ישמח משה, שמיני ח׳Yismach Moshe, Shmini 8
א׳יין ושכר אל תשת וגו' (ויקרא י ט) ולהורות (ויקרא י יא). פירש רש"י (ד"ה ולהורות) למד שאסור שיכור בהוראה, ועיין מ"ש התוספת סוף פרק היו בודקין (סנהדרין דף מ"ב ע"א ד"ה העוסקים) דשתויי יין מותרים לדין דיני ממונות, דהא דאמרינן במסכת עירובין (דף ס"ד ע"א) דשתה רביעית יין אל יורה, הוא דוקא בהוראת איסור והיתר, והביאם הבית יוסף בחו"מ סימן זיי"ן, וכן הוא בשו"ע חו"מ סימן ז' סעיף ה', ואמת דכן מוכח מהגמרא סנהדרין שם, דאי גם דינין בכלל הוראה, אם כן למה לי קרא לדיני נפשות לרוזנים אי שכר (משלי לא ד). ומיהו קשה טובא דזיל בתר טעמא דאסור להורות משום דלא צליל דעתיה, אם כן מה שנא דיני ממונות הלא אמרינן (ברכות ס"ג ע"ב) דאין לך מקצוע בתורה יותר מהם. והנ"ל על פי מה ששמעתי דמה סלקא דעתיה דרב נחמן שם בעירובין (ס"ד ע"א) דאמר אנא עד דלא שתינא רביעית לא צילא דעתאי. והוא דלענין שכל אנושי יין טורדו, אבל אמרו (יומא ע"ו ע"ב) חמרא וכו' פקחני שמפקח את הלב דיין ישמח וגו' (תהלים קד טו), וביין שמחה הוי דבר שמחה של מצוה ועלול לרוח הקודש סוד ה' ליראיו (תהלים כה יד), כמו שאמרו רז"ל יין בגימטריא שבעים, סוד גימטריא שבעים וכו' (עירובין דף ס"ה.), וכן מבואר (במסכת ע"ז) (עירובין דף ס"ד ע"ב) בעובדא דרבן גמליאל דאמרו שהשתמש רבן גמליאל ברוח הקודש, עיין שם עד כאן שמעתי. ולפי זה אתי שפיר, דהוראה הוא מסתמא בשכל אנושי, ולכך שתוי יין אסור להורות, מה שאין כן דיני ממונות, דכבר כתבו דאי אפשר לשכל אנושי לירד לעומק הדין אם לא בהשפעת רוח הקודש, וכמו שפירש בחן טוב בפרשת וירא ובפרשת משפטים, והרי לזה אינו מזיק השתוי יין. אבל בדיני נפשות הרי ראוי לצער על איבוד נפש, ולא תאכל על הדם כתיב (ויקרא יט כו), ואם כן אז אין מצוה ביין ולשמחה מזה זו עושה, ובודאי דלא נשפע רוח הקודש על ידי יין זה. והנה בענין דיני ממונות שהוא מחוץ לאדם קנין נפרד, אף שהוא של ישראל והתורה חסה, מכל מקום הדין הוי בבחינת בתי בראי, ושם הוד והדר (דברים הימים א' טז כז) כאמרם ז"ל (חגיגה ה' ע"ב), לכך לא נשפע רק בשמחה, מה שאין כן דיני נפשות דלשמחה מה זו עושה, צריך להיות נשפע מבחינת בתי גוואי, וגם הוא מבחינת בתי גוואי עצם התורה, דנפש מישראל הוא עצם התורה, דהא וחי בהם כתיב (ויקרא יח ה), ושם אין שמחה דהמשל ופחד עמו (איוב כה ב). ולכך ולרוזנים, ר"ל העוסקים ברזו של עולם, ר"ל דהוא רז ומכוסה מהעולם דהיינו בחינת בתי גוואי שאינם נגלים, אי שכר, ודוק דהוא אמת בס"ד.
1