ישמח משה, תולדות כ״גYismach Moshe, Toldot 23
א׳ויתן לך האלקים וגו' (בראשית כז כח). הנה מהר"י אברבנאל כתב כי נתן יצחק ברכותיו בשם אלקים, וכן אמר אחר כך ויתן לך את ברכת אברהם וגו' אשר נתן אלקים לאברהם (בראשית כח ד), להגיד שהיו ברכותיו תנאיות כפי הכנת המתברכים, ובהיותם טובים וישרים בלבותם יזכו להן, ואם לא יהיה כן לא יחולו עליהן. וגם מזה הצד לא היה אפשר להן שתחול ברכת אברהם ויצחק על עשו, לפי שניתנה בשם אלקים המורה על מדת הדין, ואם היא זכאי הן מן הדין שיקבלם, ואם לא לא תחול עליו, כי פלס ומאזני משפט להשי"ת בדבר הזה ולא לפניו חנף יבא, עד כאן דבריו. ונראה להוסיף נופך על פי זה, כי כזה היה רוצה לברך את עשו, כי סביר היה שהוא צדיק, ואם כן עשו לא חסר כלום במה שלא ברכו, כי עליו לא היה חל כלל, והוי זה נהנה וזה לא חסר וכופין על מדת סדום (עירובין מ"ט ע"א). ועל פי זה יומתק מאד (בראשית כז כז) ראה ריח בני וגו' אשר בירכו ה' ויתן לך האלקים. דקשה איך נמשך לזה הריח הברכה. ועוד דכאן אמר ה', ואחר כך תוך כדי דבור אלקים. אך רש"י (ד"ה וירח) פירש דנכנס עמו ריח גן עדן. והנה יצחק היה מכיר בהריח ההוא, דהא מבואר דאחר העקדה היה שם כשלש שנים, לכך כיון שהריח ריח ההוא וידע שהוא בר גן עדן, אמר ראה ריח בני וגו', ר"ל שמזה יובן שבר גן עדן אתה, לכך יש לדאוג שלא יתקלקל המעלה הלזו על ידי הברכה, ויצא שכרו בהפסדו ויהיה ההפסד מרובה על השבח, על כן ויתן לך האלקים כנ"ל. והנה כבוא עשו היה ההיפוך, שנכנס הגיהנם עמו כפירוש רש"י (ד"ה ויחרד) שראה גיהנם פתוחה מתחתיו וידע שהוא בר גיהנם, אך מחמת החרדה נסתלק ממנו רוח הקודש, כאמרם ז"ל במסכת שבת (דף למ"ד ע"ב) שאין השכינה שורה אלא מתוך שמחה, לכך לא ידע אם היה זה מזרעו או מאיש אחר, ולכך אמר כמתאונן (בראשית כז לג) מי איפה וגו' וגם ברוך יהיה, כיון שלנגדך שהיתה במחשבת הברכה, הוי זה נהנה וזה לא חסר זכה בה מן הדין, ונצטער שאין המתברך מזרעו וציער את עצמו על שלא בירך את יעקב, ואחר כך כשנתישב דעתו וחזר אליו רוח הקודש, נתוודע לו שהיה יעקב אמר (בראשית כז לה) בא אחיך וגו' ויקח וגו', שבאמת לקחו אף עכשיו שאברך אותך שלא במדת הדין, מכל מקום כבר ברכתיו, ובאמת משמני הארץ הנאמר לעשו (בראשית כז לט), אינו מטל השמים ומשמני הארץ הנאמר ליעקב, כמ"ש האברבנאל שיצחק התחיל ברכתו מטל השמים, לרמז על השגחת אלקית והדבקות עליון, ומשמני הארץ רומז לארץ ישראל, עיין שם ועיין בזוהר הקדוש (ח"א קמ"ג ע"ב). ולדעתי יש לכוין זה בפסוק, כי ליעקב אמר מטל השמים ולא אמר מעל, כי קאי על השגחת השי"ת והשפעתו הדבקה בזרעו של אברהם, ומלא כל הארץ כבודו ולית אתר פנוי מיניה ואין לבא מלמעלה. אבל בעשו כוון על טל ממש, על כן אמר מעל שבא מאויר הלח של מעלה המוליד אגלי טל. וגם ליעקב שם נאמר מטל השמים ואחר כך משמני הארץ, שקאי על ארץ הקדושה אשר עיני ה' אלקיך בה (דברים יא יב), על כן הקדים ההשגחה ואמר ויתן לך האלקים שיתן בהשגחתו הפרטית. אבל בעשו דקאי על טל הגשמי, ואם אין לו שדה למה לו טל, על כן הקדים משמני הארץ, ונאמר משמני הארץ יהיה מושבך, דהיינו שלא יתן לו בעצם רק טבעית, כי יהיה מושבו בארץ אשר היא שמינה בטבע והיא רויה מטל השמים. והנה מקודם אף שראה גיהנם פתוחה מתחתיו ונתוודע לו שהוא רשע, אף על פי כן לא רצה לברכו בלי תנאי, כי חשב אולי בניו יהיה צדיקים ויזכו לעולם הבא, והברכה בלי תנאי יקלקלן, ועל תנאי אי אפשר כלל לחול עליו כעת כיון שהוא רשע, אבל מאחר שאמר לו את בכורתי לקח (בראשית כז לו), וידוע מהמדרש (תנדב"א זוטא פי"ט) שזה חלק עולם הבא, וידע שלא יהיה שריד לבית עשו בעולם הבא, על כן נצמח והנה עתה לקח ברכתי גם עולם הזה. וכיון ששמע יצחק ששוב אין לו חלק ונחלה בעולם הבא ואין לו מה להפסיד, על כן ברכו בעולם הזה בלי תנאי, וגם כדי שלא יהיה לו ערעור על יעקב על מכירת הבכורה. ובמ"ש נתיישב הא דקשה מה מועיל ברכת יעקב כיון שהיה בטעות, והבן כי הוא מטעם זה נהנה וזה לא חסר. ועל פי זה יובן הא דאמר (בראשית כז מ) והיה כאשר תריד וגו', שהקשו איך הטיל תנאי אחר מעשה. ולפי מ"ש תו לא קשיא, כי יסודו של ברכת יעקב הוא משום זה נהנה וזה לא חסר, אם כן התינח בגוף הברכה, אבל בזה שיעבוד ליעקב הרי חסר, כי אם היה מברכו כמו שחשב יצחק בשעת הברכה שמברך לעשו, אף שלא היה הברכה חל, מכל מקום לא היה עבד ליעקב, דהא לא היה נתברך יעקב בכך, ואם כן כיון דחיסר בזה, הדרא קושיא לדוכתיה מה מועיל ברכת יעקב בזה דהרי היה בטעות. רק לזה אמר לו יצחק ואת אחיך תעבוד, ר"ל שאין לך היזק במה שתעבוד את אחיך, כי אחיך הוא וקצת טובה יהיה לך, דעל ידי שתהיה נכנע לו בודאי כמה מצות ומעשים טובים תעשה, כי מושל מקשיב על דבר צדק וכו' (משלי כט יב), כמו דאיתא בריש חולין (ד' ע"ב), וכמו שהיה בהיות אדום נכנע תחת יד יהודה כמבואר ביוסיפין. וידוע דאחיו נאמר על הדמיון, כמו שפירש רש"י בלבן (בראשית כט יב, ד"ה כי) אחיו אני ברמאות, וכמו שכתב רב יהודאי גאון דמומר לא נקרא אח. וזה אצלי פירוש הפסוק בא אחיך במרמה, ר"ל הוא אחיך במרמה, וכמו שאמר יעקב על לבן אחיו אנא ברמאות, הכי נמי אמר יצחק, ור"ל דיפה עשה יעקב שאתה רמית אותי להראות לפני שאתה צדיק כדי שאברכך, על כן יפה עשה דעם עקש תתפתל (תהלים יח כז), ורימה גם הוא ויקח ברכתך באמת מן הדין דזה נהנה וזה לא חסר הוא. לזה אמר והיה כאשר תריד, שיהיה לך עם העבדות צער והיזק כמו שפירש רש"י (ד"ה והיה), כמו אריד בשיחי (תהלים נה ג), דהיינו בעת שיהיה יעקב עבד ובגולה וימשלו אחרים בכל אשר לו, ואם אתה תהיה עבד לו, אם כן ממילא שתהיה עבד לאומות אחרים וכדי בזיון ואז אין שבח, אז ובאמת ופרקת עולו מן הדין כיון שאתה אז חסר, אם כן אזיל הדין דזה נהנה וזה לא חסר. אם כן נתיישב הקושיא דאיך הטיל יצחק תנאי אחר מעשה, ומיושב שפיר הפסוק והיה כאשר תריד, דעל פירוש רש"י קשה דמאי ענין צער לכאן, מקום להתרעם היה ראוי לומר והבן, וממילא דכיון שפרק העול, אם כן יכול להיות דיעקב היה עבד לו, והבן. ועל פי זה יובן גם הפסוק שלאחריו (בראשית כז מא) וישטום עשו את יעקב על הברכה אשר ברכו אביו. דקשה על הדבר הזה היה לו לומר, ואנא ידענא מה היא דהא מיניה סליק, או הוה ליה למימר סתם על הברכה, וגם אם לא היה אומר רק וישטום עשו את יעקב, ולא הוי מפרש מפני מה, גם כן ממילא הוי ידעינן מפני מה דהא מיניה סליק. וביותר קשה דאמר אשר ברכו אביו, היה לו לומר אשר לקח ממנו הברכה, דאלו ברכו ולא הוי לוקח ממנו לא היה לו לשטום. ולפי מ"ש אתי שפיר דהפסוק מספר בזה רשעת עשו, דכבר גילה לו אביו שיעקב זכה מצד זה נהנה וזה לא חסר, ואם כן ידע דלא חסר ולא לקח ממנו כדרך הרשעים המקנאים, ואדרבה הרויח על ידו ברכתו שבירך אותו יצחק בלי תנאי, ואלולי זאת שעשה יעקב לא היה מתברך כלל, ועם כל זה ראה לשלם רעה תחת טובה. וזה שאמר הכתוב וישטום עשו את יעקב על הברכה אשר ברכו אביו לעשו, ועל כן נאמר (עובדיה א י) מחמס אחיך יעקב תכסך בושה, ועיין בתוספת קדושין (דף ל"ט ע"ב [ד"ה מחשבה]) דבן נח נידון על המחשבה כמעשה, ומכל מקום קשה למה יבוש כיון שיעקב עשה כ"כ. ולפי מ"ש אתי שפיר דמדת סדום הוא, על כן מסיים הפסוק ונכרת כסדום כי תמו נכרתו והבן.
1
