ישמח משה, ויחי י״דYismach Moshe, Vayechi 14
א׳ויקרא יעקב וגו' האספו ואגידה לכם את אשר יקרה אתכם באחרית הימים (בראשית מט א). נ"ל על פי המבואר בשורש גיד, כי הוא לשון המשכה, ולכך נקראו גידין, והגדה שבא בלשון זכר הוא מטעם זה, דהרי כתב המזרחי על הפסוק (בראשית מח א) ויאמר ליוסף, כי על החדשות נופל לשון הגדה, ועל פי זה פירשתי בפסוק (שמות יט ג) כה תאמר וגו'. והטעם כי בחדש שייך לשון הוצאה, שהוציא דבר גדול שלא היה ידוע עד עתה, והנה מבואר בספר נצח ישראל (פרק א') דלכך גלה הוא בה"א, רומז על ד' קצוות וגם באמצע, והאמצע איננו פיזור והוא כח האחדות הנשאר בהם אשר יאחד אותן, ולכך אותיות גלה הם אותיות גאל, רק שנעשה הפיזור לאחדות שהוא נרמז באלף של גאל, עיין שם ושפתים ישק. והנה יעקב אבינו המשיך להם כח האחדות מאז, שהכח ההוא יאחד ויקבץ אותן. ועל פי זה יתבאר אמרם (פסחים נ"ו ע"א) שאמר להם שמא ח"ו יש פסול במיטתי והוא הפירוד, והשיבו כשם שאין בלבך רק אחד וכו' הדה"ד (דברים ו ד) שמע ישראל, ואחדות דלתתא באחדות דלעילא תליא, ענה הזקן ואמר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, ר"ל כי הוא אלקינו ואנחנו עמו וכביכול אין מלך בלא עם, ובהתגדל עם אחד נתגדל כבוד מלכותו. וזה אמרו האספו, היינו שיתקשרו באחדות ובקיבוץ, והיינו שיכינו עצמם לכך, כי הדברים הרוחניים העליונים לא יחולו רק באם ימצאו המקבל מוכן כמבואר בעקרים, ואגידה לכם, ר"ל ואמשך לכם את אשר יקרה אתכם באחרית הימים היינו הקיבוץ והאחדות שיהיה במהרה בימינו. ועיין שם עוד בספר נצח ישראל בסוף פרק א', מ"ש המדרש (ב"ר פ"ב י') מה ראה יעקב לקבור את רחל בדרך אפרתה, אלא שתהיה מבקשת רחמים על בניה. ביאור הדברים כי רחל היא עקרת הבית, וכל מי שיקרא בית כולל ומאחד הכל, ולפיכך נקראו ישראל על שם רחל, ולזה נקברה בדרך, שאם היתה נקברת במערה, לא היה נשאר אצל ישראל שהם בגלות כח המקבץ והמאחד את ישראל, נקברה בדרך, ולכך מבקשת רחמים עד שיהיו נקבצים קיבוץ גמור עיין שם, וכונתו למדת רחל ששם הקיבוץ והאחדות, על כן נקראת כנסת ישראל. וזה אמרם (מגילה כ"ט ע"א) בכל מקום שגלו שכינה עמהם, והיינו כח המאחד והיינו מדת מלכות, על כן דוד גואלינו שהוא כנגד אבן מאסו הבונים (תהלים קיח כב), ובו כח הקיבוץ, ועל פי זה תבין יותר ענה הזקן ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, והבן. ועל פי זה יתבאר (בראשית מח ה-ז) ועתה שני בניך וגו', אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי, וסמיך ליה (בראשית מח ז) ואני בבואי מפדן, עיין פירוש רש"י. וצריך להבין הסמיכות, וכבר כתבנו בזה. וכעת לחדש באתי, כי יעקב הבטיחו שאפרים ומנשה יתחלקו לב' שבטים, ונפקא מינה רק בעת שישראל יושבין על אדמתם. והנה כבר ידעו שיגלו ומה לו בזה שהבטיחו, לכך אמר לו ואני בבואי מפדן וגו', להורות שנשאר אצלם כח המאחד והמקבץ להושיבן אל אדמתם, והבן. ועוד י"ל על פי המבואר בספר הנ"ל (פרק מ"ד) בענין שבטי ישורון, שהם כנגד מלת אחד, כי שבט לוי הוא אחד הנבדל מהכל, וח' בני הגבירות, והיינו על ידי שיוסף נתחלק לשנים, וד' בני השפחות, עיין שם. וזה היה כונת יעקב לחלק ליוסף לעשות פועל דמיוני לקשרם באחד, כדי שיהיה בהם שורש אחדות, ומטעם זה נקברה רחל על אם הדרך שיהיה פועל דמיוני, ועיין ברמב"ן מ"ש על בחרבי ובקשתי (בראשית מח כב), לכך סמיך ליה ואני בבואי מפדן כנ"ל.
1
