ישמח משה, וארא י״אYismach Moshe, Vaera 11
א׳ויאמר ה' אל משה כבד לב פרעה וגו' (שמות ז יד), לך אל פרעה בבקר וגו' (שמות ז טו). הנה יש להבין מה זה שציוה שיאמר לו דוקא בצאתו את העיר, ולמה תמיד אהרן הוא האומר לפרעה, וכאן משמע שמשה לבדו יהיה האומר. והנ"ל על פי שנאמר בפרשת שמות (ד טז) והוא יהיה לך לפה ואתה תהיה לאלקים. ותרגום אונקלס והוא יהיה לך למתרגמן ואתה תהיה ליה לרב, וכן תרגום בפרשה זו על הפסוק (שמות ז א) ראה נתתיך אלקים לפרעה ואהרן אחיך וגו', עיין שם. הרי דבין לפרעה ובין לאהרן נחשב משה לרב, והנה ידוע (שמו"ר י"ג ג') דקודם חמש מכות האחרונות, היה הכבדת לבו בבחירתו, רק אחר כך שנלאה לסבול, כבר נתחייב להכביד לבו מן השמים, וגם זה להעמידו על הבחירה כדברי הרמב"ן, וכצדקת יוסף כך רשעת פרעה, והבן זה. ועל פי זה פירשתי בפסוק (ישעיה ו י) השמן לב העם הזה וגו', (תמצאנו בהפטורת נצבים) ונמצא קודם כשהיה תולה בבחירתו, היה השי"ת עושה טצדקאות שישמע פרעה, כדרכו ית"ש לתמוך יד לזכות, ואף שיודע השי"ת שכל זה לא יועיל, הידיעה אינה מזדקקת להבחירה כנודע, והנה כבר אמרו (עיין כתובות קי"א ע"א) אינו דומה שומע מפי הרב וכו', שמע מינה שדברי הרב נכנסין יותר בתוכיות הלב, לכך ראויה היה שישמע פרעה ממשה עצמו, אך משה היה כבד פה (שמות ד י), והבן.
1
ב׳והנה עיין ברשב"ם שפקפק מאד על האומרים שאדון הנביאים היה כבד פה, על כן הוא מפרש לענין לשון מצרים היה כבד פה ולשון, שלא היה בקי בלשונם עיין שם, ועיין בדרשות הר"ן. והנה נ"ל כי צדקו שניהם יחדיו, כי כבד פה היה בעצם מטעם שכתב הר"ן, ואף על פי כן דבורו היה נאה ממה נפשך, אם התנבא בזה הדבר, לא היה צריך אז לפה ולשון של עצמו, כי השכינה מדברת מתוך גרונו. ואם התנבא בכה, יכול היה ללבוש מלאכיות ולמשוך התנועות מן מקורן של התנועות, דהיינו מנהיגי המרכבה כמו יוסף שמשך הלשונות כנודע. ואם כן פקפוק של הרשב"ם ליתא, דדבורו היו נאה, ואף על פי כן לא יכלו לומר כי חלק משמן חכו, כי ידעו כי דבר אלהים הוא כי בעצם היה כבד פה וכבד לשון. והנה ידוע דלקבל הנבואה ממשה בבחינת זה הדבר, צריך להיות גבר זכאי שלים, דהרי שומע קול אלקים חיים, ולכך (בפרשת יתרו, שמות יט ג) כה תאמר לבית יעקב אלו המוני עם, ותגיד לבני ישראל אלה הדברים, כך נ"ל דרך פשט (ויבואר עוד במקומו דרך דרוש בעזרת ה'). והנה בפלטין של פרעה בתוך העיר שהיתה מלאה גילולים (שמו"ר י"ב ה'), כמו שנאמר (שמות ט כט) כצאתי את העיר וגו', ושם טומאתו רבה שאין מלאך יכול לכנס שמה, כנודע מפסוק (שמות יב יב) ועברתי בארץ מצרים, אם כן אין לבוש המלאכיות יכול להיות שם, ולהיות השכינה מדברת מתוך גרונו אין פרעה כדאי לשמוע. וזה דברי משה (שמות ג יא) מי אנכי כי אלך אל פרעה, ר"ל שאז לא תדבר השכינה מתוך גרוני, אם כן מי אנכי הלא אנכי שפל המדברים נלעג לשון, ושמא תאמר שאלביש מלאכיות, לזה אמר וכי אוציא, ר"ל ואיך אוציא את בני ישראל ממצרים דייקא על ידי שליחות ודבורי, הלא שם אין מלאך יכול לכנס, והבן.
2
ג׳ועל פי זה יובן גם כן הפסוק (שמות ו יב) הן בני ישראל לא שמעו אלי ואיך ישמעני פרעה ואני ערל שפתים, דהך ואני ערל שפתים הוא שפת יתר, דיהיה מאיזה טעם שיהיה שבני ישראל לא שמעו אליו, אם כן הקל וחומר הוא על פרעה. אך לפי מ"ש אתי שפיר, דבאמת הקושיא מצד עצמו הוא מפרך, דהא אמרו רז"ל (תנחומא ויקרא סי' ח') גוים קרובי תשובה הם, ואם כן יוכל להוות אף שישראל לא שמעו, אף על פי כן ישמע אליו פרעה, וכמו שפירשתי על פי זה בפרשת בא אל פרעה כי אני הכבדתי וגו' (שמות י א), עיין שם. אך הכי פירושו הן בני ישראל דאצלם אין אני ערל שפתים לא שמעו אלי, ואיך ישמעני פרעה ואני ערל שפתים אצלו, והבן. ולכך אמר לו ית' על זה שאהרן יהיה המדבר והוא ינבא בזה הדבר, והיינו אתה תהיה לו לאלקים, כי לכאורה הוא בלתי מובן אף לפי מה שפירשו רב ושר ושופט, דאם כן אלקים מיבעיא ליה, ומאי לאלקים. ולפי מ"ש אתי שפיר, כי הוא ממש נטפל לאלקים כביכול לנגד אהרן, כי שמע קול אלקים חיים על ידו, והיינו ואהרן אחיך יהיה נביאך, דהא שמע ממש קול השכינה רק שהיה על ידי משה. ואם כן לפי זה בבוקר כשיצא המימה ששם מלאך יכול לבא, כנאמר כצאתי את העיר אפרוש את כפי והבן, ובפרט דעל המים שם האויר טהור, כמ"ש (תנחומא בא סי' ה') בנבואת יחזקאל (א ג) על נהר כבר בחוץ לארץ, אז יוכל פרעה לשמוע ממשה עצמו.
3
ד׳וזה אמר ית' למשה כבד לב פרעה, דנודע דזה מעצמו בבחירתו ולא אמר הכבדתי, מאן לשלח וגו' ר"ל שבבחירתו ממאן, וראוי לתמוך יד אולי ישמע, והיינו לשמוע ממך כי אינו דומה שומע וכו', לכך לך אל פרעה וגו' הנה יוצא המימה שם ואמרת אליו, ואמרת דייקא בלא מתורגמן, וגם אליו שהוא רשע, כי אם לא היה רשע, גם בתוך העיר היה יכול לשמוע בלא המתורגמן כנ"ל. ומה היא האמירה (שמות ז טז) ה' וגו' שלחני דייקא, ואם כן אני עצם השליח ואהרן רק המתורגמן, ואם כן טוב שתשמע ממני בעצמי. או יאמר שלחני אליך לאמור בעצמי שלח את עמי וגו', והנה לא שמעת עד כה, ר"ל שלא יכלת לשמוע ממני אף עד שאתה מחוץ לעיר, רק בכה היה צריך להתנבא כי השומע הוא פרעה, וז"ש כה אמר ה' וגו'. ועל פי זה יובן ויפן פרעה ויבא אל ביתו וגו' (שמות ז כג). והוא על דרך שנאמר (ישעיה ו' י') השמן לב העם הזה ואזניו הכבד וגו', שפירשו על דרך משל יש מי שיצרו מתגבר עליו כל כך, עד שלבו אטום ואין נכנס בלבו כל דברי תוכחות, אבל חפץ היה שיכנס בלבו ולכך מטה אוזן לשמוע, ויש יותר רע מזה שחפץ ברע כל כך עד שאינו רוצה להטות אוזן לשמוע כלל דברי תוכחה, כי דואג אולי יכנס בלבו וישוב מדרכו הרעה. וז"ש ואזניו הכבד פן באזניו ישמע, עד כאן. והיינו ויפן פרעה מהרה ויבא אל ביתו, כדי שלא יוכל לשמוע מפי משה שמתיירא שלא יכנסו ללבו, והיא רשעות כפולה ובאמת לא שת לבו גם לזאת ששמע מפי משה, והיא רשעות כפולה ומכופלת, ועל דרך (שמות ה ב) ויאמר פרעה מי ה' וגו' לא ידעתי את ה', וגם, ר"ל אפילו אם ידעתי, אף על פי כן את ישראל לא אשלח דהיינו רשע ואפיקורס, הכי נמי לב כבד ורשע, ודוק היטב.
4
ה׳ועוד י"ל (שמות ז טז) ה' אלקי העברים שלחני אליך, ושמא תאמר כיון שאלקי העברים יקרא, אני איני מבני מלכותו ואינני מחויב לקבל גזירתו, לזה אמר לאמור שלח את עמי ואתה כגזלן עליהם. או יאמר ש"ת אף שגם אלקי כל הארץ הוא כי ה' שמו, מכל מקום אינו מחויב לקבל כיון שאינו משוה גזירתו על כל העולם שאני בסוג אחד עמהם (עיין), לכך אמר לאמור שלח את עמי, ולא יתכן השליחות רק לך שהם תחת ידך, ולא בעינן כאן משוה גזירתו, והבן.
5
ו׳ועוד נתכוין באמרו שלח את עמי ויעבדוני (שמות ז טז). על פי דאיתא בב"ק (דף צ"ז.) ובבבא מציעא פרק איזהו נשך (ב"מ דף ס"ה ע"א) התוקף בעבדו של חבירו וכו' פטור, ומסיק דהיינו דוקא שלא בשעת מלאכה, אבל בשעת מלאכה חייב. והיינו שלח את עמי, ושמא תאמר תוקף בעבדו של חבירו פטור, לזה אמר ויעבודני והוי בשעת מלאכה, והבן. ואף דפרעה לא ידע מדיני התורה, מכל מקום אלו הדינין הם מצד השכל, והבן. ועל פי זה יש לפרש (בפרשת שמות) ואמרתם אליו ה' אלקי העברים וגו' נלכה נא ונזבחה וגו', (שמות ג יט) ואני ידעתי כי לא יתן אתכם וגו', (שמות ג כ) ושלחתי את ידי וגו', (שמות ג כא) ונתתי את חן וגו'. כי התוקף בעבדו של חבירו דפטור, הוא מבואר בגמרא מטעם זה נהנה וזה לא חסר, דניחא ליה דלא נסתרי' עבדי'. והנה מבואר בפרק כיצד הרגל (ב"ק דף כ' ע"ב) דאם חסר קצת, מחיוב לשלם בעד הכל שם בשחרוריתא דאשייתא, עיין שם בגמרא. ועיין שם (ב"ק) דף כ"א ע"א תוספת ד"ה ויהבו לה. לכך כיון שתאמרו לו נלכה נזבחה והוי בשעת מלאכה, ואני ידעתי כי לא יתן וגו', ועל כן כשאשלח את ידי ויהיה מוכרח לשלם, ונתתי את חן וגו' והיה כי תלכון לא תלכו ריקם, דהא מגיע לשלם בעד הכל, כיון שגם בעת מלאכה לא הניח לכם, והבן כי נכון מאד הוא בס"ד.
6
ז׳ועוד י"ל, כי ידוע דהתיר ממונן משום שלא קיימו שבע מצות כמו שדרשו בפסוק (בב"ק דף ל"ח ע"א) ראה ויתר גוים (חבקוק ג ו). והיינו (שמות ג יט) ואמרתם אליו ה' אלקי העברים וגו' נלכה ונזבחה וגו', והוי בשעת מלאכה (שמות ג כ) ואני ידעתי כי לא יתן וגו', ואם כן הוי גזל שהוא מז' מצות אם כן ממונם מותר, לכך כשאשלח את ידי ויהיה מוכרח לשלח (שמות ג כא), והיה כי תלכון וגו' דממונן מותר, וזה יתכן למאן דאמר דגזל עובדי כוכבים ומזלות מותר (ב"מ פ"ז ע"ב). והנה מהרי"ק (בשורש קצ"ד) הביא ראיה דלהבריח את המכס, אף בשלא שכרו ישראל אסור משום גזל, דאם לא כן לא עדיף ישראל דאתי מיניה, דישראל הבא מחמת עכו"ם הרי הוא כעכו"ם (ב"ק צ"ו ע"א), עד כאן דבריו. ולפי ענ"ד לאו ראיה היא, דישראל הבא מחמת עכו"ם, אם כן מה מכר ראשון לשני וכו', אבל כשהוא שלו רק מטעם היתר גזל אתינן עלי', אם כן הלא לישראל אסור לגזול. ויש ליישב דברי מהרי"ק ודוק. מיהו כבר הוכחתי וביררתי דגזל עכו"ם אסור מדאורייתא.
7
ח׳ונ"ל לפרש הפסוקים הנ"ל (שמות ז כ) ואני ידעתי כי לא יתן וגו' ולא ביד חזקה, (שמות ז כא) ושלחתי את ידי והכתי וגו' בדרך אחר, כי כתבתי לעיל דהידיעה אינו מזדקק לבחירה, ולכאורה קשה מאד דהא כבר אמר למשה, והאמירה מכריח כמו שמפרשין ואלו צדיק ורשע לא קאמר (נדה ט"ז ע"ב), ואם כן קשה למה תמך ידו, הלא שוב אינו מועיל. וגם כן קשה למה ראוי לעונש על מה שהתריס, כיון שכבר הודיע השי"ת למשה מסירובו. והנ"ל בזה דאמת הוא דידיעה וגם אמירה אינו מכריח, רק דאמירה בגזירה שאני, ובשעת לידה הרי גוזר חכם או טיפש, עני או עשיר, ואלו היה גוזר גם צדיק או רשע, ודאי דהיה מכריח. והיינו ואלו צדיק ורשע לא קאמר, אבל אמירה שלא בגזירה, רק דאומר ואני ידעתי, הוי כמו הידיעה עצמו דאינו מכריח, זה נ"ל ברור. וזה אומרו ית' למשה ואני ידעתי כי לא יתן וגו', דהוא רק ידיעה ולא ביד חזקה שאכריח אותו על כך דהידיעה אינו מכריח, לכך ושלחתי את ידי והכתי וגו', כי ראוי לעונש, והבן כי הוא פירוש נחמד בס"ד.
8
