ישמח משה, תולדות כ״זYismach Moshe, Toldot 27
א׳ויאמר וגו' ויעקבני זה פעמים את בכורתי לקח והנה עתה לקח ברכתי (בראשית כז לו). יש לדקדק על מה דאמר והנה עתה, דאיך שייך לומר עתה על מה שעבר, מה לי זמן רב או זמן מיעוט, עתה אין שייך לומר רק על ההוה. ונ"ל שנצנץ בפיו על דרך ניבא ואינו יודע מה ניבא לכבודו של יעקב הודאה לקיבול הברכות, והודאת בעל דין כמאה עדים דמי (גיטין מ' ע"ב) וכמו שאבאר. דהנה יעקב נתברך לכאורה בטעות, וכל מידי דטעות לאו כלום הוא (יבמות צ"ב ע"א). אך באמת אינו טעות, דאף דדעתו היה לברך את עשו, היינו משום שהיה סבור שהוא צדיק, ואם כן הטעות היה בטעות ולאו כלום הוא, והבן דאם היה יודע האמת שהוא אינו צדיק כלל, בודאי היה דעתו ורצונו מסכים שלא לברכו רק את יעקב וכמ"ש למעלה. והנה באמת עשו היה רשע גמור, רק זכות אחד גדול היה לו, דהלא מבואר במדרש פרשת חיי שרה (ב"ר נ"ח ח') עשרה פעמים בני חת כתיב בפרשה, ללמדך שכל המקיים מקחו של צדיק, כאלו קיים כל התורה כולה שניתנה בעשרת הדברות. והנה כשיעקב רצה לקנות ממנו הבכורה, והוא עשה רצונו ומכרה לו אף שביזה עבודתו של מקום, מכל מקום קיים מקחו של צדיק, ונמצא הוי כאלו קיים כל התורה, ומחמת זה היה קצת ערעור על קבלת הברכות. והנה איתא במסכת קדושין (דף מ' ע"ב) דבתוהא על הראשונות לא יזכרו לו כל צדקותיו, ולכך עתה שהיה תוהה על הראשונות וערער על הבכורה, וצעק את בכורתי לקח בעקבה, לא הועיל בערעורו רק שאבד הזכות הגדול שהיה לו, ונתקיימו הברכות בידו של יעקב. וזה דבריו אחר שצעק את בכורתי לקח, אמר והנה עתה ממש לקח ברכתי, לכך אחר דבריו הללו שכבר הרגיש שאבדה ממנו הזכות ונתקיימו הברכות ביד יעקב, אמר (בראשית כז לו) הלא אצלת לי ברכה ר"ל ברכה אחרת, ולכך נאמר ויאמר הלא אצלת וגו', והיינו אמירה אחרת כנ"ל, והבן. והנה אין צ"ל כלל ניבא ואינו יודע מה ניבא, רק תחילה רצה לומר את בכורתי לקח וגם לקח ברכתי, רק אחר שאמר את בכורתי לקח, תיכף נפל לו בדעתו שעל ידי זה יתקיים הברכה ביד יעקב, לכך אמר והנה עתה וגו', כי שומה מאת ה' היה שיודה על הברכות, והבן זה כי נכון בס"ד.
1
