ישמח משה, תולדות ו׳Yismach Moshe, Toldot 6
א׳בירושלמי (הובא בעטרת שלמה ריש פרשה זו) א"ר בון יצחק אבינו עקר היה, מחלפת שיטה דר' בון, דאמר ר' בון פרה אדומה נלקחת מן הגוי, עד כאן. והוא פלאי. והנ"ל דהנה בע"א (דף כ"ג.) איתא פרת חטאת, ר' אליעזר אומר אינה נקחת מן הנכרי, וחכמים מתירין. ושם (ע"ז) בדף כ"ד (ע"א) וכן היה רבי אליעזר פוסל בכל הקרבנות. עוד שם מאי אהדרו ליה חברוהו לרבי אליעזר כל צאן קדר יקבצו לך (ישעיה ס ז), ורבי אליעזר כולם גרים גרורים, עיין רש"י (ד"ה כל), (ועיין תוספות יבמות כ"ד ע"ב ד"ה לא בימי דוד וכו'). ומקשה דלמה מע"א הוא דהדרי בהו, ומשני לעבדו שכם אחד כתיב (צפניה ג ט), עכ"ל הגמרא שם. והנה קשה רבנן מ"ט, ועל כרחך צריך לומר דרבנן סברי דשכם אחד נמי לענין ע"א הוא, אבל לא לענין שאר תורה ומצוה, וקשה מי מכריח לרבנן לדוחק זה, הלא ודאי לעבדו שכם אחד משמע טפי כמשמעו. ועל כרחך צריך לומר דרבנן קשה להו דאם כולם גרים גרורים אף דאין מקבלין אותם, אם כן למה חשיבי ישראל טפי מגרים, כמו שנלמד מקרא במסכת קדושין (דף ע"א ע"ב) מעלה יתירה יש בין ישראל לגרים וכו', הלא צדיק בן רשע חשוב טפי כסברת הטור באו"ח (סימן נ"ג) בשליח ציבור דיש לקרב הרחוקים, אלא על כרחך צריך לומר דרק מע"א הדרי בהו, ומוכח שפיר דלוקחין פרה אדומה וקרבנות מהם. והנה לפי זה תולה הפלוגתא דרבי אליעזר ורבנן אם צדיק בן רשע חשוב טפי, או צדיק בן צדיק. והנה ביבמות שם (דף ס"ד.) אהא דאמר ר' יצחק יצחק אבינו עקר היה, פריך אי הכי (בראשית כה כא) ויעתר להם מבעיא ליה, ועיין שם פירוש רש"י (ד"ה ויעתר) דבלא דברי ר' יצחק לא קשה מידי. ועל זה משני הש"ס אינו דומה תפלת צדיק וכו', והיינו דלא כהטור. ועל פי זה מבואר הירושלמי הנ"ל דהנה ר' בון אמר יצחק אבינו עקר היה, אם כן קשה להם מבעיא, ועל כרחך צריך לומר כתירוץ הגמרא לפי שאינו דומה וכו', ועל זה אמר מחלפה שיטתיה דר' בון דאמר פרה אדומה נקחת מן הנכרים, דמזה מוכח דסובר דאדרבה צדיק בן רשע חשוב טפי, כמ"ש בחברוהו דרבי אליעזר, והבן. והשתא נתיישב הקושיא על הטור או"ח בסימן נ"ג מהא דאינו דומה תפלת צדיק בן צדיק וכו', דכיון דקיימא לן כרבנן דרבי אליעזר בפרת חטאת דודאי הלכה כרבים, וכמו שפסק הרמב"ם (בפרק א' מהלכות פרה אדומה הלכה ז'), אם כן על כרחך דלא קיימא לן כהא דר' יצחק הנ"ל, והא דקשה אם כן דיצחק לא הוה עקר לילף מיצחק, על כרחך צריך לומר דרבקה בת ג' שנים היתה כשנשאה כדעת המדרש (סדר עולם רבה פ"א), ועיין שם ביבמות ס"ד ע"א בתוספת ד"ה ולילף מיצחק ודו"ק, ועיין בתוספות יבמות שם דף מ"א ע"ב ד"ה וכן הוא אומר, עיין שם ודו"ק, ועיין במ"ש זקני מהרש"א ז"ל ביבמות דף ס"ד ע"א על קושית הגמרא להם מבעיא, ודפח"ח. והנה לפי זה קשה על רש"י בנימוקי החומש, דמתחילה פירש על הפסוק (בראשית כה כ) ויהי יצחק בן ארבעים שנה, שהמתין לה עד שהיתה בת ג' ונשאה, ואחר כך פירש על (בראשית כה כא) ויעתר לו ולא לה, שאינו דומה וכו', ואם כן מזכי שטרא לבי תרי, דאם סובר בת ג' היתה, אם כן אינו מוכרח לומר דסובר יצחק עקר היה, ובפרט דמבואר להדיא מפירוש רש"י על פסוק (בראשית כה כו) ויהי יצחק בן ששים שנה בלדת אותם (ד"ה בן), עיין שם דלא סבר דיצחק עקר היה, ואם כן לפי זה לא קשה להם מבעיא, ואין צריך לומר לפי שאינו דומה וכו'. ונ"ל דאף דלא סבר יצחק עקר היה, מכל מקום קרוב לפשוטו טפי הוא לפרש זה עומד בזויות זה וכו', משנפרש לנוכח כמו על, רק שקודם שנודע מהתירוץ שאינו דומה וכו', בעל כרחך היה צריך לפרש לנוכח כמו על, מחמת הקושיא דלהם מבעיא, אלולי הא דאמר יצחק אבינו עקר היה, אבל אחר דידעינן מתירוץ זה, ודאי מפרשינן לנוכח זה עומד בזויות זה וכו', אף אם לא נסבור יצחק אבינו עקר היה, דהלא ידוע דדרכו של רש"י לפרש מה שהוא קרוב לפשוטו, ואף אם רש"י סובר כהטור אתי שפיר, דהא הטעם של הטור הוא משום שזה מפציר בתפלה יותר, אם כן ודאי דבזה צדיק בן צדיק עדיף, ודו"ק.
1
ב׳עוד ביאור על הירושלמי הנ"ל, כי כבר אמרתי טעם על שהיו אבותינו אברהם ויצחק עקרים, דאי משום שהקב"ה מתאוה לתפילתן של צדיקים (יבמות ס"ד ע"א), די באמהות עקרות, והבן. ועוד יעקב בחיר שבאבות מה טעם לא היה עקר משום טעם זה, והיה די ברחל. ואמרתי דצפה הקב"ה שמאברהם ויצחק יצאו גם ישמעאל ועשו הרשעים, ורצה השי"ת שלא יגן עליהם זכותן, וענין זכות אבות הוא, כי כל תולדותיו הם אצלו בכח, ואם כן כל מה שמסגל מצות ומעשים טובים, תולדותיו מסגלין עמו. על כן היו עקרים בטבע, ואם כן לא היה בהם התולדות בכח הגוף כלל, רק כרגע נעשה להם נס והולידו. אבל ישראל היו בכח נשמתן, כנודע דאברהם ויצחק הם מקור נשמת ישראל. ועל פי זה יובן (ברכות דף ט"ז ע"ב) אין קורין אבות אלא לג', ומה דמשני הגמרא עד כאן חשיבי, טפי לא חשיבי. דהיינו משום דהם שורש נשמות לכל ישראל, והבן. ומבואר להדיא בילקוט חדש דיצחק שורש נשמות לכל ישראל, מה שאין כן ישמעאל ועשו לא היו בהם בכח לא בגוף ולא בנפש כנ"ל. והנה י"ל זכות אבות גם כן כפשוטו, דמשום שהוא אביהם הגין עליהם זכותו, ולפי זה אין חילוק בין היו עקרים קודם אי לא, והבן. והנה זה תולה גם כן בהפלוגתא דסומכוס ורבנן בפרק כיצד הרגל (ב"ק דף י"ז ע"ב) אם כחו כגופו אי לאו, והבן. ועל פי זה נ"ל לבאר הפסוק (בראשית כא יב) כי ביצחק יקרא לך זרע. דקשה הדרש (נדרים ל"א ע"א) ביצחק ולא כל יצחק, מנא ידעינן מי הוא המקצת יצחק אשר יקרא זרע. ולפי מ"ש אתי שפיר, דר"ל אלו שהן במציאות בכח ביצחק, יקרא לך זרע, והבן כי נכון הוא. ולכך יעקב שהיה מטתו שלימה, לא היה עקר. והנה פליגי רבי אליעזר ורבנן בע"ז (דף כ"ד ע"א) דרבי אליעזר סובר כל האסורין לגבי המזבח, ולדותיהן גם כן אסורין, כגון ולד נרבע, מוקצה, ונעבד, ואף דהוי קודם שעיברה, וחכמים מתירין הולדות. ונראה דבהא פליגי, דרבי אליעזר סובר דכל מה שהוא בכח, הוי כמציאות והוי כגופא, וכל מה שנעשה באם, הוי כאלו נעשה בכל תולדות, וחכמים פליגי עליו. והנה אם כבר עיברה, תולה בפלוגתא אם עובר ירך אמו או לאו, עיין שם בגמרא הא דאמר רבא בנרבעת כשהיא מעוברת, כולי עלמא מודים דהולד פסול לגבי המזבח משום דעובר ירך אמו, רק פליגי כשנרבעת או נעבדה קודם שנתעברה, דרבי אליעזר פוסל גם בזה. ויש להבין הטעם, כיון דלא שייך עובר ירך אמו בזה. אלא על כרחך הטעם כמ"ש דכל תולדות שבכח המוליד, הויון כגופו ממש כמ"ש לעיל, וחכמים פליגי על האי סברא כנ"ל, ועיין שם ע"ב בתוס' ד"ה ר' יוחנן, שתירצו דרבי יוחנן לטעמיה דסובר עובר לאו ירך אמו הוא, עיין שם. והיינו אף בשעת עובר, וכל שכן קודם עיבור, והבן. והנה במסכת ע"ז שם (ע"ז כ"ג ע"א) פליגו רבי אליעזר ורבנן, דרבנן סברי פרה אדומה נקחת משל גוי, ורבי אליעזר סובר אין נקחת משל גוי משום דחייש לרביעה. והנה אם נימא טעמיה דרבנן משום דלא חייש לרביעה, אם כן הוא הדין לכל הקרבנות דלוקחין מהן, אבל אם נימא הטעם כמו שרצה הגמרא שם לומר דמשום הנאה פורתא לא מפסיד טובא, אם כן היינו דוקא בפרה אדומה דדמיה יקרים, אבל שאר הקרבנות אין לוקחין. מיהו על זה הטעם קשה גבי פרה נמי ניחוש דלמא רבעה לאמה, או קודם דהוי מיעברה או בשעת עיבורה, ולא שייך טעם הנ"ל, דאכתי לא ידע בבירור דמפסיד טובא, אם כן על כרחך צריך לומר דעובר לאו ירך אמו, ומכל שכן קודם דעיברה לא אמרינן מה שהוא בכח, הוי כאלו יש בפועל עם אמה. והשתא מבואר דאמר ר' בון יצחק אבינו עקר היה, על כרחך מטעם שלא יגין זכותו על עשו, דזכות אבות היינו מטעם דתולדותיו הן בכחו ובגופו, מה שאין כן בהיותו עקר וכמ"ש, אם כן מוחלפת שיטתיה דאמר ר' בון פרה אדומה נקחת משל נכרים, משמע דוקא פרה ולא שאר קרבנות דחיישינן לרביעה, מה שאין כן גבי פרה לא חיישינן לרביעה, דמשום הנאה פורתא לא מפסיד טובא, ואי משום דלמא רבעה לאמה כקושית הגמרא (דף כ"ד ע"א), להא ליכא למיחש דעובר לאו ירך אמו, וכל שכן קודם דעיברה דשרי דמאי דהוי בכח לא אמרינן דהוי כגופו, ולפי זה על כרחך אין הטעם של זכות אבות כמ"ש, רק כפשוט', ואם כן אין חילוק בין היה עקר או לאו, ולמאי עביד קב"ה ניסא למגנא, אם כן דברי ר' בון סותרין אהדדי, והבן.
2