ישמח משה, וארא י׳Yismach Moshe, Vaera 10
א׳כי ידבר אליכם פרעה לאמור תנו לכם מופת (שמות ז ט), במדרש רבה (שמו"ר ט' א') ר' פנחס הכהן בר חמא פתח (ישעיה מו) מגיד מראשית אחרית ומקדם אשר לא נעשה אומר עצתי תקום וכל חפצי אעשה, כל הקורא פסוק זה, סבור שמא פלונקיא יש למעלה, ומהו וכל חפצי אעשה, שהוא חפץ להצדיק בריותיו שנאמר (ישעיה מב כא) ה' חפץ למען צדקו, ואינו חפץ לחייב שנאמר (תהלים ה ה) כי לא אל חפץ רשע אתה, וכן אתה מוצא שהגיד הקב"ה למשה מראשית אחרית, אם ידבר אליכם פרעה אין כתיב כאן, אלא כי ידבר אליכם, עתיד הוא לומר כן, אמר ר' יהודה בר שלום כהוגן הוא מדבר אליכם תנו לכם מופת, וכן אתה מוצא בנח וחזקיה וכו', הצדיקים בקשו אות, פרעה על אחת כמה וכמה, (והובא בעקדה שער ששה ושלשים). והנה אומר דרשוני. (א), מה פירש ר' פנחס בהפסוק כי ידבר וגו', וכי מי לא ידע שידע השי"ת מה שיאמר פרעה. ועוד קשה דמאי תיקן בזה דאמר שחפץ להצדיק וכו', הלא מכל מקום מורה ח"ו שיש פלונקיא (עיין בערוך ערך פלוק), כיון דאמר שכחפצו יעשה, משמע שיש ח"ו מתנגד שרוצה להרשיע, והבן.
1
ב׳והנ"ל על פי מה שאמרתי ההבדל בין רצון לחפץ, על דרך משל מסוחר גדול ששולח ספינות הרבה לאפריקי, והנה מחמת רוב הדרך והתעכבות זמן ארוך על הים, לא יבצר שרוב הספינות יטבעו, רק שאם אחד מהם יבא בשלום, שקול כנגד כולם שיטבעו, ואדעתיה דהכי שולח. נמצא הרצון על כולם, אבל החפץ על אותה המוחזרת בשלום, והבן. והנמשל כי הטוב ית' ברא כל הברואה כדי להטיב, והא דאמרו רז"ל (אבות פ"ו מי"ב) כל מה שברא לא ברא אלא לכבודו, היינו שהוא תכלית הטבה לברואיו שיוצמח כבודו מהן, וחכמתו ית' היה שיהיו ברואים מינים ממינים שונים, מה רבו מעשיך ה' (תהלים קד כד), ולא שיהיו כולם על השלמות המעולה, כי כל דבר עילויו ניכר ממה שתחתיו, והבן כנ"ל. והנה היתה חכמתו ית' שיברא מין מציאות שיקבל הטובה בתכלית השלמות היותר מעולה אפין באפין, שלא יהיה נהמא דכסופא, והיינו מין אדם בעל בחירה ורצון שיקבלו הטובה בעד מעשיהם, כי נהנה מיגיעו ולית ליה כיסופא. והנה אף שהבחירה חפשית, לא היה מקרי בחירה כלל, כמו שאם נותנים לפני אחד קערה מלאה דינרי זהב, וקערה מלאה זפת וגפרית ואש שיקח מאחת מהנה לאיזה שיבחר, הכי יקרא בחירה אם בוחר בדינרי זהב, דמי פתי יסור הנה לחתות אש בידו ולהניח הדינרי זהב. לכך הוטבע בתאות ונמסך בו יצר הרע, ועל ידי כך יקרא בחירה, ועל כן האדם תכלית הבריאה כיון שהבריאה להטיב, ותכלית הטובה רק באדם, וכיון שלא יתכן תכלית הטבה רק על ידי בחירה מוחלטת, אם כן לא סגי בלאו הכי שיהיו בוחרים ברע הרבה, מסיבת החמדה והיצר הרע, רק מחשבתו יתברך אלף שוטים יאבדו ואיש ישר אחד שקול כנגד כולם. וזה כונת רז"ל במה שדרשו (ברכות דף ו' ע"ב) בפסוק (קהלת יב יג) כי זה כל האדם, שקול זה כנגד כל העולם כולו והבן, כי ברא עולם מלא מאנשים בגדר בעלי בחירה, והכונה כדי שיקבלו הטבה בתכלית בשלמות על ידי זה. והנה ממש בכולם נעדרת הטבה לגמרי על ידי שבוחרים ברע, רק זה האחד שבחר להיות ירא אלקים ומצותיו לשמור, הוא שקול כנגד כולם והבן. והנה הרצון על כולם, כי אדעתא דהכי היה הברואה, אבל החפץ על הצדיקים.
2
ג׳ועל פי זה יתפרש המדרש רבה (ב"ר ב' ה') (בסדר בראשית) והארץ היתה תהו ובהו וכו', אלו מעשיהם של רשעים כי לא סגי בלאו הכי, אבל אין השי"ת מיחד שמו על זה, (בראשית א ג) ויאמר אלקים יהיה אור אלו מעשיהם של צדיקים, דהיינו שהמעשים מתייחסים להם שהם בעלי בחירה לכך יקרא אור, כי המקבלים נהמא דכיסופא לא יקרא בשם אור, וכמאמר רז"ל כל המצפה על שלחן אחרים, עולם חשך בעדו (ביצה דף ל"ב:). ועל פי זה מפרשין (קהלת ה י) ברבות הטובה וגו' ומה יתרון לבעליו כי אם ראות עיניו, ועדיין איני יודע באיזה מהן חפץ וכו', והבן. ואין להקשות עלי מהכתוב (תהלים קלה ו) כי כל אשר חפץ ה' עשה בשמים ובארץ, והקשה הרמב"ם במדע הלא הפסוק הזה סותר להבחירה, דאיך יתכן שיעשה דבר שלא כחפצו. ותירץ דזה רצונו שיהיה אדם בעל בחירה, ורצונו שיהיה כל דבר על גדרו וטבעו, והבחירה היא גדר האדם כמו גדר אש לעלות למעלה, ומים ועפר לירד למטה, והבן כי עמוק. והמתקת הדברים על פי הקדמת הסמ"ג בהעשין, ודברי רבינו יונה בכף הקלע והבן. ואם כן לכאורה קשה דמכל מקום חפץ לא הוי כמ"ש, והכתוב אומר כי כל אשר חפץ וגו'. ולא קשה מידי, חדא דמכל מקום שיהיה בעל בחירה הוא החפץ, והבן. ועוד י"ל על פי כי אין רע יורד מן השמים (עיין סנהדרין נ"ט ע"ב), והיינו כי כל אשר חפץ עשה, והבן. ונקדים דעובדי כוכבים ומזלות דאינן בכונת הבריאה כלל, יתכן בהם אבידה שהם רק כמוץ העולם עם התבואה, תזרם ורוח תשאם, וגם אין טוב נמצא בם. אבל ישראל כולן זרע קדש אף הגרוע שבגרועים לא יאבד לנצח, כמו שפירש בפ"מ על גיהנם כלה והם אינם כלים (ר"ה י"ז ע"א), והיינו אחר הזיכוך והמירוק הרב שיתפרד הרע ויתבטל, וישאר רק הטוב לקבל טוב, וראיה לזה כי איך יתכן עונש לנצח, וכי נייחס לו ית' מדת הנקמה במקום שאין תכלית טוב, והיינו שיזדכך ויוכל אחר כך לקבל טוב, והבן. והנה מופת על זה שיהיה לכל איש פרטי סופו טוב, מבואר בקלח פתחי חכמה (פתח א' וכ') במופתים חותכים, וגם מבואר שגם כזה לא יהיה לעולם, דהיינו שיהיה רע באמצע וסופו טוב, כי כללית המציאות נלמד מפרטי המציאות, וכיון שהוא יחיד בשליטה, יתכן שלא יהיה בסוף רע בנמצא כי זה תכלית הטוב, והיינו עולם שכולו טוב, רק שעתה מניח הבחירה על פי עצה המושרשת במחשבתו יתברך לתכלית טוב והבן, עד כאן דבריו ועיין שם היטב כי דבריו נעמו. והנה יש לשאול כיון שההתגלגלות לטוב אמיתי היא על ידי בחירה מוחלטת, פן יבחרו באופן שיתגלגל בזה ההיפך. לא קשה מידי, דכך חייבה חכמתו ית' דאיך שיתגלגלו ויתהפכו בבחירתם יתגלגלו חפצו, וכענין שכתב העקדה גבי אחי יוסף שמכרוהו ונענשו, והלא היו מוכרחין בגזירת כי גר יהיה זרעך וכו' (בראשית טו יג) עיין עליו, ולכך הוא יחיד בשליטה, והבן. והנה לפי זה דעת לנבון נקל דעד עכשיו יש חפץ ויש רצון בלא חפץ, אבל לעתיד הכל בחפץ, והבן.
3
ד׳עוד יובן כי התכלית הוא נמשך מראשית, כי התכלית הוא הכונה התכליתית בכל חלקי העשיה, והנה הכל בידי שמים וכו' (ברכות ל"ג ע"ב), נמצא לכל הדברים הוא יתברך העושה, רק הנעשה בבחירה יקרא נעשה, וכבר כתבתי בפרשת ויחי על הפסוק (בראשית מט א) ואגידה לכם, שהוא לשון המשכה. ועל פי זה יתפרש הפסוק (ישעיה (מו י) מ"ו יו"ד) מגיד מראשית אחרית, כי הוא יתברך ממשיך האחרית תיכף מראשית על ידי התגלגלות הבחירה המוחלטת, ושמא תאמר כיון שכך הוא שמא יבחרו בזה שיתגלגל ההיפך, לזה אמר מקדם אשר לא נעשה אומר עצתי תקום כנ"ל, ומה היא העצה שיתגלגל האחרית הטוב, והיינו וכל חפצי אעשה, וכל ר"ל תמיד הכל חפצו אעשה, ולא כמו שיש עתה רצון בלא חפץ כנ"ל. או יאמר וכל, דהיינו בכל דהיינו תכוללות, גם כן חפצי אעשה, והבן.
4
ה׳והנה בשאלת המופתים יש ד' מדריגות. (א), אינו מאמין רק על ידי מופת, ולכך שואל מופת. (ב), מאמין ואינו רוצה מופת. (ג) מאמין ורוצה מופת, כדי שיתקדש שם שמים. (ד), מאמין ואינו רוצה מופת, כדי שלא יתקדש שם שמים על ידו. וזה היה מדת אחז (ישעיה ז יב), אף שמסופק וראוי' היה לחקור אחר המופת, רק מחמת שחשש אולי יהיה המופת ויתקדש שם שמים אינו רוצה (ילקו"ש ישעיה רמז). והנה פרעה היה בתכלית הרשעות, לכך הקשה לבו כדי שלא יאמין בודאי וישאל מופת, כי במחשבתו שיתחלל שם שמים ח"ו על ידי זה, ואף שכבר ראה מופתים והיה לו לחשוב שיתקיימו גם אלו המופתים ויתקדש שם שמים יותר, והוא לא רצה בכך, לכך הקשה את לבו שיאמין שבודאי אינו, והעבר היה במקרה ולא יחשב על האותות. והיינו ואני אקשה וגו' (שמות ז ג), למען רבות מופתי וגו' (שמות יא ט), והן הן הדברים והבן. והנה גם כאן פרעה לא היה שואל אות מתוך הרשעות הגדול שהיה בו, לכך אמר הקב"ה כי ידבר וגו', ודבורו עשה רושם שישאל, כי דבורו ית' ודאי מכריח. והנה שאל ברשעות יותר גדול, ואף שהכריחו לרשעות יותר גדול, מכל מקום יוצא מזה אחרית טוב שיתקדש שמו ית' לעיני כל העם. ועל פי זה יובן המדרש הנ"ל ר' פנחס פתח מגיד מראשית אחרית ומקדם שלא נעשה אומר עצתי תקום וכל חפצי אעשה, הקורא פסוק זה סובר שמא פלונקיא יש למעלה כפשוטו, אבל אינו כן אלא מה וכל חפצי אעשה, היינו שהוא חפץ להצדיק וגו', דהיינו שיהיה אז רק חפץ, ולא רצון בלי חפץ כמו שהיא עתה על הרוב, ומייתי קרא ה' חפץ למען צדקו, דהיינו שהחפץ דייקא הוא רק למען צדקו, דהיינו לצדק בריותיו ואין חפץ להרשיע, שנאמר כי לא אל חפץ רשע אתה, והבן. וכן כאן הגיד מראשית אחרית, שנאמר כי ידבר וכו' והבן, ר"ש בר שלום אמר כהוגן הוא מדבר וכו', אם כן אף פרעה לא הרשיע בדבר זה, ודוק היטב.
5
ו׳עוד נ"ל לבאר המדרש הנ"ל, כי לא היה קשה לו על ואני אקשה וגו' (שמות ז ג), כי יש לו תירוצים תירץ הרמב"ם ותירץ הרמב"ן לפי מה שביארתי, (ועיין בהפטורת נצבים שם תמצאם), ולא קשיא עליו קושיות בעל העקדה שם, שלא היה לו לומר ואני אקשה את לבו רק את לשונו, לא קשה מידי לפי מה שביארתי כי קושית הלב היא חיזוק שיוכל לסבול המכות, ולא יהיה נלאה וישאר על בחירתו, ודוק. ואם כן שם לא קשה, דמבואר מהפסוק שהשי"ת עשה זאת בכונה לטעם הידוע כאמר ואני אקשה. אבל כי ידבר שהיא רק הודעה, וגם כי הוא בתחילת השליחות ולא היה ראוי להקשות את לבו, אם כן קשה הלא הגדת השי"ת היא ודאי ביטול הבחירה, על פי מ"ש באמרם (נדה ט"ז ע"ב) ואלו צדיק ורשע לא קאמר. והתירץ לזה על פי המבואר במדרש שהודיע השי"ת כדי שלא יטיחו דברים כלפי מעלה, עיין במדרש (שמו"ר ג' ט') על פסוק (קהלת ז' ז) כי העושק יהולל חכם, הביא העקדה שם בשער הנ"ל. והנה בהודעה זו הצדיק בריותיו, וגם לפרעה לא נעשה שום רע, כי אדרבה כיון שגלוי וידוע לפניו ית' שיעשה כן, בלא הגדה שלפניו היה נעשה בבחירה, מה שאין כן עתה הוא מוכרח, ובאמת לא נענש פרעה על זה שאמר תנו מופת. ובהקדים דברי העשרה מאמרות דלא יקרא ידיעה העתידות רק בענין שאיננו בידי שמים, והיינו המגיד מראשית אחרית (ישעיה מו י). וזה דברי המדרש, כי בזה הודיע והגיד הקב"ה למשה מראשית אחרית שהיא בענין בחירה, מה שאין כן בשאר דברים שהן בידי שמים, אף שבהודעה זו יצא פרעה מגדר חייב בזה שאמר תנו מופת, לא חשש כדי שיצדקו אוהביו כי בצדק חפץ ואינו חפץ ברשע, רק שתמיד מניח להרשע לעשות בבחירתו כדי שיהיה הבחירה נמצאת בעולם, אבל כשיש צורך להודיע משום צדקת זולתו, אינו חושש במה שיצא הרשע מגדר חייב כי אינו חפץ בחיוב, והבן. ומאן דאמר השני מתרץ כפשוטו שאין כאן ביטול הבחירה לעשות עבירה, שאין כאן עבירה כלל כנ"ל.
6
