ישמח משה, ואתחנן י״אYismach Moshe, Vaetchanan 11
א׳המדרש רבה פרשת ואתחנן וגו' (דב"ר פ"ב א'), הלכה אדם מישראל מהו שיהא מותר לו להתפלל בקול גדול. כך שנו חכמים כו', כבר פרשה חנה וחנה הוא מדברת על לבה (שמואל א' א יג). והנ"ל דהנה בגמרא ברכות (דף ל"א.) כמה הילכתא גברותא איכא למישמע מקראי דחנה, עיין שם. והנה הקשה המהרש"א והאלשיך מדיליף מחנה שאין להתפלל רק בלחש, נילף איפכא. ותירץ המהרש"א דחשבה לשיכורה משום דהרבתה להתפלל, והשיבה קשת רוח אנכי, והיכא דמריר ליביה טובא, יש לאפושי ברחמי, עיין עליו. והנה יש לדקדק במקראות אלו דחנה (שמואל א') א', מה שאמר עלי עד מתי תשתכרין הסירי את יינך, דמה הוי לה למיעבד. וגם שמדקדק הש"ס (ברכות ל"א ע"א) מזה דשכור אסור להתפלל. וגם תשובתה (שמואל א' א טו) אשה קשת רוח אנכי, אינו מובן זולת פירוש המהרש"א. והנ"ל בזה, על פי דאיתא במסכת (ברכות דף כ"ד ע"ב) המגביה קולו בתפילתו, הרי זה מקטני אמנה. אך הלא מבואר בפוסקים דקול מעורר הכונה, עיין באו"ח סימן ק"א סעיף ב', ועיין בבאר היטב שם סק"ו מ"ש בשם הרמב"ן. והנה עיין במסכת עירובין (דף ס"ה ע"א) שם מדין תפילה, עיין רש"י (ד"ה מדין). ושם (עירובין ס"ה ע"א) כל שאין דעתו מיושבת עליו אל יתפלל, שנאמר בצר אל יורה, עיין רש"י (ד"ה בצר), ועיין במהרש"א, ועיין ברי"ף שם בחידושי אגדות שכתב דאף על פי כן אינו דומה לשכור שיהיה תועבה, עיין באו"ח (סימן צ"ט ס"א) משום דשם אפשר להמתין, מה שאין כן אחר החורבן, עד כאן דבריו, ואם כן לפי זה בעת צרה אחרת שאפשר שתעבור, יש להמתין, ולכך אמר רב דאל יתפלל, והבן. והנה הסכימו שם מהרש"א והרי"ף, דאף בעת צרה תמידית שאין פטור מהתפילה, מכל מקום פטור מדין תפילה בכונה, וכן משמע ברש"י, ואם כן לפי זה אין להגביה קול, כיון דמכל מקום אין יכול לכוון ופטור מתפילה בכוונה, אם כן הדר הוי מקטני אמנה, מה שאין כן אדם אחר. והנה לפי זה י"ל ויחשבה עלי לשכורה, משום שהתפללה בלחש סבר דשיכורה הוא, ולכך סברה דפטורה מכוונה כמו בשכורת ולא מיין והבן, ולכך תתפלל בלחש. לזה אמר לה דזה טעות, דאין לה להתפלל כלל בשכרות כיון דיכולה להמתין, וזה אמר עד מתי תשתכרין וכי לנצח יהיה כן, לכך הסירי את יינך ואחר כך תתפללי. והשיבה לא אדוני כמו שדרשו רז"ל (שם ברכות ל"א ע"ב) רק אשה קשת רוח אנכי, היינו צער הוה ותמידי, ואם כן אינו פטורה רק מכונה, לכך אני מתפלל בלחש כנ"ל. ואם כן לפי זה באדם אחר יש להגביה קולו כדי לעורר הכונה, אבל מואתחנן וגו', דרשו שם במדרש רבה לאמר לדורות שיהיו מתפללים בעת צרה, לפי זה מוכח שפיר מחנה לכל אדם, דהנה איתא במשנה מסכת ברכות (דף כ"ח:) העושה תפילתו קבע, אין תפילתו תחנונים. ויש לדקדק למה לא אמר אין תפילתו תפילה. והנ"ל דידוע דבלשון הקודש יש שמות הנרדפים, יש לכל אחד הוראה מיוחדת. והנה תפילה יש לה כמה שמות, והנה תחנה הוא מורה על הכונה, כי אין תחינה אלא בלב, והיינו שיסדו תחנונים ידבר עמך ובקש סליחה בלב מר, ור"ל דתחנונים דייקא הם מדברים, כי מבקשים סליחה בלב מר, והבן. ולכך אמר אין תפילתו תחנונים, והבן. ולפי זה כאן נאמר ואתחנן דמורה על הכונה, ועל זה אמר לאמר לדורות שיהיה מתפללין בעת צרתן ר"ל כמו שהתפלל משה, אם כן מוכח על כרחך דבעי כונה, אם כן לפי זה ממילא מוכח ממנה לכל אדם שאין להגביה קולו בתפילתו, והבן. ויתבאר המדרש כך שנו חכמים דנלמד מחנה לכל אדם, זה תולה בהפסוק ואתחנן.
1
