ישמח משה, תרומה ג׳Yismach Moshe, Terumah 3
א׳במדרש (שמו"ר ל"ג א') ויקחו לי תרומה (שמות כה ב). הדה"ד (משלי ד ב) כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו. יתבאר על פי מ"ש האלשיך אהא דכתיב ויקחו ולא ויתנו, לפי מה דקיימא לן בקדושין דבאדם חשוב אפילו נתנה היא ואמר הוא מקודשת, דבמה שהחשיבה לקבל ממנה, חשוב כאלו קבלה היא ממנו (קידושין ז' ע"א), וקל וחומר למלך מלכי המלכים הקב"ה דמה שלוקח מאתנו, יחשב בעינינו כאלו אנחנו הלוקחים מאתו ית', ולכך כתיב ויקחו, עיין שם. ומעתה קל וחומר הדברים, אם מה שלוקח מאתנו חשוב כל כך, קל וחומר בן בנו של קל וחומר כי התורה שנתן לנו מהראוי שיתחשב בעינינו. וז"ש המדרש זה שאמר הכתוב כי לקח טוב, כלומר אם הלקיחה שלוקח מאתנו טוב עד שנאמר עליו ויקחו, כל שכן נתתי לכם תורתי, ודאי מהראוי שאל תעזובו, והבן.
1
ב׳ועל דרך הפשוט יתכן כונת המדרש (שמו"ר ל"ג א') הדה"ד (משלי ד ב) כי לקח טוב. על דרך שסיים שם אמר הקב"ה מכרתי לכם תורתי, כביכול נמכרתי עמה שנאמר ויקחו לי תרומה. ועיין במתנות כהונה שם ויקחו, כמו שלקחו אותי, ועיין ברמב"ן שמפרש כי תרומה הם ישראל, כמו שנאמר (ירמיה ב ג) קדש ישראל לה' וגו', והוי כאומר שהישראל לקחו אותי, ולי תרומה שהם לי ואני להם, על דרך אני לדודי וגו' (שיר השירים ו ג) עכ"ל, והוא מוסר גדול. ועל כן נרמז בתרומה תורה כמו שפירש בעל הטורים, כי על ידי התורה הוי כאלו לקחו אותי, והבן. ועל כן אמרו (קידושין כ' ע"א) הקונה עבד עברי כקונה אדון לעצמו, כי כן נאמר עליו כביכול כמ"ש כאן בשם המדרש, וגם נאמר (שמואל ב' כ"ג ג') צדיק מושל יראת אלקים, ומה שדרשו רז"ל (מו"ק דף ט"ז ע"ב) ידוע. והנה כקונה אדון נאמר בכ"ף הדמיון, כי הוא אינו לפי האמת, רק שנדמה כן מרוב אהבה וחיבה שחיבב אותנו לשמוע בקולינו. וזה ביאור הכתוב לדעתי (בפרשת יתרו, שמות יט ו) ואתם תהיו לי ממלכת כהנים, כי כהן לשון אדון כמו כהן מדין (שמות יח א), שתרגום רבה דמדין, רק בתנאי וגוי קדוש, והבן. עוד יתכן כונת המדרש שאמר כביכול נמכרתי עמה, על דרך שהשי"ת רוצה להטיב, כי הטוב משתוקק להטיב, וההטבה תולה בנו, והבן.
2
ג׳עוד ביאור על המדרש הנ"ל (שמו"ר ל"ג א') הדה"ד (משלי ד ב) כי לקח טוב וגו'. ובזה יתיישב גם הא דאיתא במדרש תנדב"א (רבה פי"ז) בשעה שאמרו ישראל נעשה ונשמע (שמות כד ז), מיד אמר הקב"ה ויקחו לי תרומה. על פי מה דאיתא בכתובות (דף ס"ב ע"ב) גבי בריה דרבי דאמר אכנס והדר איזל, וא"ל בני מדעת קונך יש בך, מעיקרא כתיב (שמות טו יז) תביאמו ותטעמו וגו', והדר כתיב (שמות כה ח) ועשו לי מקדש וגו', עיין שם. והיינו דאיתא במדרשים דנתינת התורה הוי כמו אירוסין, כמו שנאמר (הושע ב כא) וארשתיך, והשראת שכינה במשכן לדור בתוכם, דוגמת נישואין, והבן. והנה נלמד זה באמת מפסוק דכתיב קודם, דהיינו ויקחו לי תרומה דהיינו תרומת המשכן, ובפרט לפי מה שפירשו המפרשים דלי לשמי, ר"ל שיעשו משכן ששם יקרא השם ככתיבתו, רק דגמרא נקט קרא דמפורש טפי, והבן. ועדיין יש להבין לכתחילה מאי קסבר דאמר תביאמו, כי לא אדם הוא להנחם. ונראה דזה ידוע דהשי"ת אינו מזדקק לבחירה, והנה השראת שכינה היא על ידי התורה, כמו שאמרו (אבות פ"ג מ"ו) מנין שאפילו אחד שיושב ועוסק בתורה שכינה שרוי עמו, ואין לו להקב"ה בעולמו, ר"ל מקום לשרות בו, אלא ד' אמות של הלכה היא מקומו (ברכות ח' ע"א), ולכך לא הוי מצלו אלא היכי דהוי גרסו וכו' (ברכות דף ח'.), כנ"ל ברור. וכמו שאמרו במדרש בפרשה דילן שאמר הקב"ה אני נמכרתי עמה כביכול, וחשש השי"ת שאם יגלה השראת שכינתו בביתו ובמשכן בקבע, יסברו שלא יצטרכו לעסוק בתורה כל כך, ובהתחלה היה צריך שקידה, לכך חשב יורגלו בה קודם ויקבלו אותה היטב, ואחר כך אגלה השראתי בקבע, ושוב לא יסירו כיון שכבר הורגלו, והבן. אבל כשקבלו עליהם בפה מלא שיעסקו בה, אז ה' אמר לשכון ביניהם. ולענ"ד נעשה, מרמז על עשיית המשכן שנקרא עשיה כמ"ש (שמות כה ט) וכן תעשו, והיינו נעשה מרמזי רמיזי שידור ביניהם, ואף על פי כן ונשמע, ולכך אתי שפיר מה שהקדימו נעשה לנשמע. ועל פי זה יובן מה דאמר מדעת קונך יש בך, דהוא ממש דוגמת זה דקבל עליו ללמוד תורה אחר כך, ומבואר על פי זה המדרש בשעה שאמרו וכו', והבן. והנה אמרו (ברכות ח' ע"א) כי נסיב וכו' מצא אשה מצא טוב (משלי יח כב), וגם אמרו במסכת קדושין (קידושין ו' ע"א) שלקיחה הוא לשון קידושין דאקרי לקיחה דכתיב (דברים כב יג) כי יקח, וגם אמרו (יבמות ס"ב ע"ב) כל השרוי בלא אשה שרוי בלא טובה וכו'. ועל פי זה יתבאר המדרש ויקחו לי תרומה, זה מלמד דיש למהר לנשואין, ומיהו דוקא באופן אם מקבלין עליהם עול תורה כמו שהיה שם, על זה אמר זה שאמר הכתוב כי לקח טוב נתתי טוב, היינו לקיחת אשה דאיקרי ליקוחין ואיקרי טוב, אם כן הוא לקח טוב נתתי לכם רשות על זה ממתן תורה כנ"ל, רק תורתי אל תעזובו אחר כך, על אופן זה יש לכם רשות, והבן כי נכון הוא בס"ד.
3
ד׳ועוד י"ל קצת באופן אחר, על פי מ"ש בעיר בנימין שם במסכת כתובות, דלכך לא רצה השי"ת מעיקרא שיבנה תיכף בית המקדש או לעשות משכן, כדי שלא יבטלו מהתורה, כדאיתא במסכת מגילה (ט"ז ע"ב) גדול תלמוד תורה יותר מבנין בית המקדש, עיין שם. והנה על דבריו קשה לכתחלה מאי קסבר ולבסוף מאי קסבר. לכך נ"ל על פי דקיימא לן אף דתרי קלא לא משתמעי, מכל מקום בהלל ובמגילה אפילו עשרה קורין כאחד, דכיון דחביב יהבי דעתייהו ושמעי, עד כאן (מגילה דף כ"א ע"ב). ונראה דמזה יש ללמוד על הכלל כלו, דבדבר חשוב מאד אין שום טרדה מבטלו, והנה אם התורה היה בעינינו כמו שנצטוינו בכל יום כאלו היום ניתנה וכל שעה חשוב כשעה ראשונה, לא היה שום טרדה מבטל. ועל פי זה יובן ויומשך היטב הפסוק (דברים ו' ו') והיו הדברים וגו', למה שדרשו רז"ל (ספרי ואתחנן ו ו) היום, בכל יום כאלו היום ניתנה, ולכך על לבבך ואין שום דבר גורם להסרה מן הלב, ולכך ודאי ושננתם וגו' בשבתך וגו' כי אין שום טרדה מבטל, ובזה האופן יוכל לקיים (יהושע א ח) והגית וגו' לא ימוש וגו' ולא באופן אחר. והנה באמת חיבת התורה כראוי כאמור (תהלים יט יא) הנחמדים וגו', (משלי ג טו) יקרה היא וגו', (איוב כח יז) לא יערכנה זהב וגו', לא היה שום דבר מבטל, אך מחמת היצר הרע המדמהו לעול, אף אם כופיהו מכל מקום אינו חביב כל כך, ועל ידי זה הטרדה מבטל. ועל פי זה נ"ל לפרש פירוש חדש בהפסוקים נחלתי עדותיך לעולם, ר"ל בלי ביטול רגע אחת כי ששון לבי המה, דאז אין שום דבר מבטל דכיון דחביב יהיב דעתיה, אבל (תהלים קיט קיב) נטיתי לבי לעשות חקיך, דהיינו שכופה יצרו אבל אינו חביב, אז לעולם הוא בעקב, כמו שדרשו (דב"ר פ"ג א') שכרו בעקב והיינו בהסוף, ר"ל דאחר שפנה מכל הטרדות בסוף הכל אז פונה להתורה, מה שאין כן כשיש לו איזה טרדה לא יוכל למיהב דעתיה, והוא פירוש נפלא ואמת בס"ד. ועל פי זה יתפרש הפסוק (קהלת יב יג) סוף דבר הכל נשמע, ר"ל על כל פנים אחר ככלות הכל נשמע, ראוי לשמוע דהא אמרנו נעשה ונשמע, ר"ל אף בשעת עשיה כמו שאפרש, ואם כן על כל פנים בסוף נקיים ונשמע, את האלקים ירא וגו' כי זה כל האדם אפילו איש המוני שאין התורה חביב אצלו. וזה מוסר גדול לאותן המבטלים אף שפנוים מכל וכל, והיינו אמרם (סנהדרין צ"ט ע"א) כל שאפשר לו לעשות וכו', עליו הכתוב אומרו (במדבר טו לא) כי דבר ה' בזה וכו', שזה ודאי בזיון גדול מאד, אבל השלם הגמור אין שום טרדה מבטלו. ועל פי זה יתפרש הפסוק (תהלים קיט קסח) שמרתי פקודיך ועדותיך כי כל דרכי נגדך, ר"ל אף שדרכי נגדך, היינו סבות למנוע כמו שדרשו (יבמות ס"ג ע"א) בעזר כנגדו (בראשית ב יח), מכל מקום שמרתי והבן. והיינו נעשה, ר"ל אף אם נעשה איזה דבר, מכל מקום נשמע, ר"ל כל כך חביב אצלינו דלא יבטלנו שום דבר, ועל זה אמרו (שהש"ר פ"א ד') דאז נעקר יצר הרע מלבם והיה חביב להם מאד והבן, ועל כן אמר אז ויקחו לי תרומה, והבן. ועל פי זה יובן אמרם (שבת דף פ"ח.) מי גילה לבני רז זה לשון שמלאכי השרת משתמשין בו, שנאמר (תהלים קה כ) עושי דברו לשמוע בקול דברו. דהיינו דלמלאכי השרת אין עשיה מבטלתן ואדרבה גורם לשמוע, כי אין להם יצר הרע וחביב מאד עליהם דבר ה'. והנה על בחינה זו לא שייך רחיים על צוארו וכו' (קידושין כ"ט ע"ב), והשתא מבואר המדרש ויקחו לי תרומה, דמזה מבואר דיש להקדים הנשואין, אבל באופן שהתורה חביב מאד, והיינו כי לקח טוב וגו', כנ"ל באופן הראשון רק תורתי אל תעזובו ויהיה חביב כל שעה כשעה ראשונה, והבן. ועל פי זה יובנו הפסוק בפרשת תשא (שמות לא ב) ובפרשת ויקהל (שמות לה ל) ראו קרא ה' בשם בצלאל, כי אז כבר חזר היצר הרע והיה העשיה טורדן, אבל אלו מלא רוח אלקים בחכמה וגו', באופן שיוכלו לעשות בכל מלאכה ולחשוב מחשבות בדדהו, ולא יהיה טרדת העשיה מבטלתן, והיינו דמסיים בפרשת ויקהל בהאי ענינא (שמות לה לה) ועושי בכל מלאכה וחושבי מחשבת, והבן.
4
ה׳(ב) באופן אחר על המדרש הנ"ל (תנדב"א רבה פי"ז) בשעה שאמרו ישראל נעשה ונשמע (שמות כד ז), מיד אמר הקב"ה ויקחו לי תרומה (שמות כה ב). נ"ל על פי שדרשו במסכת ע"ז (דף כ"ג ע"א) תני שילא מ"ט דר' אליעזר, ר"ל דאין לוקחין מן הנכרים פרת חטאת, דכתיב (במדבר יט ב) דבר אל בני ישראל ויקחו וכו', ופירש רש"י (ד"ה יקחו) קרי ביה ויקיחו, ושם (ע"ז כ"ג) ע"ב אלא מעתה דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה וכו', ושם ((ע"ז) דף כ"ד.) דאבני שוהם (שמות כה ז) מפסיק הענין דלא קאי אויקחו, ופריך והא כתיב ואבני מלואים, דהדר ערבי למילתא קמייתא ולתסרי, ומסיק על ידי תגרי ישראל זבין, ואם כן קיימא במסקנה הא דדרשינן גם במלאכת המשכן בני ישראל ויקחו ולא נכרים ויקחו. וטעמו של דבר נ"ל, כי ישראל עלו במחשבה וקדמו לעולם, וכן המשכן כידוע אמרם ז"ל (ב"ר א' ד'), וכמו שפירשתי הפסוק (שמות מ לה) וכבוד ה' מלא את המשכן (בפרשת ויקהל), על כן הקפיד ית"ש שרק ישראל יסייעו. וכבר ידוע מה שפירשתי בפסוק (בראשית יג יא) ויסע לוט מקדם, דבאופן זה שיקיימו התורה הם בקדם, וכמו שפירש הבעל הטורים בר"ת של תיבת בראשית (א א). ועל פי זה יתבאר המדרש, דמקודם לא יכול לומר בני ישראל ויקחו, דכלום משא פנים יש בדבר, אבל כשאמרו נעשה ונשמע והאומות לא רצו לקבל, מיד אמר הקב"ה ויקחו לי תרומה, כנ"ל ודוק.
5
ו׳(ג) עוד ביאור על המדרש (תנדב"א רבה פי"ז) בשעה שאמרו ישראל נעשה ונשמע וכו' (שמות כד ז). דהנה לכאורה קשה למה צריך השי"ת לנדבת ישראל לביתו ולמשכנו, הלא לי הכסף ולי הזהב נאום ה' צבאות (חגי ב ח), ואם הקב"ה גילה למשה באהלו מחצב של סנפרינן לצורך הלוחות, ככה היה יכול לגלות אוצרות של כסף וזהב, ורבי שמעון בן יוחאי שהיה איש ולא אל אמר בקעה אתמלי דינרי דדהבא ונתמלאת (שמו"ר נ"ב ג'). אבל הענין הוא, דכבר אמרו רז"ל (שם (שמו"ר) פנ"א ג') משכן משכן, שנתמשכן שני פעמים בשביל עונותיהם של ישראל. וכבר פירשתי (בפרשת פקודי) דזה הכח שהיה במקדש לכפר עונותיהם ויהיה שקול ככל ישראל, כמו שאמרו רז"ל (מדרש תנחומא תזריע, סי' ט') אלמלא לא שפך חמתו וכו', לא נשתייר משונאיהם של ישראל שריד ופליט, הוא משום שנעתק הקדושה של המשכן שעשה משה בו, כמו שמעתיק מכתב לכתב הנארג בלשון ומליצה נפלאה, דכל השבח הוא להכותב הראשון. ולכך נרמז במשכן משכן, אף דהמשכן שעשה משה לא נמסר ביד אויב והבן זה, וזה היה מוכרח שיוכל להתמשכן בעונותיהם, דזה הוא קיום של כל ישראל. והנה אם לא היה נעשה משל ישראל כלל, לא היה יוכל להתמשכן בעונותיהם, כמו דהמקדש דלעתיד דאין לבשר ודם חלק בו לא יחרב, ואם כן אף המקדשים דנעתקו מהמשכן, לא היו יכולין ליחרב והיה נתקעקע ביצתן של ישראל ח"ו בעונותיהם, לכך רצה השי"ת שיבנהו משל ישראל, כדי שיתמשכן בעונותיהם כי נעשה משלהם, והוא נכון מאד לדעתי. והנה דור המדבר היו דור דעה, והבינו זאת דלמה הוצרך השי"ת לנדבתן, אלא ודאי משום שיתמשכן בעונותיהם, והוא בשורה קשה לישראל ודי לצרה בשעתה, כמו שאמר משה להשי"ת בשעה שאמר (שמות ג יד) אהיה אשר אהיה (ברכות ט' ע"ב). ועוד הלא מבואר במדרש שיר השירים (שהש"ר פ"א) על הפסוק (שיר השירים א ז) הגידה לי שאהבה נפשי, שמא יראו ישראל שיהיו בגלות וישיבו מאחריך, אף שגלוי לפניו ית"ש כי לא ישיבו מאחריו, מכל מקום הידיעה אינה מזדקק לבחירה אף שהכל גלוי לפניו ית"ש, רק כיון שאמרו נעשה ונשמע והקדימו נעשה לנשמע, ואיתא במפרשים דהוא משום דנעשה הוא בארץ ישראל שיקיימו אז כל המצות בפועל, ונשמע בגלות דאי אפשר לקיים רוב המצות, כמו שנתנו סימן הגש"ם חלף הלך לו (שיר השירים ב יא), רק בשמיעה על ידי התורה מקיימין, אם כן כבר השיגו ובשרו בעצמן הגלות, ואף על פי כן אמרו ונשמע, אם כן אין כאן שוב בשורה קשה וגם לא ישיבו מאחריו, לכך מיד אמר ויקחו לי תרומה כנ"ל (שמות כה ב), והוא נכון בס"ד.
6
ז׳(ד) עוד ביאור על המדרש (תנדב"א רבה פי"ז) מיד אמר הקב"ה ויקחו וגו' (שמות כד ז). על פי הגמרא (סנהדרין ל"ט ע"א) אלקיכם כהן הוא דכתיב ויקחו לי תרומה, כי קבר למשה במאי טבל וכו', ועיין בפרשת דרכים (דרך ערבה) שכתב דלא נפלאת ולא רחוקה היא, והביא ראיה מהגמרא, עיין שם. ובתוספת (ד"ה במאי) הקשו דטפי הוה ליה להקשות האיך טימא עצמו, ותירצו דאנן נקראים בנים למקום ואב מטמא לבנו, וידוע דאיתא במדרש על פסוק (שמות לג כ) כי לא יראני האדם וחי, אבל בשעת מותו רואה, כי אין לך אדם בישראל שאינו רואה השכינה קודם מותו (ילקוט תשא (ילקו"ש) רמז שצ"ו), ואם כן צריך לומר תירוץ הנ"ל. ונקדים מאמר רז"ל לא קשיא כאן בעושים רצונו של מקום נקראים בנים, וכשאין עושים נקראים עבדים (ב"ב י' ע"א), ועל פי זה מבואר, והבן.
7
ח׳(ה) עוד ביאור על המדרש הנ"ל (תנדב"א רבה פי"ז) בשעה שאמרו ישראל נעשה ונשמע (שמות כד ז), מיד אמר הקב"ה ויקחו לי תרומה (שמות כה ב). דהנה הבעל הלכות גדולות מונה מצות קריאת המגילה בתוך שאר המצות שניתנו למשה מסיני, והנה הרמב"ם בספר המצות השיג על הבעל הלכות גדולות בזה, דאיך יתכן קריאתה להנתן בסיני, הלא כל ענין מעשה אחשורוש והמן לא היה רק אחר החורבן בית ראשון אשר מזה נמשך קריאת המגילה, ובזמן נתינת התורה במעמד הנבחר עוד לא נעשה ולא נשמע מהנס הלזה. והנה הרמב"ן ז"ל תירוץ דברי הבעל הלכות גדולות, והביא ראיה מהגמרא מגילה (דף ז' ע"א) מה דדרשו על הפסוק (שמות יז יד) כתוב זאת זכרון בספר, כתוב זאת מה שכתוב כאן ובמשנה תורה, זכרון מה שכתוב בנביאים, בספר מה שכתוב במגילה, עד כאן. הרי חזינן דקריאת המגילה ניתנה למשה, והרבה עוד להביא ראיות מהירושלמי (מגילה פ"א ה"ה), עיין שם בספר המצות שלו. ובזה פירש היפה מראה סיפא דקרא ושים באזני יהושיע, דקשה הלשון ושים באזני, דמורה שילחוש לו באזניו דרך סוד נסתר מהמון, והלא כל התורה שבכתב ושבעל פה למד משה עם כל ישראל. אבל הענין הוא, דבאמת דבימי מרדכי ואסתר היו צריכים לתשובה גדולה, וכמאמר רז"ל (מגילה דף י"ב.) מפני מה נתחייבו ישראל שבאותו הדור כליה, וכאשר באמת עשו כל ישראל שבדור ההוא תשובה שלימה ותיקנו מה שפגמו. והנה אם היה נגלה ונתפרסם מקודם נפילת המן הצר הצורר ותשועתם וכל המעשה מראש ועד סוף, בודאי מורא לא היה עולה על ראשם מגזירת המן, וממילא לא היה סיבה המביאם לעשות תשובה. לזה נסתר מהמון מצות קריאת המגילה בשעת מתן תורה, ולא נמסר רק למשה לבדו והוא מסרה ליהושע, וכן כל ראש הדור מסר זה בדרך סוד לראש הדור שלאחריו עד מרדכי. והיינו כתיב זאת וגו' בספר מה שכתוב במגילה, ושים באזני יהושע באזני דייקא, והבן עד כאן. ובזה פירשתי הפסוק (אסתר ד' א) ומרדכי ידע את כל אשר נעשה וגו'. דהנה מרדכי אשר הוא היה אז ראש הדור, ולו נמסר מהיחידי סגולה שקדמוהו כל הענין הגזירה וגם ההצלה, באמת לא פחד ולא היה ירא מגזירת המן, ומה שהרעיש כל כך לא היה רק לנגד ההמון עם כדי שיעשו תשובה בלב שלם, והיינו ויקרע מרדכי וגו' ויצא בתוך העיר ויזעק וגו' דהיינו בפני ההמון, אבל הוא בעצמותו ידע שפיר כנ"ל. והנה איתא במדרש דמה שאמרו נעשה ונשמע והקדימו העשיה לשמיעה, כיוונו בזה שישמעו לעתיד אם יבא אליהם עוד ציוה מהשי"ת. ועל פי דברי המדרש יתכן לומר גם כן דנשמע מוסב על קריאת המגילה, דידוע מרז"ל (שבת פ"ח ע"א) דבשעה שאמרו ישראל נעשה ונשמע, עלו ונתעלו למדריגה גדולה, ויתכן דהשיגו אז ברוח הקודש כל ענין המגילה כמו שנמסר למשה. ועל זה אמרו נשמע, ר"ל נשמע קריאת המגילה, דעל מצוה זו נופל לשון שמיעה, והבן. ועל פי הדברים האלה נבא אל כונת המדרש הנ"ל שהתחלנו, דהנה רש"י (ד"ה תקחו) פירש ג' תרומות נאמרו כאן, ואחת מהם תרומת המזבח השקלים לקנות מהם קרבנות ציבור. והנה איתא במסכת מגילה (דף י"ג:) אמר ריש לקיש גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שעתיד המן לשקול שקלים וכו', לפיכך הקדים שקליהם לשקליו, והיינו על ידי גזירת המן נצמח הבאת שקלים. והיינו דברי המדרש בשעה שאמרו ישראל נעשה ונשמע, דפירושו הוא נשמע קריאת המגילה כנ"ל דידעו והשיגו כל זה ברוח הקודש, מיד אמר הקב"ה ויקחו לי תרומה להקדים שקליהן לשקליו, כפירוש רש"י דמוסב על תרומת המזבח דהיינו השקלים, ודוק היטב כי נכון הוא בס"ד.
8