ישמח משה, תזריע ד׳Yismach Moshe, Tazria 4
א׳במסורה וטהרה ממקור דמיה (ויקרא יב ז). ה' ממקור ישראל (תהלים סח כז), ורישא דקרא במקהלות ברכו אלקים. ונ"ל על פי המדרש (שהש"ר פ"ה) (הובא בעקדה בראש שער ס"א) על הפסוק (שיר השירים ה יא) קווצותיו תלתלים שחורות כעורב, ר' שמעון ב"ר יצחק פתר קרא בפרשיותיה של תורה, שאף על פי שנראות כאלו הן שחורות וכעורות לאומרם ברבים, כגון הלכות זיבה והלכות נגעים, אמר הקב"ה הרי הן עריבות עלי וכו', עיין שם. והיינו וטהרה ממקור דמיה דהיינו מזיבתה, לזה אמר במקהלות ברכו אלקים לדרוש ברבים בתורה הק' ולקדש שמו יתברך, והוא הודאה ושבח להשי"ת, ולא זו בשאר פרשיות, אלא ה' מוסב על ברכו גם ממקור ישראל, וכמו שדרשו רז"ל (בפרק קמא דכתובות, ז' ע"ב) על עסקי מקור. והיינו וטהרה וגו', ואיש כי יזוב וגו' (ויקרא טו ב), ואשה כי תזוב (ויקרא טו כד), והבן.
1
ב׳ועוד נראה לפרש, ועל פי זה נראה לבאר המדרש בב"ר (פע"ג א') (פרשה שלשה ושבעים סי' א') ויזכור אלקים את רחל (בראשית ל כב), כתיב (תהלים קו ד) זכרני ה' ברצון עמך פקדני בישועתך, א"ר אליעזר בראש השנה נפקדו שרה רחל וחנה. (ב"ר ע"ג ב') ויזכור אלקים את רחל, זכר חסדו ואמונתו לבית ישראל ראו כל אפסי ארץ את ישועת אלקינו (תהלים צח ג), זכר חסדו זה אברהם, שנאמר (מיכה ז כ) חסד לאברהם. ואמונתו זה יעקב, שנאמר (שם) תתן אמת ליעקב, לבית ישראל ישראל סבא, מי היה ביתו של אבינו יעקב, לא רחל, בכלם כתיב (בראשית לה כג) ובני לאה בכור יעקב ראובן, (בראשית לה כו) ובני זלפה שפחת לאה גד ואשר, (בראשית לה כה) ובני בלהה שפחת רחל דן ונפתלי, וברחל כתיב (בראשית מו יט) בני רחל אשת יעקב, עיין שם. והוא כולו תמוה ועיין בנזר הקודש שם. ומקודם נפרש המסורה הנ"ל, ואחר כך נבא לבאר המדרש כיד ה' הטובה עלי, ונקדים מ"ש באז ישיר (שמות טו א), על פי היערות דבש (חלק א' דף ט"ו ע"א) עיין שם, כי שר של מצרים היה בבחינת נוקבא. והנה מבואר בפרשה דילן דנקבה טומאתה בכפלים ביולדות, ועל כן במצרים היה במ"ט שערי טומאה זיי"ן פעמים זיי"ן, כי זיי"ן ימי נדה טומאת נדה בסתם אשה, והדרך לכפול עד זיי"ן כמו שנאמר (ויקרא כו כח) ויסרתי אתכם שבע וגו' כי אין הקב"ה מייסר ח"ו לנקום נקם, רק להסיר כח הטומאה אשר נתעברה בחטא, לכך ויסרתי שבע כי עד שבע כפול, כי למעלה מן המקור אי אפשר לעשות, כמו שמבואר ביומא (דף ל"א ע"א) שם עין עיטם גבוה מקרקע העזרה, ועיין שם ברש"י (ד"ה עין). כי שבעה ימי בראשית מקור כל אשר נברא ונופל תחת הזמן, ולנגד זה וספרתם לכם ממחרת השבת (ויקרא כג טו), לממני יומי ולממני שבועי זיי"ן פעמים זיי"ן עד יום מתן תורה, ועל כן ימי טומאת נקבה לקודש ולמקדש שמונים נגד מ"ט, ומאז גבר חסד אל כי ולא יכלו להתמהמה (שמות יב לט), ובחסדו הוציאם ביד חזקה דהיינו נגד מדת הדין, כמ"ש האלשיך בפסוק (במדבר יד יג) כי העלית את העם הזה בכחך, וידוע מהתוספת דאל הוא שכובש מדת הדין בחזקה, ומ"ט וא"ל הוא שמונים, אז וטהרה, לרמז דהטהרה מטומאה נוקבא מ"ט שערים בחסד אל הוא כנ"ל, והיינו במקהלות ברכו (תהלים סח כז), דקאי על השירה דמצרים כמבואר מפשט הפסוק, וכמו שדרשו רז"ל (ברכות נ' ע"א) עוברין שבמעי אמן אמרו שירה על הים. והנה כבר כתבנו בכמה דרושים דביציאת מצרים היה שני בחינות גשמית משיעבוד לחירות, ובחינה רוחנית מטומאה לקדושה. ובחינה גשמית אין ענין לעוברין כי אז נר דולק על ראשו ומלמדין אותו כל התורה (נדה ל' ע"ב), ובגשמית אינו מכיר רק בחינה רוחני. ועל פי זה מבואר ברכו ממקור ישראל, וכמו שדרשו רז"ל על עוברין, ומאי כולו האי, לזה אמר וטהרה ממקור דמיה, היינו מטומאת נוקבא מ"ט שערים כנ"ל. והנה אז היה הכל ברחמי שמים והיה רק פקידה, אבל לעתיד ימול לבבינו שיהיה זכירה, וכמו שכתבתי במקום אחר בפסוק זכרנו ה' ברצון עמך וגו', והעיקר זיכוך הלב, וכמו שכתבתי הפירוש (בתהלים בתפלה למשה פד ג) בפסוק נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה', שהוא בחינת לב, וכדכתיב (מלכים א' ט ג) והיו עיני ולבי שם, ושם נתעורר לב הישראלי, ועל כן לבי ובשרי דייקא ירננו וגו', עיין שם. והנה היה קשה להמדרש למה בשרה נאמר וה' פקד לשון פקידה, וברחל לשון זכירה. רק זה לרמז דהגאולה דלעתיד יהיה בזכות רחל, וכמו שנאמר (ירמיה לא יד) רחל מבכה וגו', והובטח לה מנעי קולך, וכמבואר בבראשית רבה (ב"ר פ"ב י') ובאיכה רבתי (איכ"ר פתיחתא). והיינו ויזכור אלקים את רחל, וקשה כנ"ל, לזה אמר כתיב זכרני ה' והיינו כפירושי, ולבאר זה א"ר אלעזר בראש השנה נפקדו וכו', דהנה המפרשים דייקו הכפל ויזכור אלקים את רחל וישמע אליה אלקים, ולא הוה ליה למימר רק וישמע אלקים אל רחל. ותירצו דלכך נכתב ויזכור, להורות דבראש השנה נפקדה דהוא יום הזכרון, עד כאן. ולזה כיון ר' אלעזר שלא תאמר משום הכי כתיב ברחל ויזכור, משום דנפקדה בראש השנה דהוא יום הזכרון, לזה אמר דאי אפשר לומר כן, דהא גם שרה נפקדה בראש השנה, אלא ודאי דהא דכתיב זכירה ברחל הוא כמ"ש, ומפרש מה ענין רחל לגאולה העתידה זכר חסדו וכו', ר"ל כשיזכור חסד לאברהם ואמת ליעקב דהיה בחסד וברחמים (ישעיה נד ז) בחסד עולם ריחמתיך (ישעיה נד ח) וברחמים וכו' (ישעיה נד ז-ח), דהוא בחינת אברהם ויעקב כמ"ש גם כן בנזר הקודש שם, וזכות רחל דהיינו לבית ישראל, אז ראו כל אפסי ארץ כי יהיה הגאולה שלימה ונגלה כבוד ה' במהרה בימינו.
2