ישמח משה, ואתחנן ב׳Yismach Moshe, Vaetchanan 2
א׳במדרש (תנחומא ואתחנן סי' ד') ואתחנן (דברים ג כג) למה, כדי שיכנס לארץ. על פי דאיתא במדרש (דב"ר פ"ב ח') דאמר הקב"ה נשבעתי, וא"ל משה שיתיר לו שבועתו כדרך שהתיר לו שבועת העגל. והנה נדר לא שייך כאן רק שבועה, דאיך שייך גבי השי"ת דאמר קונם וכו' אם יכנס משה לארץ ישראל. ובאמת איתא במדרש לשון נשבעתי, וכן גבי עגל היה שבועה, רק דלפעמים קורא בשבועה בלשון נדר וז"ל, והנה איתא בש"ך יו"ד סי' ר"ל בשם הבית יוסף בשם הריב"ש בשם הרמב"ן, דאין להתיר שום שבועה אלא לדבר מצוה, או מדוחק ומדוחק, ר"ל שהוא מוכרח לכך שיתיר לעצמו, והבן. והנה מוכרח לא שייך גבי השי"ת דאין שום דבר מכריחו, והנה איתא בש"ס בכמה דוכתא דהכניסה לארץ ישראל הוא מצוה (עיין כתובות). ועל פי זה יתבאר ואתחנן הלא כבר נשבע, ושמא תאמר שיתיר לו, הלא אין מתירין שום שבועה אלא מדוחק, ודוחק לא שייך גבי השי"ת. ומשני כדי שיכנס לארץ, והוא דבר מצוה ולדבר מצוה מתירין כנ"ל.
1
ב׳(ב) עוד י"ל על המדרש הנ"ל (תנחומא ואתחנן סי' ד), בהקדים ליישב קושית הרא"ם (פרשת חקת) למה לא התפלל כשנאמר לו עתה תראה (שמות ו א). ומה שתירץ דשם נגזר שלא יראה הכיבוש אבל יכול לכנוס, אבל במי מריבה נגזר שלא יכנוס כלל, הנה קשה לפי תירוצו וכי לאכול מפריה הוא צריך, כיון דהמצות עדיין לא נהגו קודם כיבוש, ואף דחלה נהגה, מכל מקום קשה מפני מה לא התפלל כשנאמר לו עתה תראה, כדי לקיים שאר המצות הנוהגות רק אחר כיבוש. והנ"ל דהא מהר"ם א"ש פרשת ואתחנן כתב דנתאוה משה לכנוס לארץ, משום דקיימא לן (מכות ז' ע"א) דברח אחר שנגמר דינו מחוץ לארץ לארץ, סותרין דינו, עיין שם. ודבריו אינם מובנים, דהא כיון דיכנס לארץ כבר נתבטל הגזירה, אבל לדברי הרא"ם אתי שפיר, דכשנאמר לו עתה תראה, שהוא רק גזירה שלא יראה בכיבוש, חישב דלמה יתפלל עתה, הלא כשיכנס לארץ ממילא יהיה נסתר דינו ואז יהיה לו בנקל לבטל הגזירה, אבל עכשיו דנגזר שלא יכנס כלל, התפלל. והשתא לא קשה מידי הא עדיין המצות לא נהגו, דהלא כיון דיכנס לארץ ויהיה נסתר דינו, אם כן מה שנגזר מעתה תראה, שוב יהיה לו בנקל לבטל, והבן. ועל פי זה מבואר המדרש ואתחנן למה, ר"ל הלא לא התפלל בעת שנאמר לו עתה תראה, לזה משני כדי שיכנס לארץ, ר"ל דאז לא התפלל דסבור היה כשנכנס לארץ ויסתר דינו ויהיה לו בנקל לבטל הגזירה, אבל עכשיו התפלל על זה גופא שיכנס לארץ, ודו"ק. וגם זה יש להעמיס בדברי המדרש ואתחנן למה, ר"ל וכי לאכול מפריה הוא צריך כיון שהמצות לא נהגו עד אחר כיבוש, לזה משני כדי שיכנס לארץ, וממילא יבטל הגזירה מכל וכל, והבן.
2
ג׳(ג) עוד י"ל, על פי הטעם המבואר במגיד משרים שמשה לא נכנס לארץ ישראל, לפי שאין ארץ ישראל כדאי לו, שארץ ישראל בבחינת מטרוניתא, ומשה בבחינת בעלה דמטרוניתא, ולכך נקרא איש האלקים (דברים לג א), עד כאן. ועל פי זה יתבאר הפסוק רב לך (דברים ג כו), ר"ל שאתה רב מאד מבחינת ארץ ישראל, שאתה במדריגה גדולה ואין ארץ ישראל כדאי לך. והנה משה בענותנותו חישב ואמר שאין מדריגה זו בעצמותו, רק השי"ת למען חסדו על ישראל שיוכל להפר לו נדרו (עיין ברכות), חשבו במדריגה זו כדי שיוכל למשוך הענפים אליו. וזה אמרו ויתעבר ה' בי שלא אבא לארץ ישראל למענכם, והבן. ועל פי זה יתבאר המדרש (פרשת תבוא ס"י) אם יש כאן אעברה נא, אין כאן סלח נא כו' (במדבר יד יט). ועל פי זה יתבאר גם כן כתבתי עליך שחכם אתה (קה"ר פ"י), לפי שמטרוניתא הוא אימא תתאה ושורש באימא עילאה, וכי אם לבינה תקרא (משלי ב ג), ובעלה דמטרוניתא שורשו באבא שהיא חכמה, והשם הטוב יכפר בעדי.
3
ד׳ועל פי זה יתבאר גם כן המדרש (תנחומא ואתחנן סי' ד') ואתחנן למה (דברים ג כג), כדי שיכנוס לארץ, כי צדיק מושל כו' (שמואל ב' כג ג) ובכח זה מבטל הגזירה בלא תפילה ותחנונים, וכעין שמצינו ברבי שמעון בן יוחאי, והיינו צדיק מושל, והבן. והיינו מי שהוא בבחינת בעלה דמטרוניתא, שכל הדברים שלמעלה נעשין על ידי מטרוניתא ולכך הוי במדריגת מושל. ויומתקו הדברים על פי הילקוט פרשת ברכה (רמז תתקנ"א) למה נקרא משה איש האלקים, מה האיש מפר נדרי אשתו, כך משה. וכשם שגוזר איש על אשתו והוא עושה, כך היה משה גוזר והקב"ה מקיים, עיין שם, וכאמרם (ברכות י"ז ע"ב) והן ניזונים בזרוע, והיינו צדיק מושל ביראת וכו', היינו עם היראה דכתיב (איוב כח כח) הן יראת ה' הוא חכמה, והבן. והיינו הקושיא ואתחנן למה, לפי מדריגתו יכול לבטל בלא תחנונים. והשיב כדי שיכנס לארץ, דאם מחשב עצמו ומעלה את עצמו למדריגה זה, הרי אין ארץ ישראל כדאי לו, אלא ודאי צריך היה להשפיל עצמו ממדריגה זו, אם כן הרי היה צריך לתחנונים, והבן.
4
ה׳עוד י"ל כי רש"י (ד"ה בעת) פירש בעת ההוא כו' (דברים ג כג), דמיתי שמא הותר הנדר, עד כאן. אם כן מבואר דלכך התפלל אז, וקשה הלא בלא זה הוא היה יכול להפר הנדר כדרך שבעל מפר וכדברי הילקוט הנ"ל, ואם כן ואתחנן למה. ומשני כדי שיכנוס לארץ, ועל פי דברי המגיד משרים הנ"ל, אם כן לא השתמש אז בבחינת זו דבעלה דמטרוניתא, וממילא דלא היה יכול להפר, ודו"ק.
5
ו׳(ד) עוד י"ל, על פי מ"ש בעיר שושן על הילקוט ראובני, ואתחנן (דברים ג כג) בגימטריא חלה, ונ"ל דר"ל ואתחנן גימטריא תקט"ו, וחלה במילואה חי"ת למ"ד, היה עם הח' אותיות תקט"ו. והנה איתא במדרש דברים רבה ריש פרשה ב' (דב"ר פ"ב א') אמר ר' יוחנן יו"ד לשונות נקראת תפלה וכו', עיין שם. דהיינו דהיה קשה לו (תנחומא ואתחנן סי' ד') למה אמר בלשון ואתחנן, ולא ואתפלל וכדומה, עיין שם. והנה לפי הילקוט ראובני הנ"ל ולפי מ"ש בספר הנ"ל, לא קשה מידי קושיא זו, דנקט לשון הנ"ל משום דהוא בגימטריא חלה, כדי לרמוז מה שהיה מתאוה לכניסה דעלמא, דעדיין לא נהוג המצות התלויות בארץ. וזה דברי המדרש הנ"ל ואתחנן למה, ר"ל למה נקט לשון זה. ומשני כדי שיכנס לארץ, ר"ל משום דהתפלה היה רק על שיכנס דהיינו כניסה בעלמא, דהא על שלא יראה בכיבוש, כבר נגזר ולא ביקש כלל לבטל, ועל זה היה קשה וכי לאכול מפריה היה צריך, דהא המצות עדיין לא נהגו, לכך כתב בלשון ואתחנן דהוא בגימטריא חלה, דהוא נוהג מיד קודם כיבוש, ודו"ק.
6
ז׳(ה) ועוד י"ל, על פי המבואר במדרש רבה פרשה ב' (דב"ר פ"ב ד') שם דבר אחר ואתחנן (דברים ג כג), וכתב למה הדבר דומה למטרונה שילדה בן, כל ימים שבנה קיים היתה נכנסת בזרוע, מת בנה התחילה מבקשת ליכנס בתחנונים כו', עיין שם. ועל פי זה יתבאר המדרש הנ"ל (תנחומא ואתחנן סי' ד') ואתחנן למה, הלא אם בא בזרוע למה ה' יחרה אפך וכו' (שמות לב יא), ומשני כדי שיכנס לארץ, ר"ל דשם היה בשביל ישראל בא בזרוע, אבל כאן בשביל עצמו שהוא יכנס לארץ, בא בתחנונים, וק"ל.
7
ח׳(ו) ועוד י"ל, על פי המבואר בבעל הטורים ואתחנן (דברים ג כג), בגימטריא שירה. ועיין שם מה שנדחק ברמז זה. ונ"ל על פי מ"ש בעטרת שלמה בזה קצת בסגנון אחר, כי לא אמר שירה משום שהיה חוץ לארץ, על כן נתאוה לכנוס לארץ לומר שירה אף שהמצות אינם נוהגות אלא לאחר כיבוש, וכבר נגזר שלא יראה הכיבוש כמ"ש הרא"מ, מכל מקום נתאוה לומר שירה. ועל פי זה נתיישב גם כן קושית המדרש (תנחומא ואתחנן סי' ד') למה דוקא נקט בלשון ואתחנן, דהוא ליישב דלמה התפלל וכי לאכול מפריה הוא צריך, לכך אמר ואתחנן, דהוא בגימטריא שירה כנ"ל. ועל פי זה נתבאר ואתחנן למה, דהיינו למה דוקא בלשון ואתחנן, ומשני כדי שיכנס לארץ, דהיינו רק הכניסה כמ"ש לעיל, ואם כן המצות עדיין לא נהגו, ולא נתאוה רק לומר שירה, לכך נקט לשון ואתחנן דהוא בגימטריא שירה כנ"ל.
8
ט׳(ז) עוד י"ל, על פי הגמרא מסכת סוטה (דף י"ד.) וכי לאכול מפריה הוא צריך. ועל זה תירץ הגמרא כדי לקיים למצות התלויות בארץ, קשה הלא המצות אינם נוהגין רק אחר כיבוש, וזה כבר נגזר שלא יראה בכיבוש, כמו שמבואר מהרא"ם פרשת חקת שהבאתי. והיינו (דברים ג כג) ואתחנן למה (תנחומא ואתחנן סי' ד'), וכי לאכול מפריה הוא צריך. ועל זה משני כדי שיכנס לארץ, דהכניסה בעצמה מצוה, והבן.
9