ישמח משה, תולדות ל״וYismach Moshe, Toldot 36
א׳כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו (מלאכי ב ז). נ"ל על פי מ"ש בספר מכתב אליהו בפסוק (שיר השירים א ב) ישקני מנשיקות פיהו. כי פיו מוסב על זכר, ופיה על נקבה, ופיהו על זכר ונקבה יחד, עיין שם. ונ"ל דגם כאן י"ל כן, על פי שכתבו דלכך נקראים חכמים תלמידי חכמים, דכל זמן שהוא תלמיד בעיניו, שצריך עוד ללמוד דהתורה אין לה סוף, הוא חכם. מה שאין כן כשמחזיק עצמו לחכם שאינו צריך ללמוד עוד, אז לא הוי לא חכם ולא תלמיד, עד כאן. ואם כן צריך להיות מקבל וגם משפיע, דמונע בר וגו' וברכה לאיש משביר (משלי יא כו). וידוע דהמשפיע נקרא בשם איש, והמקבל בשם אשה, והיינו תורה יבקשו מפיהו, שהוא כלול משניהם מקבל ומשפיע כנ"ל.
1
ב׳או יאמר כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה' צבאות הוא (מלאכי ב ז). על פי דברי אור פני משה בפרשת מצורע, עיין שם מה שפירש על הפסוק הנ"ל דקאי על משה. ולי נראה כדבריו ובאופן אחר, על פי הגמרא זבחים (ק"ב ע"א) לא פסקה הכהונה אלא מזרעו של משה, שנאמר (דברי הימים א' כג יד) ומשה איש אלהים בניו יקראו על שבט הלוי, אבל משה בעצמו כהן גדול היה, עיין שם. והנה ידוע מה שפירש בחן טוב פרשת תצוה על המדרש (שמו"ר ל"ז ד') כשאמר השי"ת למשה ואתה הקרב אליך את אהרן אחיך (שמות כח א), הרע למשה, אמר לו הקב"ה משה תורה שלי היתה ונתתיה לך. ור"ל שהיה דן משה לכהן לה' יען כי קדוש הוא לאלקיו פרוש מאשה והוא כמלאך משרת, ולא נאה הכהונה לזולתו כי אם לו. והשיב לו השי"ת מה טעם לא ניתנה התורה כי אם לך ולא למלאכים, הוא רק בטענה זו כלום יצר הרע יש בכם וכו', וזה הטעם הוא בעצמו לקדש את אהרן לכהן לה', עיין שם. ואני פירשתי המדרש הנ"ל, על פי הגמרא הנ"ל דמשה בעצמו כהן היה, רק דפסקה הכהונה מזרעו. ולפי זה מה שנתקרב אהרן, הוא שיהיה הכהונה לו ולזרעו אחריו, ואיתא בספר עיר בנימין דלכך לא נתייחסו בניו של משה אחריו, משום שהיה איש האלקים ואין כבוד כלפי מעלה להתייחס בניו הגשמיים אחריו, וזה שאמר הכתוב ומשה איש האלקים, לכך בניו יקראו על שבט הלוי, עד כאן דבריו. והן דברי המדרש כשאמר לו הקב"ה למשה ואתה הקרב אליך את אהרן אחיך ואת בניו אתו וגו', הרע למשה היינו מה שזרעו יקראו על שבט הלוי, ואמר לו הקב"ה תורה שלי היתה ונתתיה לך ולא לאחר מפני שאתה איש האלקים, ואם כן משום הא גופיה אין זרעך מתייחסים אחריך, וכמו שיבואר בפרשת תצוה באורך. והנה פירושי ופירוש של החן טוב בקנה אחד עולה, דהיינו לפי שלא היה במשה שום אנושיית, על כן ראוי היה לקבל התורה, ומשום זה לא נתייחסו בניו אחריו.
2
ג׳והיוצא מדברים האלו דמשה לפי שלא חטא בעץ הדעת, נשאר בכתנות אור באל"ף ולא עור בע' (עיין זוהר ח"א ל"ו ע"ב), ולכך אין בו חומריות ואנושיית, וגם הגוף מלאך ואין בו מסך המבדיל, ולכך התאחד עם התורה, וכמו שפירשתי בפסוק (משלי ח' י"ב) אני חכמה שכנתי ערמה. כי השורש הוא ערום כמבואר בקונקרדאנציע. ונ"ל דלכך נקראו תלמידי חכמים ולא חכמים, כי חכם היינו מי שהוא חכם בעצם, וזה לא יתכן בעודו בגוף, רק מי שיש בו חכמה, רק שעתה למדו הטכסיס שיתעצמו בו אחר הפרדן, והיינו תלמידי חכמים שלומדין את עצמן שיהיו חכמים, והבן. והנה לפי זה בעת שחטא אדם הראשון ונתלבש בכתנות עור, נעדר ממנו שם חכם, אך קודם שנתלבש היה חכם באמת, ועיין במורה נבוכים. וז"ש אני עצם החכמה, אם שכנתי ערמה כלומר ערום בלי לבוש החומרי והגשמי, כי אם בחינת כתנות אור, ומי שהוא במדריגה זו טוב לשמוע ממנו, כאמרם (עיין כתובות קי"א ע"א) אינו דומה שומע מפי הרב לשומע מפי התלמיד. וכבר פירשתיו במקום אחר, כי המתאחד עם החכמה הוא נקרא חכם, מה שאין כן המקבל מן החכמה ואינו מתאחד עם החכמה, הוא רק תלמיד חכם והבן, ובודאי מי שמתאחד דבריו עושים רושם גדול בלב השומע, והיינו אינו דומה וכו'. ולכך קבל משה את התורה שהיה כולו טוב, כאמרם במסכת מנחות (דף נ"ג:) יבא טוב ויקבל טוב וכו'. והיינו שפתי כהן זה משה שהיה כהן, ישמרו דעת היינו עץ הדעת ולא אכל ממנו, לכך תורה יבקשו מפיהו דוקא, ושמא תאמר אם היה כהן למה לא יכהנו בניו, לזה אמר כי מלאך ה' צבאות הוא, כמ"ש החן טוב וכפירושי הנ"ל, ודו"ק. ועל פי האמור נ"ל לבאר אמרם (חגיגה דף (י"ז ע"א) [ט"ו ע"ב] אם הרב דומה למלאך ה' צבאות, תורה יבקשו מפיהו, ואם לאו וכו'. דקשה טובא (א), דסותר לדברי רבי דאמר איזה חכם הלומד מכל האדם (אבות פ"ד מ"א). (ב), דאם כן לעולם לא ילמד תורה, דאיך ימצא איש כמלאך, וגם אם המצא ימצא הוא אחד מאלף, וגם לאו כל אדם יוכל להבחין. ולפי מ"ש אתי שפיר, דודאי יש ללמוד מכל אדם, רק אם הוא בגדר מלאך יבקשו תורה מפיהו דייקא, ר"ל אף דבר שכבר שמע בשמו מאיש אחר, יבקשו מפיהו שיחזור וישמע ממנו, כי אינו דומה וכו' ודבריו עושים רושם, על דרך שכתב הכוזרי כי דברים היוצאים מפי איש האלקי, יקדחו הניצוצות בנפשות השומעים וישובו למאורות בלבותם. וז"ש הנביא הלא כה דברי כאש בוער בלב השומעים, לפי שהוא נאום ה' מחמת דביקותו והבן, אבל אם אינו דומה למלאך וכו', אל יבקשו תורה מפיהו דייקא, ר"ל כי אין צורך לחזור שישמע דוקא מפיהו כי מה גבר בגוברין, ודי אם ישמע דבריו מפי אחר, אבל לשמוע חידושי תורה ודאי יעשה אזניו כאפרכסת ויקבל האמת ממי שאמרו. והא דהקשה על רבי מאיר בזה (שם), היינו כיון שיש הבדל בין מלמד למלמד, ממילא נשמע דאם היה רשע אין לשמוע כלל ממנו, והבן כי נכון הוא בס"ד.
3
ד׳או יאמר אם הרב דומה למלאך וכו' (חגיגה ט"ו ע"ב). היינו שלא נשמע עליו שום חטא, כמו עמך נקיים כמלאכי השרת שאין בהם חטא (דב"ר פ"ב ל"ו, פרקי דר"א פמ"ה), אז יבקשו תורה מפיהו. ר"ל אף שגוף התורה אין צריך לבקש כי ידוע היא, אף על פי כן יבקשו מפיהו, כי כשיוצא מפיו עושה רושם בלב השומעים כמ"ש לעיל, ואם לאו היינו שהוא חוטא, אל יבקשו תורה מפיהו, ר"ל אף שהיא תורה, אל יבקשו אותה מפיהו ובכל אחד רבותא קאמר, והא דאיתא (אבות פ"ד מ"א) איזה חכם הלומד מכל האדם, היינו מי שיכול ללמוד והבן, והיינו שיש לו מדריגה כר' מאיר שיכול לעשות מהכל קדושה, ואז אפילו שיחת חולין שלו הוא תורה, והיינו (תהלים קיט צט) מכל מלמדי השכלתי כי עדותיך שיחה לי, והבן. ועוד נ"ל על פי מ"ש בענין משנה תורה אחרי הכותו (דברים א ד), על פי אמרם בירבעם שהיו ס' רבוא מלאכי השרת נהנין מזיו תורתו, ואחר כך חזר הכל לזוהמא. והיינו אם הרב דומה וכו' שכבר הוא מובטח שלא יפול ממדריגתו והוי כעומד לענין זה, יבקשו תורה וכו' כי שוב לא יחזור לזוהמא, והבן. ועוד נ"ל בהקדים הא דאיתא במגילה (דף ט"ו ע"א) אמר רבי אלעזר אמר ר' חנינא צדיק אבד לדורו אבד, ואמר רבי אלעזר אמר ר' חנינא כל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם וכו'. ונ"ל סמיכות הני תרי מימרא, על פי שראיתי בספר אחד דכשאומר דבר בשם אומרו, אם כן שפתותיו של הצדיק דובבות בקבר, דהיינו שמעורר חיות להצדיק, ועל כן נחשב להדור. והיינו שדרשו (יבמות צ"ו ע"ב) אגורה באהליך עולמים (תהלים סא ה), דהוי כדר בעולם הזה, והבן. וכבר פירשתי מה שדרשו במסכת ברכות (דף ח' ע"א) אוהב ה' שערי ציון וגו' (תהלים פז ב), שערים המצוינים בהלכה וכו'. דלכאורה קשה וכי בתי מדרשות לאו מצוינים בהלכה הן, ורבינו יונה כתב דבבתי מדרשות לומדים לפי שעה, אבל מצוינים בהלכה קבועים ללמוד ולהוראה. וגם זה תמוה, דאטו בבתי מדרשות בטלים המה ח"ו. והנ"ל דבבתי מדרשות לומדים כפשוטו, אבל מצוינים המה מה שמחדשין ועושים ציונים ופנים לתורה, וכמו שפירשו כל המקבל עליו עול תורה (אבות פ"ג מ"ה), על פי התד"א (ע"ז ה' ע"ב) כשור לעול. ואפשר לכוין זה בדבר רבינו יונה, דלימוד הפשוט הוא לימוד לשעה אינו קיים לדורות, אבל המחדש חידושים קיימים ונאמרים בשמו, כן נ"ל ברור. והנה כבר פירשתי הפסוק (ירמיה כב י) אל תבכו למת ואל תנודו לו וגו', כי ממה נפשך אין לבכות עליו ממש, כי אם היה צדיק, הרי מרגליות כל מקום שהיא מרגליות שמה, ואם היה רשע הרי גם בחייו היה מת (ברכות י"ח ע"ב), רק בכו בכו להולך זה צדיק כי לא ישוב וגו', ר"ל אשר הוא לא ישוב, כי אין ידוע חידושי תורה משמו להחזירו ולהחיותו בין החיים כנ"ל. או יאמר בכו בכו להולך מאתנו, דהיינו צדיק דלדורו אבד (מגילה ט"ו ע"א) מה שאין כן רשע דאין לו חסרון במותו, ובאבוד רשעים רינה (משלי יא י), רק צדיק הולך מאתנו, ועל דא גופו יש לבכות שהולך מאתנו, ושמא תאמר הרי אם היה צדיק ותלמיד חכם ודאי יש חידושי תורה ממנו ונוכל להשיבו לנו, לזה אמר כי לא ישוב עוד וראה את ארץ מולדתו, ר"ל אף אם ישוב, מכל מקום לא ישוב וראה רק בקבר רחושין מרחשין שפתותיו (סנהדרין צ' ע"ב). וידוע דצדיקים בראייתן משפיעין שפע ברכה כי עין טוב הוא יבורך (משלי כב ט), וכמ"ש בספר ברכת שמואל עיניך בשדה אשר יקצורון (רות ב ט), וכמ"ש בפסוק (תהלים לד י) יראו את ה' קדושיו, ובזה הם ממשיכין השראת שכינה, וכל הברכות בכלל כי היא מקור הברכות, ובמות הצדיק נחסר כל זה ויש לבכות. ונחזור לענינינו, דהיוצא מזה שמעורר חיות להצדיק במה שאומרים חידושי תורה בשמו. ועל פי זה נ"ל לפרש הפסוק (תהלים (כב לא) כ"ב ל"א) זרע יעבדנו יסופר לאדוני לדור. דהנה ידוע דהתלמידים נקראים בנים כאמרם ז"ל (סנהדרין י"ט ע"ב), וזרעו שזורע בהם תורה, והנה יעבדנו כמו עשנו, כמו שתרגום אונקלוס על עשה, עבד. והיינו זרע ר"ל התלמידים יעשנו, יסופר לאדוני לדור על ידי שאומרים דבר הלכה משמו, וכדאיתא בתנחומא ריש פרשת כי תשא (סי' ג') על הפסוק (קהלת ה יא) והשבע לעשיר איננו מניח לו לישן, (כי כמה פעמים מצינו מלה אחת ארמית בתוך המקרא, כמו ואדם ביקר בל ילין (תהלים מט יג) והבן). והנה הבכור שור במסכת ר"ה כתב דבר נאה בריש פרשת פרשת לך לך, ותורף דבריו דכשהצדיק קבוע, אם כן העולם מחצה על מחצה, אז ורב חסד מטה כלפי חסד (ר"ה י"ז ע"א), מה שאין כן כשהוא נע ונד, עיין שם. והנה דבריו נכונים, כמו דקיימא לן (זבחים ע"ג ע"ב) נכבשינהו דניידי. מיהו לפי זה כל החיים מתנועעים תמיד ממקום למקום, אף כשהוא בעיר אחת, מכל מקום ממקום למקום בעולם הוא, ולכך באמת העולם נידון בתר רובו ולא כמ"ש הוא ז"ל. אך אחר המות הרי הגוף בקבר עד עת התחיה, כמבואר במסכת שבת (דף קנ"ד:) במעשה דרב אחאי בר יאשיה, ואם כן אז הוא מחצה על מחצה, רק אז לא נחשב, אבל כשאומרים דבר הלכה משמו, אז נחשב בין החיים וגם קבוע הוא, ואם כן מביא גאולה לעולם, דכבר הוא מחצה על מחצה אף אם היה העולם רשעים ח"ו, ואז ורב חסד וגו', ואף כשאומר בשם החיים, מכל מקום מביא גאולה לעולם באיזה זמן, כי נשמע הדבר בין החיים וגם אחר מותו יאמרו בשמו. ועכשיו מובן הסמיכות צדיק אבד לדורו אבד כי לא נחשב ביניהם, ולכך כל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם, כי אז נחשב וביתר שאת מבחיים, כי אז קבוע הוי והוי ודאי גאולה, ושמא תאמר התינח באומר בשם המת, אבל באומר בשם החיים מה גאולה איכא, ועל זה מייתי שנאמר (אסתר ב כב) ותאמר אסתר וגו', והנה אנו רואין שהאמירה הזו הביאה גאולה, אף שאז בעת האמירה לא היה שום גאולה, רק על ידי התגלגלות אחר כך היה גאולה, הכי נמי כן הוא, ואינו ראיה על גוף הדבר, דגוף הדבר הוא מסברא, רק ראיה על זה שנתגלגל אחר כך, והבן. ועל פי זה יתבאר אם הרב דומה למלאך שאין בו חטא, כמו מלאכים שאין להם יצר הרע ואינם חוטאים, יבקשו תורה מפיהו, ר"ל אף אם יודעים את הדין, יבקשו שיהיה מפיהו דוקא דהיינו בשם אומרו, דעל ידי כך נחשב בין החיים ומביא גאולה כמ"ש, מה שאין כן כשאינו דומה למלאך והוא חוטא, אל יבקשו וכו' דלמה לן למחשב חטאו, אבל התורה לא יחסר רק יאמר סתם. ולכך איקפד ר' יוחנן על ר' אלעזר דנראה דחשיב ליה לחוטא, והשיב הכל יודעין כנ"ל, כדאיתא במסכת יבמות סוף פרק האשה רבה (יבמות צ"ו ע"ב), עיין שם והבן.
4