ישמח משה, תולדות כ״בYismach Moshe, Toldot 22
א׳ויאמר ראה ריח בני כריח שדה וגו' (בראשית כז כז). פירש רש"י (ד"ה כריח) וזהו חקל תפוחין כך דרשו רז"ל (תענית כ"ט ע"ב). ונ"ל בהקדים להבין מאמר רז"ל (שבת דף פ"ח ע"א) על הפסוק (שיר השירים ב ג) כתפוח בעצי היער, למה נמשלו ישראל לתפוח, מה התפוח פריו קודם לעליו, כך ישראל הקדימו נעשה לנשמע (שמות כד ז), ועיין שם בתוספת (ד"ה כפה). בהזכיר מה שפירשתי מאמרם ז"ל (ברכות דף נ"ז ע"א) אפילו פושעי ישראל מלאים מצות כרימון. כי יש הפרש בין מעשים טובים של צדיקים, ובין מעשים טובים של רשעים, כי מעשים טובים של צדיקים הם במחשבה זכה וצלולה בלתי לה' לבדו, לא כן הרשעים דאף אם עושים מעשים טובים, הוא רק להנאתן ולטובתן ובשביל איזה תועלת וכדומה, והקליפה עיקר יותר מגוף הפרי, וזולת הפסולת והקליפה לא היו עושים המעשים טובים ההם, והרי זה דומה לרימון דכי שקלי לנץ דרימונא שהיא השומר לפרי, מיית רימונא כדאיתא בברכות (דף ל"ו ע"ב). כמו כן מעשיהם הטובים של הרשעים, בזולת הקליפה והפסולת אין להמעשים טובים קיום אצלם. וזה שאמרו פושעי ישראל מלאים מצות, אבל אינו אלא כרימון, והבן. אמנם מעשים טובים של צדיקים שהוא זך ונקי אור בהיר בשחקים למען שמו ית', הוא אוכל בלי פסולת ופרי בלי שומר. עוד נקדים מה שפירשתי על שאמרו ישראל נעשה ואחר כך ונשמע, להורות כי היא לשמה הגמור, באופן שאינם רוצים לשמוע אם יש להם תועלת, ואחר כך יהיה הסכמה על העשיה, כי לא יחישו לתועלתם רק לעשות ציויו יהיה מה שיהיה, רק ונשמע לדעת מה לעשות, והוא פירוש נכון מאד. ועל פי זה מבואר המאמר שנמשלו ישראל לתפוח שפריו קודם לעליו שהוא השומר, כך ישראל הקדימו נעשה לנשמע, כי היא פנימית בלי שום קליפה השומר לפרי, והבן. ועל פי זה מבואר דרשת רז"ל הנ"ל, כי יצחק ידע כי יעקב יושב אוהלים, אבל חשב שמא יש בו קצת חונף, לכך נכנס עמו ריח שדה תפוחים, והבן זה. ועוד י"ל על פי מה שכתב הבינה לעיתים (סוף דרוש מ"ב) על מאמרם הנ"ל למה נמשלו ישראל לתפוח, כי גם בו ית' יצדק המשל הזה, כי אם היות מדרך העולם העובד עבודה לזולתו, תחילה יקדים מעשה העבודה ואחר כך בא לו התשלום. אמנם אצלו ית' הוא להיפך, כי לעולם הוא מקדים מעשה ההטבה אל מעשה העבודה, כאמרו מי הקדימנו ואשלם (איוב מא ג), כלום עשית מעקה אם לא נתתי לך תחילה בית, לבשת ציצית אם לא נתתי לך הבגד וכו' (ויק"ר כ"ז ב'), באופן שיש לנו הפרי קודם חנטת העלים, עד כאן דבריו. והנה יצחק חישב שלא יהנה יעקב כלל מטובת עולם הזה, לזה נכנס עמו ריח שדה תפוחים שפריו קודם לעליו, להורות לו כי גבהו דרכי השי"ת מדרכיו ומחשבתו ית' ממחשבתו, שהוא מקדים ההטבה קודם למעשה, והבן.
1