ישמח משה, תרומה ד׳Yismach Moshe, Terumah 4
א׳במדרש (שמו"ר ל"ג ז') ויקחו לי תרומה (שמות כה ב), הדה"ד (דברים לג ד) תורה ציוה לנו משה, דרש ר' שמלאי תרי"ג מצות ניתנו לישראל על ידי משה שכן מנין תורה, ואם כן אינם אלא תרי"א ושנים היכן הן, אלא אמרו רבנן אנכי (שמות כ ג) ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענו, ותרי"א אמר להם משה שנאמר תורה ציוה לנו משה, עד כאן. נ"ל על פי המדרש כל מה שישראל אוכלין בעולם הזה אין אוכלין אלא בזכות אמונה. ומפרשין משום דכל התורה כולה היום לעשותם (דברים ז יא) ולמחר לקבל שכרם (עירובין כ"ב ע"א), ולא שייך בזה משום ביומו תתן שכרו (דברים כד טו), משום שהיה על ידי שליח כמבואר בפוסקים (עיין שו"ע חו"מ סי' של"ט), אך האמונה דהיינו אנכי ולא יהיה לך דמפי הגבורה שמענו ולא הוי שליח, אם כן שכרו בעולם הזה, ועל פי זה מפרשין הפסוק (קהלת ד ט) טובים השנים מן האחד, (ר"ל שני הדברות ששמענו מן האחד ב"ה), אשר יש להם שכר טוב בעמלם, והבן. ועל פי זה יתבאר המדרש הנ"ל, דקשה מאי ויקחו, הוה ליה למימר ויתנו, ועל כרחך צריך לומר דבהנתינה הם לוקחים, ואין לומר דקאי על עולם הבא, אם כן מה שנא דוקא במצוה זו, אלא ודאי על עולם הזה, אם כן קשה הא שכר מצוה בהאי עלמא ליכא (קידושין ל"ט ע"ב). ומיהו שורש הצדקה היא האמונה, כמו שנאמר (בראשית טו ו) והאמין בה' ויחשבה לו צדקה, וכמו שפירשתי הפסוק הנ"ל במקומו, ולכך נאמר בה ובחנוני נא בזאת אמר ה' צבאות (מלאכי ג' י), דשכרה בעולם הזה גם כן דהא אמונה היא, ושמא תאמר אמונה גופיה נמי מצוה היא ולמה שכרה בעולם הזה, לזה אמר הדה"ד תורה ציוה וכו' דרש ר' שמלאי וכו', ודוק והבן כי נכון הוא (עיין בפרשת יתרו ד"ה כה תאמר). ובאמת כל המצות שורשן אמונה. דודאי עושה המצות משום דהשי"ת ציוה כך, הרי ממילא מאמין בהשי"ת ובתורה הק', כמו שנאמר (תהלים קיט פו) כל מצותיך אמונה, ואפשר שזה הפירות של המצות, דר"ל כמו שנוטע אילן ופירות ממילא גדילין, הכי נמי עושה המצוה והאמונה ממילא נתגלה, רק דבמצות אחרות אין בעשית המצוה שום תוספת אמונה, רק האמונה שיש לכל ישראל מקטנותו דהיינו האמונה בהשי"ת ובתורתו הקדושה, וקודם שעושה המצוה גם כן מגלה האמונה, אבל בצדקה נתגלה האמונה ובטחון, וגם זה בכלל אנכי ה' אלקיך, דהיינו בעל כחותיך שכל השפעתך היא מאתי והבן, וזה בא לפועל הגילוי בהמצוה, והבן כל זה.
1
ב׳באופן אחר נ"ל המדרש הנ"ל. ובהקדים לפרש המדרש ילקוט (ילקו"ש רמז שס"ד) (וכן הוא בתנחומא ריש פרשה זו) אמר להם הקב"ה לישראל תורה שלי היתה ונטלתם אותה, קחו אותי עמה, הדה"ד (שמות כה ב) ויקחו לי תרומה, עד כאן. דהוא משולל הבנה, וגם מה בעי המדרש בזה. והנה לבי אומר לי בהבנת המדרש על דרך הפשוט, דרצה להורות בזה דגם הלימוד והעסק בתורה, יהיה רק בלתי לה' לבדו לעשות נחת רוח לפניו, ולא לשום כונה אחרת הנוגע להנאת עצמו, וכמאמר התנא באבות (פ"ד משנה ח') אל תעשה עטרה להתגדל בה ולא קרדום לחפור בה וכו', ואל יאמר אשנה כדי שאקרא רבי וכו' (נדרים ס"ב ע"א), או לקנטר וכדומה, כי בכל אלו הכונות פיגול המה לא ירצה. ודרש סמוכין לפרשה שלמעלה, דלעיל מיניה מדבר בלימוד התורה דכתיב (שמות כד יח) ויהי משה בהר ארבעים יום וארבעים לילה, דהיינו שלמד שם כל התורה שבכתב ושבעל פה, ובא הפסוק שלאחריו להזהיר דהלימוד יהיה לשמו יתברך דוקא, ומרומז בויקחו לי, דהיינו שהלימוד דנקרא לקיחה כדכתיב (משלי ד ב) כי לקח טוב, יהיה לי ר"ל לשמי, ולזה כיון המדרש במליצתו אמר להם הקב"ה וכו' קחו אותי עמה, דהיינו שיהיה כל כונתכם בהלימוד לשמי ולעשות נחת רוח לפני, והבן. והנה כדי להמשיך גם התיבות מאת כל למה שלמעלה, נ"ל בהקדים לפרש הפסוקים (בפרשת ואתחנן) ועתה למה נמות וגו', (דברים ה כד) קרב אתה ושמע וגו', (דברים ה כה) ויאמר ה' אלי שמעתי וגו' היטיבו כל אשר דברו, (דברים ה כו) מי יתן והיה לבבם זה להם ליראה אותי וגו'. דמה זה ההטבה שלא רצו לשמוע קול אלקים חיים מדבר להם רק מפי משה, ובפרט לפי מה שדרשו רז"ל בפסוק ואת תדבר אלינו, שנאמר בלשון נקבה לפי שתשש כחו של משה כנקבה, ואמר להם וכי לא היה יפה לכם ללמוד מפי הגבורה ולא ללמוד ממני (והובא ברש"י פרשת ואתחנן [ד"ה ואת]), ומדוע זה הוטב בעיני ה' ובעיני משה רע. והנ"ל בכל זה, דהנה איתא במסכת מגילה (דף ב' ע"ב) אלה המצות (ויקרא כז לד), שאין הנביא רשאי לחדש דבר מעתה, וביבמות (דף צ' ע"ב) אליו תשמעון (דברים יח טו), אפילו אומר לך עבור על אחת מכל מצות שבתורה, כגון אליהו בהר הכרמל הכל לפי שעה שמע לו. והנה מובן דהשני סוגיות אינם סותרין את עצמם, דמה שאין הנביא רשאי לחדש דבר, היינו דווקא לעקור המצות עולמות הוא דאין רשאי, אבל אם השעה צריכה לכך כדי לגדור פרצת הדור כגון אליהו בהר הכרמל, ואחר זה יוחזר לכאשר היה, מצוה לשמוע להנביא המפורסים בדורו לכל ישראל, והעובר על דבריו חייב. וזה שדייק הגמרא הכל לפי שעה שמע לו, וכן הוא ברמב"ם (פ"ט מהלכות יסוה"ת ה"ג), עיין שם והבן. אך מה שפסק הרמב"ם שם (רמב"ם פ"ט מהיסוה"ת ה"ה) וז"ל: במה דברים אמורים בשאר מצות, אבל בעכו"ם אין שומעין לו אפילו לפי שעה וכו'. קשה מנין לו להרמב"ם חילוק זה מזה שלא הוזכר בתלמוד בביאור. אמנם אחר העיון הדק היטב, מצאנו ראינו אשר תורת אמת היתה בפיהו כי הוא מפורש במקרא בשים שכל, דכתיב (דברים י״ג:ב׳) כי יקום בקרבך נביא וגו', (דברים יג ג) ובא האות והמופת וגו' נלכה אחרי אלקים אחרים וגו', (דברים יג ד) לא תשמע אל דברי הנביא ההוא. ובודאי דאיירי במצוה רק לפי שעה, דאם ברוצה לעקור עולמות, תקשה למה נקט דוקא בעכו"ם, הלא גם בכל המצות נמי דינא הכי, ומזה יצא לו להרמב"ם לחלק בין עכו"ם לשאר מצות, ודוק. אמנם להבין טעם הדברים דלמה באמת חמיר עבודה זרה יותר מכל המצות, מבואר בהקדמונים לפי שאנכי (שמות כ ב) ולא יהיה לך (שמות כ ג) מפי הגבורה שמענו, לכך הוא בלא ישונה בשום פעם ואסור לעקרו גם לפי שעה, כי מי כל בשר אשר יבא אחרי המלך לשנות את דבריו, אמנם בשאר מצות אשר באזנינו שמענו רק מפי משה רבינו, אם יבא נביא אחריו המנוסה ומפורסים לנביא אמת כמוהו, ויעקור מצוה אחת לפי שעה למען יגדור פירצת הדור ולהעמיד הדת על תילה ולקדש שם שמים בעולם על ידי זה, מצוה לשמוע אליו ודו"ק.
2
ג׳ובכן יומתק מאד הטעם שאמרו ישראל דבר אתה עמנו וגו', כי אם היו שומעין הכל מפי השי"ת עצמו, לא היה מקום בשום פעם לעקור איזה דבר מכל דברי התורה אף לגדור פרצת הדור על ידי זה, וכונתם היה לשמים אשר על ידי זה יתקיים התורה בידם. ולזה הוטב בעיניו ית"ש אשר אליו נגלו תעלומות וצופה ומביט עד סוף כל הדורות, וידע שעתידין לחטא לפניו. אמנם משה עבד הנאמן תשש כחו בזה, והרע לו מאד במה שיצוייר בעיניהם לסור מאחריו ולחטא לו, והבן. והנה ידוע (ברכות ל"ג ע"ב) דהכל בידי שמים חוץ מיראת שמים, כי הבחירה נתונה חפשי באדם אל אשר יחפוץ יטנה אם ליוצרו או ליצרו. ועל פי זה יתפרש מאמר השי"ת הטיבו כל אשר דברו, דהיינו לשמוע ממך, ואמר הטעם כי מי יתן, ר"ל מי יכול ליתן שיהיה לבבם זה דייקא להם, ר"ל השייך להם ואיני מזדקק לבחירה, ליראה אותי כל הימים דייקא, כי נתונה נתונה היא בידיהם ולחפשי שלחתיה, והנה כי כן יהיו מוכרחים באיזה פעם להנטותם לתחיה ולדרך התורה, לזאת מן הנמנע שישמעו כל התורה מפי עצמי כנ"ל, ודוק. ועתה ניתנה ראש ונשובה אל הענין שהתחלנו ולפרש המדרש הנ"ל, דמה כתיב למעלה ויהי משה בהר וגו', דהיינו שלמד שם כל התורה, ובא המאמר אחריו ויקחו לי תרומה מאת כל, ר"ל שיקחו המצוה השייכה והנוגעת לי דהיינו יחוד השם שלא לעבוד עבודה זרה, תרומה ר"ל מופרש מכל המצות האחרות, והיינו דבעבודה זרה אסור לשמוע לשום נביא אף לפי שעה, ולא כן בשאר המצות אשר לא תעשנה, והיה קשה להמדרש מה שנא עבודה זרה משאר כל המצות, וליישב זה אמר הדה"ד תורה ציוה לנו משה, דרש ר' שמלאי וכו' ושנים היכן הם, אלא אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענו ותרי"א אמר משה, והיינו הטעם של הקדמונים ז"ל, ושפיר יש לחלק בין עבודה זרה לשאר מצות, ודוק.
3