ישמח משה, תולדות י״טYismach Moshe, Toldot 19
א׳ויהי עשו בן ארבעים שנה וגו' (בראשית כו לד), ותהיין מרת רוח וגו' (בראשית כו לה) עד סוף הענין. הנה כבר הרעישו תבל ומלואה על יצחק אבינו האיך נטה כל כך אחר הרשע ועזב הצדיק. ועוד יש להפליא אחר שמפורש בקרא שנשי עשו היו מרת רוח, ופירוש שהיו עובדי עבודה זרה (ב"ר ס"ה ד'), איך נאמר סמוך לזה שרצה לברכו, האם על זה שנשא רשעות כאלו, ובפרט שדרשו רז"ל (תנחומא תולדות סי' ח') ותכהנה עיניו (בראשית כז א), בעשנן של אלו. וגם מה שחרד אחר כך וסיים גם ברוך יהיה (בראשית כז לז). וגם מה זה דאמר והיה כאשר תריד וגו' (בראשית כז מ), דהוא לשון צער כמו שפירש רש"י (ד"ה והיה), הלא תיכף מצטער על העבדות, כי מי יחפוץ בעבדות ולא באדנות, ומה שפירש רש"י (שם) כשיהיה לך מקום להצטער שלא יעסקו בתורה, הוא דרך דרש ואין ענין צער לזה רק תערומות. ובמאי דסיימתי אפתח, כי לכאורה יש לפרש כפשוטו דהא קיימא לן בכתובות (כתובות פ"ג ע"א) ועוד בכמה דוכתא כר' הונא דאמר האומר אי אפשר בתקנת חכמים כגון זו, שומעין לו. ופירש רש"י כגון זו שניתקן לטובתי, עיין שם. ואם כן הכי נמי הרי בירך את עשו לטובתו ושמע צעקתו שצעק ואמר ברכני גם אני אבי (בראשית כז לד), ואמר לו הנה משמני הארץ וגו' (בראשית כז לט), אך חשב כי אם יתקיים בו הברכה, זו יהיה לאבן נגף ולצור מכשול לבית ישראל, כי עשיר יענה עזות (משלי יח כג), לכך התנה ואמרו את אחיך תעבוד, ובאופן זה יתקיים בו הברכה, ושמא יאמר עשו גם קוב לא תקבני גם ברך לא תברכני, ואיני רוצה לא מעוקצך ולא מדובשך, אינני רוצה לא בהברכה ולא בעבוד את ישראל, כי מי יודע מה יעשו בי. לזה אמר לו שהברירה בידו לומר אי אפשי כנ"ל לא בהברכה ולא בהעבדות, ואז יהיה כשאר הגוים שאין להם ברכה, והיינו ופרקת עולו וגו', אבל הברכה ודאי לא יתקיים באופן זה, כנ"ל לכאורה. אבל על זה קשה הלא בברכות של יעקב כבר נאמר (בראשית כז כט) וישתחוו לך בני אמך, וכאמרו (בראשית כז לז) הן גביר שמתיו לך, ואם כן מה יועיל אי אפשי שלו. ועוד קשה איך יוכל יצחק להטיל תנאי אחר מעשה, והא קיימא לן (גיטין ע"ה ע"ב) דבעינן תנאי קודם למעשה, ומכל שכן אחר גמר כל הענין, וכן הקשה השל"ה הק'. לכך נראה לישב ולפרש, וגם לפרש מה שנאמר על ידי מלאכי (א) הלא אח עשו ליעקב ואהב את יעקב (מלאכי א ג) ואת עשו שנאתי, ונאמר על ידי עובדיה (א ב) על אדום הנה קטן נתתיך בגוים בזוי אתה מאוד. וגם לפרש מה שנאמר (שם כ"א (עובדיה א כא)) ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו והיתה לה' המלוכה. מה מהות זה המשפט. וגם לשפוט את בני עשו היה ראוי לומר, כי ההר מה עשה לישראל. וגם לפרשת מה שנאמר (תהלים קכ"ב ד-ה) שבטי יה עדות לישראל וגו', (תהלים קכב ה) כי שמה ישבו כסאות למשפט כסאות לבית דוד. ומה ענין הסמיכות הזה. ונ"ל בזה כי הריב"ש בסימן ל"ח כתב, המוסיף בברכות זכרונות לומר ועקדת יצחק לזרעו של יעקב היום ברחמים תזכור, אינו אלא טועה, ועיין באו"ח סימן תקצ"א סעיף ז', ובטו"ז שם ס"ק ג', ובמגן אברהם שם ס"ק ז' ח', ובעשרה מאמרות מאמר אם כל חי חלק ב' סימן ל"ב, ובתשובות מהרי"ט ח"ב סימן ו'. והנה מ"ש הט"ז בשם זבחי שלמים, דהלא מבואר ביבמות (ע' ע"א) דאף זרע פסול נקרא זרע, לפי דברי תשובת מהרי"ט נפל זה בבירא, דהא מבואר שם ביבמות (י"ז ע"א) גם כן דהבא מן הנכרית לא מקרי זרעו כלל, ומ"ש הט"ז דטוב לפרש יותר, כבר מבואר בתשובת מהרי"ט הטעם גריעות הוספת הנ"ל, משום דמברכתיו של אדם ניכר, וראוי לאשמועינן חידוש יעויין שם, ועדיין אין זה קלקול דלא יהיה ניכר לאדם גדול. אך נראה דיש בזה קלקול, על פי מה ששמעתי בפסוק (איוב לג כג) אם יש עליו מלאך מליץ אחד מני אלף, היינו מן המשמאילים, על דרך דכתיב (תהלים צא ז) יפול מצדך אלף ורבבה מימינך, והבן. הכי נמי הוי כהודאה מאתנו שהוא בכלל זרע יצחק על כל פנים, והוא פתחון פה גדול להמסטין, וזה טעם נכון מאוד בעיני. וגם על כל דברי המגן אברהם תמצא ישוב, עיין תשובת מהרי"ט הנ"ל. והנה דעת השואל מבואר מתשובת מהרי"ט דזרע יצחק נקרא ולא זרע אברהם, וזה באמת פשט הפסוק (בראשית כא יב) כי ביצחק יקרא לך זרע, דמשמע ולא כל יצחק יקרא זרע אברהם, אם כן ממילא משמע דזרע יצחק מקרי, דאם לא כן אם כן הוי כל יצחק זרע אברהם, ודו"ק. ומה שהשיב מהרי"ט דהוא הודעה בעתידות לפי שישאו נשים נכריות, עדיין לא מתרצי, דהא הוי אז כל יצחק ודו"ק, אך העיקר דהוא בחירה מאתו ית', כי אין דרכו ית' להודיע בעתידות מה שתלוי בבחירה. אך דנ"ל לאמת גמור דמזרע אברהם נכרתו אז באמירתו כי כן גזרה חכמתו ית', אבל זרע יצחק נקראו, מאחר שנשאו נשים זרות והולידו, אזי בבחירתם כרתו את זרעם גם כן מלהיות נקראו זרע יצחק, והא והא איתנייהו, כנ"ל ברור. אך י"ל דקלקולם זהו תיקונם, דבשלמא אי נקראו זרע אברהם, אם כן מתיחסים על קדושתו שיצא מתורת בן נח כשהיה בן מ"ח שנה כמ"ש שם במהרי"ט, אם כן כשנשאו נשים נכריות נכרתו זרעם לגמרי מאברהם ויצחק. אבל כיון שאין נקראים זרע אברהם, והוא רק בן יצחק מצד שהולידו, אבל אינו מתייחס אחריו לקדושת ישראל, כי מראש צורים אראנו (במדבר כג ט), זה אברהם (עיין שמו"ר פט"ו ז'), והוא המחצב וממנו נמשך ייחוס הקדושה, (כדאיתא פרק ג' דנדרים בדף ל"א.) דפריך ישראל מי נפיק מכלל בן נח, ומשני כיון דאיקדש אברהם איתקרי על שמיה). ואם כן זה שאין מתייחס אחריו הוא הוא כשאר בני נח, ואם כן באומות הלך אחר הזכר, ונמצא מה שנאמר ביצחק ולא כל יצחק, זה גורם לו להקרא זרע יצחק, דאלו לא נאמר כך והיה נקרא זרע אברהם, אם כן היו נכרת לגמרי מזרע אברהם ויצחק, אבל עכשיו שנאמר, אם כן נשאר בכלל זרע יצחק, כנ"ל ברור.
1
ב׳ונראה שזה היה הטעם של מהרי"ט שנדחק לומר שגם זרע אברהם נקראו, רק שהיה הודעה בעתידות, אבל אין זה מספיק כמ"ש. והנה לדעת ר' יהודאי גאון דמומר אינו זוקק ליבום דלא נקרא אח, ועיין בהגהות מרדכי פרק החולץ בשם רבינו שמשון, דכל היכא דכתיב אחוה, אין מומר בכלל. ואם כן לפי זה י"ל דגם בן לא יקרא, והלא מבואר בקדושין פרק קמא דף י"ח ע"א והביאו המהרי"ט שם בתשובה, דעשו ישראל מומר היה. ולכאורה יש מכאן ראיה לסתור לדעת רבינו שמשון, דהא כתיב הלא אח עשו ליעקב. אך י"ל דהוא כמו שם מושאל ובדרך העברה ולא בדרך האמת. ואפשר שמזה הטעם דרשו רז"ל (ב"ר ע"ה ז') באנו אל אחיך (בראשית לב ז), שאתה אומר אחיך אבל הוא מתנהג עמך כעשו ודו"ק. אבל הפשוט שדרשו כן מחמת יתורא, אך קשה דהא שם בקדושין מבואר דהוא יורש את אביו, אם כן מבואר דנקרא בן, ולמא לא יקרא אח. ועוד דמהא גופא שכתב שם בהגהות מרדכי דלענין גיטין וקדושין הוי כישראל, משום דלא כתיב אחוה, אם כן מוכח דנקרא בן, דאם לא כן לא הוי בן ישראל ודו"ק. ויש לדחות. ומיהו לא מצינו דמי שיש לו בן מומר, שאשתו זקוקה ליבום, וכבר הכיתי על קדקד ראיה זו של רבינו שמשון בתשובה. ומיהו כיון דמבואר בקדושין דהוי ישראל מומר, אם כן מוכרח דאף אם לא נקרא זרע אברהם רק בן יצחק, מכל מקום ישראל הוי כמו אביו, ואם כן לפי זה נכרתו הבנים לגמרי. וזה נראה לי לטעם אמת דירשו ישראל לעתיד קני וקניזי וקדמוני, לפי שגם לוט נתגייר אצל אברהם, והמופת המצות שאפה (בראשית יט ג), ובניו עמון ומואב נשאו נשים נכריות, וכתיב (דברים ב ט) כי לבני לוט נתתי ירושה, ואין אלו בניו, ואם כן ישראל הם היורשים. דהא מבואר ברש"י פרשת לך על הפסוק (בראשית יג ז) והכנעני והפריזי (ד"ה ויהי), דהיו אומרים כיון דאין לאברהם זרע אם כן לוט יורשו, ואם כן עתה נהפוך הוא וכן בעשו, ודו"ק. אך דלעת עתה שיש קבול שכר לעשו, אם כן מה דטבי ליה וניחא ליה עבדי ליה, דאם לא כן לא הוי שכר. וכן בלוט שמבואר ברש"י פרשת (דברים) [וירא] (בראשית יט כט ד"ה ויזכר) שניתן לו בשכר שהלך עם אברהם למצרים, ולא גילה ששרה אשתו היא של אברהם. וקדמוני היינו הר שעיר, וקני וקניזי היינו עמון ומואב, כמו שמבואר בירושלמי (שביעית פ"ו ה"א) הובא שם במהרי"ט. ונראה שזה כונת התורה שנזכר בה ירושת בני לוט ובני עשו, דבשלמא בישראל נזכר שלא יאמרו לסטים אתם (ב"ר א' ב'), אבל בעשו וישמעאל יאמרו, ולפי מ"ש אתי שפיר ודו"ק. והנה אף שנאמר כי ביצחק, אינו ניכר איזו מקצת יצחק, אמנם בט"ז יו"ד סימן קי"ז (סק"א) גבי דברים טמאים דכתיב לכם (ויקרא יא יא), וכתיב יהיו (ויקרא יא יב), וכיון שלא נתפרש איזו להיתר ואיזו לאיסור, הרי הדבר מסור לחכמים, עיין שם. ואם כן הכי נמי שלא נתפרש, הבין יצחק שהדר מסור לו, וכן היה באמת. ועכשיו יובן הסמיכות, כיון שראה יצחק שעשו נשא נשים נכריות ולא גיירן, חישב שאם אבחר ליעקב להיות זרע אברהם, אם כן נשאר עשו על כל פנים וזרעו אחריו בזרע יצחק, כי אז אין לו דין ישראל ובאומות הלך אחר הזכר (יבמות ע"ח ע"ב). מה שאין כן אם אבחרנו לזרע אברהם, ואם כן אין לו הברכה והארץ דהוא ירושה מאברהם, אם כן תיקונו זהו קלקולו, וזרעו נכרתים דאינם נקראים בניו, ויעקב יורשו הן להברכה והן להארץ. ורבקה חשבה שאף שהוא רק בן יצחק, מכל מקום הוא בכלל ישראל ויכרת זרעו, ולמה לו הברכה שיהיה הוא הצינור להגיע ליעקב הברכה, ויהיה יעקב נבדל מזרע אברהם ולא יהיה לאברהם זרע כלל ודו"ק, וחבל על זכות הגדול של אב הזקן הזה. ועוד חשבה שמכל מקום יותן לו בהכרח שכר כיבוד במאי דניחא ליה. והנה יצחק לשיטתו, ולכך צעק ואמר מה עשה יעקב, הלא על כל פנים גם ברוך יהיה בדרך טפל לדעתו, והבין שדעת יעקב לא כן הוא, רק שאף מזרעו יכרת כאמור, ואם כן לפי זה אין זרעו של עשו בכלל אחיו ובני אמו שאמר לו וישתחו לך וגו'. והנה הדבר ברפיון אצלו, ואמר לו הנה משמני וגו' באופן שאת אחיך תעבוד, ושמא יאמר עשו לא מדובשך ולא מעוקצך מוטב שאשאר על דעת יעקב, לכן אמר והיה כאשר תריד ותאמר אי אפשי כנ"ל, דהיינו שתבחר שלא להחשב כלל אף בכלל זרעו של יצחק כדעת יעקב, אז ופרקת עולו כי אין אתה מבני אביו, וגם הברכה לא יתקיים ותהיה כשאר הגוים. ועל פי זה יובן דברי מלאכי ודברי עובדיה ודו"ק. ועל פי זה יש לפרש בפרשת וישב (בראשית לז יד) וישלחהו מעמק חברון, ופירש רש"י (ד"ה מעמק) מאותה עצה העמוקה וכו'. ויש להבין מה הוא העצה בזה, ומה היא העמוקה, ועיין בכלי יקר שם. והנ"ל כי נ"ל עוד טעם על שנגזר עינוי ועבדות, כדי לדחות את עשו וישמעאל מירושת הארץ שיאמרו איני יורש ואיני פורע, כמו שפירש רש"י בפסוק (בראשית לו ו) וילך אל ארץ מפני יעקב אחיו (ד"ה ולא), וק"ל. והוא דבר שלא ניתן לגלות כי יהיה סילוק הבחירה, ולכך נקרא עצה עמוקה, ודו"ק. ונ"ל עוד יותר עמוק, כי עשו מומר לתאבון היה כמו שמשמע בפרשת תולדות (בראשית כז ה) לצוד ציד להביא, ואם כן מאי אכפת ליה שתטבול האשה מקודם לשם גירות, רק עשה זה שלא יהיה נקראים בניו על שמו ולא יחול עליהם השטר חוב, ואם כן ממילא דאין להם חלק בארץ מירושת אברהם, לכך וילך אל ארץ באשר ימצא, וזה היה רצון הקב"ה שידחה עשו מירושת הארץ, ואי אפשר לגלות כנ"ל והוא עצה עמוקה באמת. והיינו ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט וגו', ר"ל שהר עשו יהיה שייך לישראל בתורת ירושה כיון שכבר נפסק השכר, והנה זה אם לא נטמאו הם, וזה צריך עדות, כמו שנאמר (במדבר כו ה) החנוכי הפלאי, שהוסיף להם ה"א בראש ויו"ד בסוף (פסיקתא דר"כ פי"א ו'), והיינו שבטי יה עדות לישראל וגו', כי שמה ישבו כסאות למשפט האמור במקום אחר, דהיינו על דבר הר עשו, ולכך נצרך זה העדות ודו"ק.
2