ה בדין את אבותינו אברהם יצחק ויעקב, אינם יכולין לזכות בדין. ואם כן הוי אשר שרף ה' דייקא, ולכך כל בית ישראל יבכו, כי הם הגורמים, והבן.
1