ישמח משה, תולדות ט׳Yismach Moshe, Toldot 9
א׳(א) וידו אוחזת בעקב עשו ויקרא שמו יעקב וגו' (בראשית כה כו). יש לפרש כי עקב לשון רמיה, כמו שמפורש במאמר עשו לקמן (בראשית כז לו), והנה עשו ברמאותו שרימה את אביו ועוררו לברכו, ונטל יעקב אותה הברכה, וזה שהיה לרמז על זה וידו אוחזת בעקב עשו, דמה שעשו יעשה במרמה, ידו אוחזת ליטלו, והבן כי נכון הוא בס"ד. או יאמר וידו אוחזת בעקב עשו, כלומר במה שעשו מרמה, גם הוא אחז ברמאות דעם עקש תתפתל (תהלים יח כז), והבן. (ב), עוד יתכן כי ירמוז על הבכורה שלקח מעמו, כנודע מהמדרש (תנדב"א זוטא פי"ט) דהוא חלקו בעולם הבא. וידוע מה שדרשו רז"ל (דב"ר פ"ג א') והיה עקב תשמעון (דברים ז יב), שכרו בעקב. וז"ש וידו אוחזת בעקב עשו, דהיינו הסוף ועקב של עשו דהיינו חלקו בעולם הבא, ידו אוחזת ליטול, על כן קרא שמו יעקב, ואם כן יש בזה נטילת הבכורה וגם הברכות. וזה ממש מאמר עשו הכי קרא שמו יעקב ויעקבני זה פעמים, והיה ראוי לומר ויעקבני פעמים. רק דהכי פירושו ויעקבני זה, ר"ל זה התיבה ויעקבני הוא פעמים, ר"ל שני בחינות, את בכורתי לקח, ופירושו לשון עקב וסוף דשם לא רימה אותו דהרי מכר לו מדעתו, והנה עתה לקח ברכתי, ועקב לשון רמיה והיינו בחינה השנית, והבן כי נכון הוא בס"ד. (ג), עוד יש לפרש וידו אוחזת בעקב עשו, על פי דברי מהרש"א בחידושי אגדות פרק קמא (דמגילה דף י"א ע"א), אהא דכתיב (תהלים קכד ו) ברוך ה' שלא נתנני טרף לשיניהם, על פי מה דראה דניאל ד' חיות סימן לד' מלכיות דרביעי לא מפרש שמה, אלא שצורת שיני ברזל לה ואכלה ומדקה ושארה ברגליה רפסה (דניאל ז ז), שזה סימן למלכות אדום שנדמה לחזיר היער, דכחו בשיניו ואכלה ומדקה בשיניה כל העכו"ם שזהו טומאה לחזיר, ושארה שהוא שארית ישראל, אין לו כח בשיניו רק ברגלים שהוא סימן טהרה לחזיר רפסה, לכן אין לו כח לכלותם. וז"ש ברוך ה' שלא נתנני וגו', שלא נתן לו כח בשיניו לכלותינו, עד כאן דבריו. והנה ידוע כי ידו הוא כינוי לממשלה וכח, כמו ויקח את כל ארצו מידו (במדבר כא כו), היינו מתחת ממשלתו וכחו. והנה ממשלת יעקב יהיה בסוף, ואלו ח"ו היה עשו מכלן בשיניו כשהיו תחת ידו, אם כן לא היה להם ממשלה לעולם, דהרי תחתיו אין להם ממשלה, ומה שעשו אינו מכלן, הוא מפני סימן הטהרה שברגל, כמ"ש מהרש"א כי בישראל רק ברגלים רפסה, אם כן ידו וממשלתו של יעקב נאחז רק בעקב עשו ששם מקום טהרה שלו, והבן.
1
ב׳(ד) עוד י"ל, כי באמת בזמן הגלות היא טובה גדולה שישראל הם שפלים נבזים ובזוים כעפר הנדרס, דאם לא כן ח"ו ויתערבו בגוים וגו' (תהלים קו לה), כמ"ש מהרש"א על נסעה ונלכה וגו' (בראשית לג יב) (חגיגה ה' ע"ב וע"ז ח' ע"ב). וזה לדעתי ביאור הפסוק (דניאל ז ז) ושארה, ר"ל משום זה יש שארית לישראל, משום שברגליה רפסה, שאם היו שרים כמוהם, מאז נשטפו ח"ו. וזה לדעתי ביאור הפסוק (בפרשת בלק, במדבר כג ט) הן עם לבדד ישכון ולא יתערבו, ובגוים ר"ל כשיהיה בין הגוים, לא יתחשב העם הזה ביניהם ויהיו שפלים ונבזים, ועל כן לא יתערבו כנ"ל. והיינו (בראשית כה כו) וידו אוחזת בקדושה, בעקב עשו שברגלים רפסה, על כן לא יתערבו בגוים כנ"ל. ועל פי זה יש לפרש מה שאנו אומרים בברכת המזון כי אם לידך המלאה הפתוחה וגו' שלא נבוש ולא נכלם לעולם ועד, דר"ל שתשפיע בידך המלאה וגו', רק באופן שלא נבוש ולא נכלם לעולם ועד, שלא תהיה השפעה זו סיבה לבושת שהיא לעולם ועד בעולם הנצחי, דלא איעול בכיסופא קמך, ור"ל שמה שידוע לך שעל ידי זה נחטא ונבוש, לא תתן לנו הטוב ההוא, אך תשפיע לנו הטוב באופן שנשבע לחם ונהיה טובים.
2
ג׳(ה) או יאמר וידו אוחזת בעקב עשו (בראשית כה כו). כי אף שרואין לפעמים מדות טובות בבני עשו, כשנרד לסופן ועקבן, יראה הרואה כי אין בהם טוב אמיתי לכבודו ית"ש, רק לגרמייהו היא דעבדין (עיין). וההיפך בבני יעקב אף הגרוע שבהן הוא רק משום שיצרו תוקפו, אבל כשנרד לעומקו וסופן ועקבן, ימצא בו טוב אמיתי וזה אמת. והיינו וידו אוחזת בעקב עשו, דהיינו במקום שכלה עקבו של טובת עשו, אז מתחיל טובת בני יעקב גם להגרוע שבהן, והבן.
3
