ישמח משה, ואתחנן י׳Yismach Moshe, Vaetchanan 10
א׳(א) רב לך. (דברים ג כו) עיין במגלה עמוקות באופן העשירי שפירש על דרך המדרש (דב"ר פ"ב א') אין ואתחנן (דברים ג כג), אלא מתנת חנם. ומפרש הטעם למה מבקש בחנם, וכי אין לו מצות ומעשים טובים. לזה אמר אתה החילות, כמו מי הקדימני ואשלם (איוב מא ג, עיין ויק"ר פכ"ז ב'). ואמר לו השי"ת רב לך, שיש לך הרבה מצות ומעשים טובים, אף על פי כן אל תוסיף דבר אלי כו', עד כאן דבריו אף שאין זה לשונו. ונ"ל להוסיף נופך, על פי מה שבארתי בדרושים (בפרשת בראשית ד"ה ויאמר ה' לא ידון רוחי וכו'), דמי שהוא בעיניו אין ואפס, זה יכול להקדים להשי"ת בפסוק (מיכה ו' ו) במה אקדם לה' כמובן במדרגת מה. ואם כן לפי זה יפה השיב השי"ת רב לך, לך דייקא לפי בחינתך יש לך רב, רק עיקר בחינה זו כי לא יעלה ולא ידבר בשביל עצמו שום דבר, כי הוא בעיניו אפס ואין, רק הכל לכבוד השי"ת, ובאמת חשקו לא היה רק בשביל כבוד השי"ת כנודע. לכך אמר לו כיון שאתה בבחינה זו, אם כן אין אתה מדבר רק בשביל כבודי, אם כן אל תוסף דבר אלי, ר"ל בשבילי עוד בדבר זה, כי אם כך רצוני שלא תכנס לארץ ישראל, מה לך בזה, והבן כי נכון הוא בס"ד.
1
ב׳(ב) עוד יתבאר רב לך אל תוסף דבר כו' (דברים ג כו). על פי המגלה עמוקות באופן ג' בדרך דרש רב לך, שאתה רוצה להיות כדין רב שמתיר הנדר ביחיד (יבמות כ"ה ע"א), עיין שם. ולדבריו נ"ל באופן אחר, על פי מ"ש לעיל על המדרש (תנחומא ואתחנן סי' ד') ואתחנן (דברים ג כג) למה כו', הלא היה יכול להפר הנדר כי הוא בחינת בעלה דמטרנותא (זוהר ח"א רל"ו ע"ב). ועל זה משני כדי שיכנס לארץ, אם כן לא השתמש אז במדרגה זו, עיין שם (אופן ג'). וידוע שלח לך (במדבר יג ב) לדעתך כו' (תנחומא שלח סי' ה'), עיין שם. והנה בדרך התרה אי אפשר, כי צריך פתח או חרטה, ולא אדם הוא להנחם והכל גלוי לפניו והבן, רק בדרך הפרה. וזה השיב לו יתברך רב לך, ר"ל לדעתך שאתה אינך כבעלה דמטרנותא, דאם לא כן לא יתכן לכנס לארץ כדברי המגיד משרים, ואם כן אתה רק כרב בהתרה ולא בהפרה, כמו שמבואר במגלה עמוקות באופן ג', וענין התרה לא יתכן אצלי כנ"ל, והבן. ומה שמצינו יכניהו (במדרש רבה צו פרשה יו"ד (ויק"ר י') סי' ה') שהתירו להש"י בפמליא של מעלה. היינו דהוא רק כנדרי זריזין לזרז על דבר התשובה, ואף על פי כן צריך התרה כאמוראי דסברי הכי, כי הכל דברי אלקים חיים וקב"ה אין עובר על דעתם, ותתהפך כחומר חותם למעלה הילכתא כהכי ולמטה ההיפך, כמו שהוא הענין בבית שמאי ובבית הלל, כי נמסר במ"ט פנים טמא ומ"ט פנים טהור, והבן. ועל פי זה מיושב מה דפסק הרמב"ם (פ"ב הלכות טומאת צרעת ה"ט) בספק דבהרת קדמה לשער לבן טמא. והיינו דאמר רבה יחיד אני בנגעים, ר"ל שהשיג שורש ביחוד למעלה מן הנבראים, עיין ב"מ פרק השוכר (דף פ"ו ע"א), אבל לפי המקבלים שפיר אמרו מתיבתא דרקיע, והא דקאמר מאן נוכח, היינו שיש כח באיזה נברא להשיג זה מדוע. וזה שאמר הש"י למשה שמא תאמר כי כונתי היה לזרזך על דבר התפילה והצדקה והתשובה, ואם כן מועיל התרה, אל תוסף כו' הרי אין רצוני שתצעק אלי בדבר הזה, ואם כן לא כונתי לזריזות, ואין לו התרה כנ"ל.
2
ג׳ועל פי זה נפרש הפסוק בתהלים (ק"ב ד') נשבע ד' ולא ינחם אתה כהן לעולם על דברתי מלכי צדק, כי על דברת ראוי לומר. והנ"ל דקאי על הבטחות שהבטיח ית' לאברהם, כמו שדרשו חז"ל (נדרים דף ל"ב:) ואמרו שאי אפשר להשתנות דהא נשבע ה', ושמא תאמר אפשר בהפרה שהוא על ידי אדנות וממשלה כמו בעל לאשה ואב לבתו, וכן צדיק מושל (שמואל ב' כג ג), לזה אמר אתה כהן לעולם, ר"ל אתה וזרעך נגיד ומלך, (כמו ובני דוד כהנים היה, וכמו שפירש הרד"ק גם כן לדרך הפשט), ולא (אחר), ואם כן מאן יפר, ומפרש מפני מה אתה האדון על דברתי מלכי הוא צדק, ומי שמתלבש בו הוא כביכול מלכי, כאמרו ית' מי מושל בי (מו"ק ט"ז ע"ב), והבן. ולכך אמר צדק, כי אין האדם מסוים, רק הרשות נתונה וכל ישראל ראוים לאותו איצטלא, רק שהענין מסויים שהוא צדק, והבן כי נכון הוא בס"ד.
3
ד׳(ג) ועוד נ"ל רב לך (דברים ג כו). על פי האמור לעיל בהפרת נדר בשם מגלה עמוקות באופן ג', שרצה להפר. והנה עיין במגלה עמוקות אופן ששי שיפרש רב לך שהיית מתפלל אז על רבים. ואני בעקבותיו אלך לדרכו, כי משה גרם לעצמו כי אמר שלא יוכל לשאת לבדו, ועל ידי כך האציל יתברך על ע' זקנים מרוחו והיה הרבה נביאים (במדבר יא כט). ואיתא במסכת סנהדרין (דף פ"ט ע"ב) דמה שגוזר השי"ת, אודועי מודעי לכולהי נביאי. ואם כן הוי נדר שידעו בו רבים, ואיתא בגיטין (דף ל"ה ע"ב) בסוגיא דנודרת ליתומים, נדר שידעו בו רבים אין לו התרה, הוא הדין הפרה כדמוכח שם מהא דרב הונא ומהברייתא דנשאת נודרת. והנה ברבים אין לו התרה אף לדבר מצוה, כדמוכח ממעשה דהגבעונים, והיינו רב לך, כי על ידך הוי רבים שידעו בהנדר, ולכך אל תוסף דבר כי אין לו התרה בשום אופן, והבן.
4
ה׳וי"ל עוד באופן אחר קצת, על פי מ"ש מהרימ"ט חלק א' סי' ד' הטעם לחלק בין נדר על דעת רבים, דיש חילוק בין התרה להפרה, ובין נדר שידעו בו רבים, דאין חילוק. דהתם הוא הגורם בהחומרא, ובידעי בו רבים הוא דגרמי. והיינו רב לך (דברים ג כו), שהרבים הוא דגרמי לך החומרא, והבן.
5
ו׳(ד) ועוד יתבאר רב לך אל תוסף דבר אלי (דברים ג כו). נ"ל רמז נכון דהנה אמרו רז"ל (במדרש רבה פרשה זו (דב"ר) סי' ט') שלכך לא בא משה לארץ ישראל, כדי שיבוא עמו דור המדבר לעולם הבא. והנה ראיתי מי שהקשה דהא כונת משה היה לקיים מצות התלויות בארץ (עיין סוטה י"ד ע"א), וגם הליכה גופא בארץ ישראל הוי מצוה (כתובות קי"א ע"א), אם כן קשה וכי אומרים לאדם חטא כדי שיזכה חבריך (שבת ד' ע"א). והנ"ל בזה, כי השי"ת הקדים רפואה למכה, ועל כן בשעת שליחת מרגלים שהיה צפוי לפניו יתברך שעתידין לחטא בזה, ויגזור עליהם במדבר הזה יתמו כו' (במדבר יד לה), ולרפואתם הוא שימות משה וכו', וכדי שלא יקשה וכי אומרים לו לאדם חטא, על כן אמר שלח לך דתיבת לך מיותר, ופירושו כמו שפירש רש"י (ד"ה שלח) לך לדעתך כו', ונמצא הוי משה קצת גורם, ולא שייך לומר חטא כדי שיזכה כו', כדאיתא בשבת ד' ע"א גבי רדיית פת בשבת, כמ"ש התוספת שם (ד"ה וכי) דלא תקשה מפרק בכל מערבין (עירובין ל"ב ע"ב) דניחא ליה לחבר ליעבד איסור קל, כדי שלא יעבור עם הארץ איסור חמור, משום דחבר הוא הגורם בדבר, והבן. ונקדים דעשו אמר יש לי רב (בראשית לג ט), ויעקב אמר יש לי כל (בראשית לג יא), דכל משמע כפי שהוא די, ורב משמע יותר מדאי. והיינו רב לך, דתיבת לך הוא רב יותר ומיותר, רק דהכונה היא לדעתך ואתה הגורם כנ"ל, לכך אל תוסף דבר אלי, והבן.
6
ז׳(ה) עוד יתבאר רב לך אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה (דברים ג כו). על פי שכתבתי בדרוש אך טוב לישראל (בתפלה למשה תהלים עג א). והנה ידוע דברי הרמב"ן בתחלת ספר בראשית בפסוק (תהלים ח ו) ותחסרהו מעט מאלקים, שנמסר למשה כל מ"ט שערים חוץ מאחד (ר"ה כ"א ע"ב), הוא בידיעת הבורא ית"ש שלא נמסר לו. ועל פי זה מי שיודע כל המ"ט שערים, יודע כל השתלשלות העולם, אבל היודע שער הנו"ן נקרא ידע שמי (תהלים צא יד), וביה כתיב (תהלים צא טו) יקראני ואענהו. ונ"ל שלכך לא נגלה למשה שער הנו"ן בחייו, כדי שלא יהיה מכריח את הבורא בתפילתו, וחכמת הבורא חייבה שלא יכנס לארץ. והנה איתא במגיד משרים שלחלוק כבוד למשה, לא הכניסו לארץ ישראל שהוא בעלה דמטרנותא (זוהר ח"ו רל"ו ע"ב). ועל פי זה בארתי הפסוק (תהלים ח') ותחסרהו מעט מאלקים, משום וכבוד והדר תעטרהו, היינו שלא יכנוס לארץ ישראל שהוא כבוד לו, והבן. והנה קודם מותו גילה לו שער הנו"ן, והיינו רב לך, גימטריא נו"ן כמ"ש המגלה עמוקות. והנה יש חשש שאחר שנגלה לו שער הנו"ן יתפלל ואז יעניהו, לכך אמר לו אל תוסף דבר אלי וכו'. ועל פי זה נ"ל לפרש (ישעיהו נ״ט:א׳) הן לא קצרה יד ד' מהושיע (ישעיה נט ב) וחטאתיכם הסתירו פנים מכם, היינו שער הנו"ן משמוע כדי שלא ישמע, והבן עד כאן.
7
ח׳(ו) עוד יתבאר רב לך אל תוסף דבר וכו' (דברים ג כו). נ"ל כי ערב רב עלה אתם (שמות יב לח). פירשו על ר"ב ניצוצין קדושין שהעלה משה, ועדיין נשאר פ"ו, ועל כן נאמר (הושע ב כה) וזרעתם בארץ (עיין פסחים פ"ז ע"ב). והנה אם בא משה לארץ ישראל לא גלו, ואם כן לא היה נגמר הפעולה שהתחיל משה. ועל פי זה יומתק הכתוב הנ"ל.
8
ט׳(ז) עוד יש לפרש כפשוטו, כי על ידי הערב רב חטאו ישראל, ונמצא הוא הגורם ח"ו, על כן ראוי להיות חלקת מחוקק ספון ויתא ראשי עם (דברים לג כא).
9
י׳או יאמר כי רב טוב צפון למשה על שהעלה ר"ב ניצוצין הנ"ר רק אם לא באו דור המדבר לעולם הבא על ידי זה, היה יצא שכרו בהפסדו ח"ו על ידי זה. וזה אמרו רב לך (דברים ג כו), היינו ר"ב ניצוצין הם לך, ובודאי רב לך כמשמעו רב טוב צפון לך, רק באופן אל תוסף דבר, והבן.
10
